קניוק צודק

דרישתו של יורם קניוק להירשם כחסר דת בתעודת הזהות, מאחר והוא רואה בעצמו בן הלאום היהודי אך לא בן הדת היהודית, הקפיצה כמה כותבים במדור זה. הם מיהרו להוקיע את הסופר ולדחוף אותו, ועימו חלקים נרחבים מהעם היהודי, אל מחוץ לגבולות הלגיטימציה. מדוע ממהרים כותבים אלו לעשות זאת? אולי מאחר ואמת גדולה טמונה בדרישתו של קניוק.

מאז מהפכת החילונות ומהפכת הציונות שבאה בעקבותיה, מצויה מחלוקת עמוקה בעם ישראל באשר ל DNA של הזהות היהודית. אלו הסבורים שהיהודי הוא רק בן הדת היהודית והיהדות היא רק מערכת של קיום מצוות ועבודת ה', הולכים ומאבדים את אחיזתם בציבור היהודי. באם אין משמעות מלאה לזהות יהודית בהיעדר אמונה דתית ופולחן, הרי שרובו של העם היהודי בימינו חוטא ליהדותו. באם צודקת פרקש בקביעתה היהירה שהיהדות היא "לאום שמוגדר כך על ידי הדת" (YNET, 16.5), הרי שהכופרים בדת זו כנראה אינם חלק מהלאום היהודי.

לעומת גישות מצמצמות אלו ניצבת הגישה הציונית הרואה את היהודים כבני עם אחד אשר איננו מוגדר באמונה דתית כלשהי. זו גישתם של הרצל ואחד העם, ברנר וכצנלסון ורבים אחרים. היהודים פיתחו במהלך ההיסטוריה תרבות ענפה ומרשימה. חלק גדול מתרבות זו נוסחה בשפה דתית על ידי אנשים דתיים- אין להירתע מכך ואין לזרוק תרבות זו לפח בשל כך, אך באותה עת אין להפוך את מהות היהדות לדתית. התרבות היהודית כוללת בתוכה את כל אשר כתבו ועשו היהודים לאורך כל הדורות. ככל בני תרבות עלינו להיכנס לדיאלוג עם מקורותינו הקדומים. להניח להם להשפיע עלינו ולא לפחד להשפיע עליהם. ככל עם ועם עלינו להכיר את תרבותנו, להמשיך אותה ולמרוד בה בעת ובעונה אחת, לשמור ולחדש, לפרש מחדש ולהוקיע.  

העובדה שרוב יהודי העולם והארץ אינם רואים עצמם כדתיים אך לא מוותרים על יהדותם פירושה שהעם הכריע כי היהדות אינה רק דת – היא תרבות; היהודים אינם בני דת אחת- הם בני עם אחד. לפיכך צודק קניוק בדרישתו להירשם במשרד הפנים כחסר דת אך כבן הלאום היהודי. אף אני חסר דת, אך יהדותי היא מרכיב מרכזי ביותר בזהותי. אכן, במאה ה 21 יהדות חילונית אינה אוקסימורון – היא מציאות בעלת רבדים עמוקים.

דומני שנכון יהיה לסיים דברים אלו, במילים בהן בחר הסופר וההוגה החשוב יוסף חיים ברנר לסיים את אחד ממאמריו:

"אנחנו, היהודים החיים, בין אם אנחנו מתענים ביום-כיפור ובין אם אנו אוכלים בו בשר בחלב, בין אם אנו מחזיקים במוּסרה של הברית הישנה, בין אם אנו בהשקפת עולמנו תלמידים נאמנים לאפיקוֹר – אנחנו איננו חדלים להרגיש את עצמנו בתור יהודים, לחיות חיינו היהודים, לעבוד ולברוא אָפני עבודה של יהודים, לדבר בשפתנו היהודית, לקבל מזוננו הרוחני מספרותנו, לעמול בשביל תרבותנו הלאומית החפשית, להגן על כבודנו הלאומי וללחום את מלחמת קיומנו בכל גילוי, שמלחמה זו מקבלת".