פרשת בשלח: מודל התלות

מהי מידת התלות הרצויה בין אזרחים לממשלתם, בין עם למנהיגו?

עם ישראל היוצא ממצרים תלוי לחלוטין במשה אשר יכול לשוחח עם אלוהים ולהגן עליהם מחרפת רעב וממלחמה. בתחילת הדרך הם מזהים את פרעה וצבאו הרודפים אחריהם ונבהלים - "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (שמות יד, י-יב). כמה פחד וייאוש טמונים בזעקה הזו. אך אל דאגה עוד רגע ייבקע הים - "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם" (שם, יג).

לאחר מכן מוצאים עצמם בני ישראל ללא מים מתוקים לשתיה ושוב פונים למנהיגם בזעקת שבר: "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה?! וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם" (שמות טו, כה). וכשהם רעבים זה קורה שוב: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" (שמות טז, ג-ד). שיטת הייאוש וההצלה חוזרת עוד מספר פעמים בפרשה ובספר שמות.

השיטה פשוטה – יצירת תלות מוחלטת בין העם למנהיג, בין הנשלט לשולט. אם את רוצה לחיות, אם אתה רוצה בטחון, מים ולחם, עליכם למלא אחר דבר ההנהגה. משה לא מנסה ללמד אותם להילחם אלא אומר להם "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד, יד). הוא לא מנסה ללמד אותם כיצד להשיג מים ולחם אלא משמר את התלות המוחלטת שלהם בו.

השיטה של יצירת תלות של האדם בשליטיו ודרך זה השגת תמיכה וציות נמשכת לאורך כל ההיסטוריה ומוצאת את ביטויה בצורות מתוחכמות ומוסוות יותר גם כיום. מטרת השלטון אמורה להיות לכאורה הוצאתו של הפרט מהתלות ופיתוח עצמאותו וחירותו. למרות זאת, הן בעלי הכוח הפוליטי והן בעלי הכוח הכלכלי משמרים מידה מסוימת של תלות בהם וכך מוודאים שההיררכיה תישמר. זו שיטה של שילוב ידיים מניפולטיבי בין אליטה מצומצמת מאוד של בעלי שררה פוליטית וכלכלית.

ביבי נתניהו מוביל שיטה ליברלית המבקשת לצמצם למינימום מזערי את התערבות הממשלה במשק ובנוסף לקצץ את הקצבאות ותשלומי ההעברה, על מנת שהתחרות החופשית-לכאורה במשק תצמח ולאנשים תהיה מוטיבציה גבוהה לצאת לעבוד. בדרך זו הוא שומר על פערים עמוקים בחברה, מותיר כוח עצום בידי בעלי ההון, מביא להתרסקות נוראית של השכבות החלשות עד לכדי תלות מוחלטת שלהם בו, ומייצר פחד תמידי של כל אדם שמא ייפול לאותו בור ללא תחתית של אבטלה, עוני וייאוש. הבעיה היא שגם בשיטה הנגדית, שיטה של מדינת רווחה, התלות נשמרת. שיטה זו מגבירה את ההתערבות במשק ומאפשרת קצבאות גבוהות יחסית, מאפשרת חיים הומאניים ומכובדים יותר לשכבות החלשות כלכלית, אך מקבעת ומשמרת אותם ככאלו לאורך זמן. זו שיטה שלא מאפשרת יציאה ממעגל העוני, לא מעודדת יציאה לעבודה ומייצרת תלות מוחלטת של העשירונים התחתונים בשלטון ובבעלי ההון. הדבר לא משפיע רק על השכבות החלשות יותר - בשתי השיטות רובם הגדול של האזרחים תלוי באליטה פוליטית וכלכלית מצומצמת מאוד.

עצם שיטת השוק החופשי, הן בצידה הניאו-ליברלי והן בצידה הסוציאל-דמוקרטי, משמרת את מודל התלות. ישנן מפלגות לכאורה חברתיות, המשתמשות בצורה צינית בכלים החברתיים מתוך כוונה תחילה לחזק את התלות. כך למשל ש"ס מייצרת מנגנונים שלמים של מה שאני מכנה "עוני מכובד". אנחנו נדאג שתוכלו לסיים את החודש ללא רעב ומצוקה קיומית, ונוודא שתדעו כל העת שאלמלא עזרתנו מצוקתכם הייתה חמורה בהרבה. מאחר ובשום מצב לא נעניק לכם כלים ליציאה ממעגל העוני, תלותכם בנו תישמר. עמדה על כך צביה גרינפילד בנאום ההשבעה שלה לכנסת הקודמת: "יש רבים בחברה הישראלית, ונציגיהם יושבים בכנסת זו, שאינם מאמינים בחינוך המקנה כלים לשוויון יכולות ושגשוג בעולם המודרני והם מעדיפים עליו כפייה ובערות. רבים מאד בחברה הישראלית מעדיפים להשאיר את החלשים בחולשתם, למנוע מהם חינוך והשכלה רלבנטיים וכך להנציח את תלותם בפטרוניהם הפוליטיים ולא להעניק להם הזדמנות אמיתית לגדול ולבטא עצמם במלוא יכולותיהם כאזרחים שווי זכויות".

מדיניות רווחה המאפשרת קיום בכבוד לשכבות התחתונות היא דבר ראוי ונחוץ, אך חובה ליישם בצידה מדיניות של הוצאה ממעגל העוני ושחרור האוכלוסייה הרחבה ממודל התלות. ניתן להתקרב לדרך זו על ידי השקעה בצמצום פערים, חינוך טכנולוגי ומדעי רחב בפריפריה, חקיקת חוק שכר מקסימום ובצידו העלאת שכר מינימום, יישום מדיניות אגרסיבית להוצאת הסמים והפשע ותשלומי הפרוטקשיין מאזורים אלו, שמירה על איזונים בין הפרטה לבעלות ציבורית, יצירת תוכניות העצמה בשכונות ואזורים מוחלשים תוך עידוד הנהגה מקומית ועוד. הגדלת הקצבאות והסיוע הממשלתי ללא צעדים ברוח זו הם חיזוק ברור של מודל התלות. ניתן ללמוד זאת גם מהלכות מתנות עניים של הרמב"ם המחלק את נתינת הצדקה לשמונה מעלות וכותב: "מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות מתנות עניים, פרק י, הלכהז).

לצערי, גם אם נפעל במקביל לשמירה על קיום בכבוד לשכבות חלשות באמצעות סיוע, ולצמצום פערים ומתן כלים עצמאיים לאנשים לקבוע את דרכם ולצאת ממעגלי העוני, הרי שלא נוכל לפרוץ את חוק הברזל של האוליגרכיה והתלות הבסיסית של רוב רובם של אזרחי ישראל בשלטון ובבעלי ההון תישמר. באופן פרדוכסלי דווקא מודל השוק החופשי לכאורה מייצר את התלות החמורה ביותר של ציבור רחב באליטה מצומצמת מאוד. יחד עם זאת, דומני שעלינו לצמצם תלות זו ככל הניתן.