פרשת קרח: על בעלי הון וארץ הפותחת את פיה

פרשת קרח נפתחת בסיפור על קרח וחבריו אשר התרעמו על שלטונם של משה ואהרון ורצו למרוד בהם. "וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (במדבר ט"ז, ב-ג). המורדים לכאורה לא מורדים בכך שה' הוא האלוהים אך למעשה הם יוצאים כנגד הכרעתו להשליט את משה ואהרון על עם ישראל. המרד מסתיים באלימות הבאה מאת ה' ומבהירה מי פה הבוס: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ, וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל... וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת" (במדבר ט"ז, לב-לב).

אומרת המשנה: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (אבות, ה, יז). שתי פרשנויות מרכזיות ניתן למצוא למילה מחלוקת במשנה זו. האחת היא שמדובר בויכוח, בדעות שונות. והשנייה היא שמדובר בכינוי למחלקה, לקבוצת אנשים, שהינה חלק מציבור רחב יותר.

מה זה לשם שמיים? זוהי התייחסות למשהו לשם הדבר עצמו, לאמת הטמונה בו, ומתוך אהבתו. יחס זה מנוגד ליחסים המבוססים על עלות-תועלת וההופכים דבר מסוים לאמצעי לדבר אחר. מבחינת הרמב"ם מי שעובד את אלוהים "לשמה", לשם שמיים, הרי הוא "עושה האמת מפני שהיא אמת". מדוע לעשות את האמת? מהי תכלית פעולתי ומה אני מבקש להשיג בה? התשובה היא שביחס כזה תכלית פעולתי היא פשוט הדבר עצמו, מהותו, עשיית האמת כדי להשיג את התכלית שהיא האמת. בנוסף, לא די בזאת שתכלית פעולתי המעשית היא כזו, אלא שעלי להתכוון לתכלית זו. לא די בזה שדה פקטו מעשיי יקדמו את האמת אלא עלי לעשות אותם מפני שהם אמת. הכוונה שמאחורי מעשיי צריכה להתאים לתכלית המדוברת.

על פי זה נפרש כך את המשנה – קבוצה המאוגדת על בסיס עמוק של כנות, החותרת כל העת לאמת מסוימת, לא בגלל אינטרסים שונים ומשונים אלא מתוך אהבת האמת והטוב, סופה להתקיים. היא תחזיק מעמד ורעיונותיה יישארו. ויש שיפרשו – יתממשו. ויכוח המבוסס על חיפוש האמת והטוב, חילוקי דעות שבשורשם יש כוונה כנה ואהבת אמת, יתקיים ויישאר כמחלוקת ברת חיים. ויש שיפרשו – תתברר. סופה של האמת בויכוח כזה לצאת לאור. מאידך, קבוצות וחילוקי דעות שבבסיסן אינטרסים מוסתרים, חישובי עלות תועלת, מניפולציות ושקרים – אין סופם להתקיים. ייעלמו מהעולם. יתבררו כדברי שווא ושקר.

המציאות הישראלית רוויה קבוצות ומחלוקות משני הסוגים. כחלק מארגון בינה המקיים פעילות חברתית ענפה בשכונות שונות בדרום תל אביב, יפו ובאר שבע אני נחשף יומיום לקבוצות צעירים מעוררות השראה אשר מתאגדות על בסיס הרצון הפשוט והכנה לעשות טוב. אלו קבוצות שמחלוקתם עם מדינת ישראל ומדיניותה החברתית מבוססת כולה על חתירה לאמת ולצדק. בנוסף, הן עסוקות במסגרת בינה בלימודי יהדות מזווית חילונית ומבקשות לקיים את המחלוקת החשובה על מהי היהדות בימינו. גם בכך הן מסמלות מחלוקת לשם שמיים ומעוררות השראה שסופה להתקיים.

מנגד, ישנה תופעה רחבה של קבוצות המשתמשות במניפולציות ואחיזה בתיאוריות לכאורה אידיאולוגיות על מנת למקסם את תועלתן האישית. רבים מבעלי ההון בישראל הם לצערי כאלו. מנפנפים בתיאוריות של חירות האדם וזכויות קניין ולמעשה מנסים למקסם את רווחיהם. אין בכוונתי להכליל כאן את כולם, אך כאשר בעלי הון מדברים בתקשורת על חסד וצדקה ומנפנפים בכספים שהם תורמים, כשבמקביל הם מנהלים תאגידי ענק המעניקים שכר נמוך מאוד לחלק גדול מהעובדים, יש מחלוקת לא לשם שמיים. כאשר הם מפעילים בימים אלו לובי עוצמתי בכנסת לקבור את הצעות החוק להעלאת שכר המינימום מדובר במחלוקת שאינה לשם שמיים. ידידי גיא הפנה את תשומת ליבי לדוגמא של בעל הון המצטייר כגיבור ישראל במוצאו גז בקידוחיו בארץ הפותחת את פיה. הכותרות מבשרות על עידן חדש עבור המדינה, ואז מתברר שבאמצעות הפעלת לחצים אדירים הוא סידר לעצמו מצב בו המדינה מקבלת אחוז קטן מאוד בהשוואה לכל מדינות העולם המערבי מתמלוגי הגז, ואנחנו האזרחים לא נהנים כראוי ממיליארדים שזורמים ממשאבי המדינה השייכים לכולנו לכיסים פרטיים של משפחות בודדות. בעלי הון כאלו שייכים לקבוצה קטנה המתקיימת לא לשם שמיים בדיוק כקרח ועדתו.

קרח ועדתו מהווים אב דגם לקבוצה שבבסיסה אינטרסים ומניפולציות ומחלוקתם עם משה ואהרון אינה על בסיס אמיתי של שאיפה לטוב. קרח רוצה כוח ושלטון. הוא משתמש במניפולציות דוגמת חנופה לציבור ("כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים") ופועל מתוך קידום-עצמי- כוחני ולא מפני "אהבת האמת". פעילות מעין זו יכולה להצליח רק באופן זמני וסופה שתעבור מן העולם ותיבלע במעמקי האדמה.