פרשת ויחי: כבוד האדם בספר בראשית

פרשת ויחי סוגרת את ספר בראשית. בשורות הבאות נבחן את תפיסת כבוד האדם בספר ובפרשה הסוגרת אותו. בתחילת ספר בראשית נברא האדם - "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז). צלם האלוהים שבאדם מתואר בחלק מהספרות כדרך מטאפורית לתאר את הכבוד הסגולי, ה dignity, שכל אדם נושא עימו. אורית קמיר מסבירה בספרה "שאלה של כבוד" כי הכבוד הסגולי הוא מושג הומניסטי-ליברלי מובהק שמצא את דרכו להכרזה בדבר זכויות האדם של האו"ם ב 1948. הוא מסמל קו מינימלי שאין לחצות. זהו כבוד האדם במובן של הבסיס האנושי שבו, בסיס שלמעט במקרים קיצוניים, ואולי לעולם לא, אין לפגוע בו. כבוד זה אינו משתנה בין חברות, אף אם חלקן רומסות אותו, אלא מדובר במשהו אובייקטיבי וקבוע שאני נולד איתו כאדם ואת נולדת איתו כאדם ואליו מתכוונים במשפט "כל בני האדם נולדו שווים". אנו שווים בכבוד האנושי ולפיכך שווים בזכותנו לקבלת כבוד סגולי מינימליסטי. אם אני נברא בצלם אלוהים אז ברור שאין לפגוע בצלם זה. כפי שניסח רבי תנחומא בברייתא עתיקה – אם אתה מבזה אדם "דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו" (בראשית רבה כד, ז). אין לפגוע בכבודי הסגולי. קמיר עומדת בספרה על מובן נוסף של כבוד האדם והוא כבוד המחיה, ה respect. כבוד המחיה מרחיק לכת יותר מהכבוד הסגולי ומדבר על היכולת של כל אדם לשגשג ולמלא את צרכיו הסובייקטיבים. האישי מקבל פה מקום מרכזי. כבוד המחייה שלי דורש שיהיו לי התנאים להגשים את עצמי ולממש את אישיותי. 

תחילתו של ספר בראשית מלמדת אותנו על תפיסת כבוד האדם של הבורא, אך במהלכו מופר שוב ושוב כבוד האדם במובני הכבוד הסגולי וכבוד המחיה, וגיבורי הספר מתנהלים בדרך כלל בתפיסה של הדרת כבוד - honor. הדרת הכבוד מאפיינת חברות עתיקות רבות אך קיימת גם כמוטיב מרכזי בחברות מודרניות רבות, כולל בחלקים מסוימים של החברה הישראלית. הדרת הכבוד נקבעת על פי קודי התנהגות שמשתנים בין תרבויות. אל מול הדרת הכבוד ניצבת הבושה. כאשר אדם פוגע בהדרת כבודי הוא מבייש אותי. בדרך כלל הקודים של הכבוד אומרים שאם רוצה אני להחזיר את כבודי עלי לפגוע בחזרה. אני בעצם יכול להחזיר את כבודי רק בגזילת כבודו של הפוגע. אני אנסה לפגוע בו במידתיות הנכונה שהיא פגיעה דומה לזו שהוא פגע בי בתוספת ריבית צנועה. רק בדרך זו כבודי יוחזר. נורמת התנהגות זו מובילה פעמים רבות לאלימות עד כדי רציחות של משפחות שלמות. חברות שונות מייצרות מנגנונים פנימיים להפסקה מוקדמת יותר של ההתדרדרות. כך למשל נעזרים בפניה לאיש המכובד ביותר בחברה שיבצע סולחה ויפסוק מה המחיר הסופי שעל כל צד לשלם על מנת שהכבוד ההדדי יוחזר.

ספר בראשית הוא בעיקרו ספר של זלזול בצלם אלוהים שבאדם והתנהגות לפי קודים של הדרת כבוד. נביא מספר דוגמאות - אנשי מגדל בבל מבקשים לבנות מגדל שראשו מגיע השמימה כדי לזכות בהדרת כבוד; אברהם מתעלם מהכבוד הסגולי של יצחק כשהוא עוקד אותו על המזבח ומניף את המאכלת; הוא גם מתעלם מכבודה הסגולי של שרה בהפקירו אותה לידי עמים זרים באומרו "אחותי היא"; יצחק חוזר בדיוק על אותו מעשה כאשר הוא ורבקה מגיעים לגרר; לבן עושה תרגיל ליעקב ונותן לו את לאה במקום את רחל בגלל קודים של הדרת כבוד בחברה בה הוא חי – "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט, כו); אחיו של יוסף, שחושבים כי אחיהם הקטן פגע בכבודם בחלומותיו, זורקים אותו לבור ומוכרים אותו לעבדות תוך התעלמות מכבודו הסגולי ושמירה על הדרת כבודם; אולי הדוגמא המובהקת ביותר היא במעשה הנקם של שמעון ולוי בשכם בן חמור. לאחר שהוא אונס את דינה אחותם ופוגע עמוקות בהדרת כבודם, הם מחזירים לו כגמולו בתוספת ריבית פרועה ורוצחים אותו ואת כל הקהילה שלו.

פרשת השבוע מסתיימת בברכת יעקב לבניו. בברכה זו מפתיע יעקב את השומעים ומקלל את שמעון ולוי: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית, מט, ו). אני מאמין שבמילים קשות אלו שאומר יעקב לבניו, הוא מבקש להותיר להם ולנו צוואה שהיא אולי צוואת ספר בראשית כולו – חובה קדושה על כולנו לשמור על כבודו הסגולי של כל אדם. התנהגות המוכתבת על ידי הדרת כבוד גברית מצ'ואיסטית היא פסולה. הסיטואציה בה כל אחד מרגיש שעליו להחזיר את כבודו האבוד דרך פגיעה בתוספת ריבית במי שפגע בו היא הרסנית, גם כשהיא מתרחשת ברמת היחיד ומשפחתו וגם כשהיא מתרחשת ברמה לאומית בין עמים או בין מדינות שונות. על חברה המתנהלת בקודים מעין אלו אומר יעקב "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי".