שבת כרעיון של חירות

משחר ההיסטוריה וודאי מימי הצהרת העצמאות האמריקאית והמהפכה הצרפתית האדם רואה בחירות את אחת מדרישותיו ושאיפותיו. מהפכת החילון הגדולה היא מהפכת הריבונות והחופש ובה כבוד האדם וחירותו קשורים בצורה עמוקה זה בזה. חירות זו נתפסת תמיד כהשתחררות האדם מגורמי סמכות הכופים עליו מה לעשות, מה להגיד ומה לחשוב. זהו הבסיס לפרויקט הליברלי החשוב של זכויות האדם, אשר הצלחתו היחסית יוצרת אשליית חופש בקרב אנשים רבים, המשוכנעים שאם אין דיקטטור המכתיב להם את דרכם הרי שהם חופשיים. האמת העגומה היא, כפי שכתב ברי סחרוף, שכולנו עבדים.

אנחנו עבדים לגורמים רבים המשתלטים על אורח חיינו ומחשבותינו. בראש ובראשונה אנחנו עבדי הממון. רבים מאתנו משתעבדים לכללי האמריקניזציה הדורשים מכל אדם לעשות ככל יכולתו כדי להרוויח כמה שיותר כסף. יש בתוכנו כאלו שעושים זאת בלית ברירה מאחר והם לא מצליחים לספק פרנסה מינימלית למשפחתם, אך רובנו עבדים לתחושה הממכרת שתמיד אנחנו צריכים עוד משהו. הפילוסוף המדיני הרברט מרקוזה כינה זאת בשם הקולע "צרכים כוזבים". הממון הפך לחלק מהותי מהגדרתו של אדם את עצמו וודאי מהגדרת החברה אותו. הוא סמל להצלחה ולחיים טובים, גם כאשר המאבק להגדלתו כובל את האדם לשעות עבודה מטורפות וליחס אינסטרומנטלי לכל הסובב אותו. מעבר לעבדות הממון הפשוטה כולנו עבדים של גורמים רבים נוספים: עבדי תרבות הצריכה והפרסומות, עבדי הטלוויזיה, עבדי הסלולרי, עבדי ההישגיות, עבדי הכבוד והאגו, עבדי המעמדות, עבדי חוקים וכללים הנקבעים על ידי בעלי הממון ויוצרים בנו, בשפתו של מרקס, "תודעה כוזבת", עבדי היצר המיני ועוד.

אני מבקש להציע את השבת ככלי לשחרור מעבדות לחירות. בתורה מוזכרים שני טעמים מרכזיים לכינון השבת – טעם אחד הוא זכר למיתוס הבריאה שבו שובת אלוהים ביום השביעי ממלאכתו והטעם השני הוא זכר ליציאת מצרים, ליציאה מעבדות לחירות. " שמור את יום השבת לקדשו... לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים... על כן צווך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת" (דברים ה, 13 – 16). בכוחו של איסור המלאכה לשחרר את האדם ליום אחד בשבוע מעבדותו לממון ולצורת הסתכלות מעמדית באם רק יבחר להקדיש את השבת לתכנים שאינם קשורים בממון זה. יש כאן הצעה אישית וחברתית לשבת ישראלית שבה אנו לא עובדים ומשתדלים לא לנצל את עבודת אחרים ("למען ינוח עבדך ואמתך כמוך"), שבת שבה אנו ממעיטים בשימוש בטכנולוגיה, שבת שבה העשירון התחתון שובת עם העליון. שבת כזו יכולה לשחרר את האדם מסוגי העבדות השונים אליהם הוא כבול ולאפשר מפגש חברתי אחר המבוסס באמת על כבוד האדם ולא על עיסוקו וממונו. זו אולי הסיבה שביאליק כינה את השבת "המתנה הגדולה ביותר שהביאה היהדות לעולם", ראה בה את יסוד הציונות  ורתח מזעם על חילול השבת בידי החלוצים.

רעיון השבת ככלי לשחרור מעבדות הולך ונשחק בחברה הישראלית אשר חלקה הופכת את השבת ליום של שופינג, צפייה בערוץ 2 ומסיבות יצריות. בשם החופש אנו דורסים את החופש. מעבר לכך, אנו דורשים לקבל שירות בשבת ובכך איננו מאפשרים לאחוזים ניכרים של הציבור מהמעמד המשרת להנות משבתון משותף ויום של תחושת שוויון וערך עצמי. משימת עיצובה של שבת משמעותית לכל ישראלי מוטלת לפתחנו ואנו בוחרים להתעלם ממנה. לעת עתה, מתנת החירות הולכת ונרמסת דווקא על ידי אלו שכה חפצים בה.

 [המאמר פורסם לראשונה במוסף סופשבוע של מעריב].