פרשת תזריע-מצורע: מתי יש להוציא אנשים מחוץ למחנה

"אִישׁ-צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר-בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל-שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא  בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא יג, מד-מו).

אדם הנגוע בצרעת מורחק אל מחוץ למחנה, מבודד, מוחרם, טמא. זהו אחד המעשים החמורים ביותר שחברה יכולה לעשות לאדם – להוציא אותו מתוכה ולבודדו. תופעת הצרעת והמראה הקשה של הנגועים הפחידו אנשים רבים ובתרבויות רבות נהוג היה להרחיק את המצורעים. בניסיון למצוא פשר ומשמעות לתופעה הקשה והבלתי מובנת, מנהיגי הדתות ייחסו סיבות רוחניות להידבקותם של אנשים במחלה איומה זו. חז"ל ובעקבותיהם פרשנים ופוסקי הלכה כמו הרמב"ם, סברו שהצרעת היא עונש על דיבור לשון הרע. המקור לרעיון זה מצוי בסיפורה של מרים שדיברה לשון הרע על משה ומיד לקתה בצרעת.

"אמר ריש לקיש, מאי דכתיב [מהו שכתוב]: 'זאת תהיה תורת המצורע'? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע". מצורע הוא מוציא שם רע. מה ההבדל בין אדם שסתם מדבר לשון הרע לבין מי שזוכה לכינוי "מוציא שם רע"? הרמב"ם מסביר בהלכות דעות שלשון הרע "הוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת.  אבל האומר שקר, מוציא שם רע על חברו נקרא". מוציא שם רע אם כך הוא מי שמפיץ דברי גנאי שקריים על אדם אחר.

הוצאת שם רע היא מעשה מרושע ומכוער. כאשר אני שומע את דברי הגנאי אינני יודע שהם שקריים ופעמים רבות ניטעת בליבי דעה שלילית על האדם שדיברו עליו. גם אם אנו מספיק מודעים כדי להיות ביקורתיים כלפי מידע, ורבים מאתנו לא מספיק מודעים לכך, הרי שלשון הרע משפיעה עלינו. תדמיתו של האדם שמדברים עליו נפגעת בעינינו. כשזה קורה בגלל דברים שאינם אמת מדובר בפגיעה חמורה באדם חף מפשע. כוח גדול יש לדיבור וכבר נאמר כי "חיים ומוות ביד הלשון". ההוצאה מחוץ למחנה, הבידוד וההחרמה, מהווים גם עונש חמור למעשה וגם מבקשים לשמש כפתרון לו – המורחק מהחברה לא יכול להוציא שם רע על אנשים בתוכה.

ניתן להוציא שם רע על אדם בודד אך גם על קיבוץ אנשים מכל סוג - על ארגון, על עדה, על עם ואף על מדינה. אין דבר חסין בפני חרב הדיבור ההרסנית. נבחן את הדבר בעקבות סיפורה של ענת קם שבתחילת 2010 נעצרה בגין החזקתם, העתקתם ומסירתם לעיתונאי של מסמכים סודיים. מעניין לבחון את השאלה האם מעשיה של ענת קם דרך שופרם של אורי בלאו ועיתון הארץ היו הוצאת שם רע על צה"ל ומדינת ישראל?

התגובה הציבורית ואפילו המשפטית למעשה של קם דומה להפליא להתייחסות למצורע – הוציאו אותה מן המחנה, בודדו אותה. קם שהתה במשך קרוב לשנתיים במעצר בית, בלאו שהה בחו"ל ובשל ההאווירה הציבורית ואיום משפטי לא חזר במשך חודשים רבים ארצה. הטוקבקיסטים באותה תקופה היו כמעט מאוחדים בדיעה שטוב שכך, שיישארו שם בחוץ. הם לא חלק מאתנו. נראה שמעבר לטענה המרכזית והשנויה במחלוקת שהמעשה של קם ובלאו פגע בביטחון המדינה, הרי שהשנאה והעליהום עליהם ועל עורכי עיתון הארץ נבעו גם מהתחושה שהם הוציאו שם רע על צה"ל.

חשוב להבחין בצורה ברורה בין ביקורת חריפה הנשענת על עובדות לבין הוצאת שם רע. דומני שבחברה שלנו נוטים מהר מדי להוציא מן המחנה את המבקרים הגדולים של החברה, את אלו שמעזים לחשוף את הפנים הפחות יפות של ישראל בכלל ושל צה"ל בפרט. דיבורים בגנותו של צה"ל המבוססים על שקרים הם חמורים ביותר ויש להוקיע אותם ככל הניתן. דבר זה נעשה רבות על ידי אויבנו שלוקחים קמצוץ אמת, מערבבים עם שקרים רבים ומציגים את צה"ל בדרך מקוממת וגרוטסקית. יחד עם זאת, דיבורים בגנותו של צה"ל שחושפים אמיתות הם מעשה ציוני ודמוקרטי חשוב. הביקורת על השלטון וזרועותיו שומרת עלינו כחברה חסינה וראויה. היא כלב השמירה שלנו. אוי לחברה שמוציאה מחוץ למחנה את מבקריה הגדולים.

עיתון הארץ ואורי בלאו החליטו לפרסם חלק מהמסמכים מתוך דאגה למדינת ישראל ולא מתוך איבה כלפיה. הם פעלו לחשוף את מה שנראה לכאורה כפקודות המנוגדות לפסיקה מפורשת של בג"צ והגישו את החומר לבדיקת הצנזורה לפני פרסומו כמתחייב בחוק. מרתקת ומדאיגה העובדה שעל הפקודות הלכאורה לא חוקיות שניתנו על ידי דרגים גבוהים כמעט ולא התקיים דיון ציבורי, ואילו על מעשה הדלפת המסמכים התקיים דיון אינטנסיבי ומלא בארס.

חובה עלינו לנקוט זהירות רבה לפני שאנו הופכים אדם למצורע חברתית. במקרה של בלאו ואפילו במקרה של קם עצמה, לא מדובר בהוצאת שם רע. קם לא הדליפה שקרים וודאי שלא מסרה מידע לגורמים עוינים, גם אם פעלה בטיפשות וטוהר מניעיה מוטל בספק. יש לזכור כל העת כי היא פנתה לעיתונאי של עיתון מכובד הפועל בהתאם לחוק ותחת כללי הצנזורה. בלאו מצידו לא פרסם הכפשות נטולות בסיס. הוא ניתח מסמכים המצביעים לכאורה על נהלים לא תקינים של צה"ל הקשורים בחיי אדם. זה מעשה חשוב. גם אם נעשו טעויות רבות על ידי שניהם, (ונעשו!), הרי שלא מדובר באנשים שיש להוציא מן המחנה ולבודד כמצורעים.