מבעד לחלונות הישיבה החילונית של בינה, מול התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, אני רואה את חבורת בן ארי מתלהמת על גבם של תושבי השכונה. בשש שנות פעילותי בשכונות שפירא ונווה שאנן לא זכיתי לראותם מסייעים לנו במועדוניות ובמרכזי הקשישים, אבל ברחובות הם יודעים לצעוק ולהסית. המילים הגזעניות ומלאות השנאה המהדהדות מהמגפונים שלהם מזכירות לי את אביהם הרוחני – מאיר כהנא.
לפני 28 שנה נבחר מאיר כהנא לכנסת ישראל והארץ געשה. כהנא היה בעל תואר רב, אך ברור היה לרבים שהוא מבייש את התואר הזה ושרוח היהדות לא נושבת מדבריו. בכל פעם שעלה כהנא לנאום במליאת הכנסת יצאו חברי הכנסת, מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים, מהאולם. הגזענות האלימה והמכוערת של כהנא, דווקא בגלל שנעשתה לכאורה בשם הדת היהודית, החליאה והרתיעה את רוב רובו של הציבור בישראל. מליאת הכנסת החליטה להגביל את חסינותו הפרלמנטרית ומשטרת ישראל מנעה ממנו להופיע במקומות רבים, כולל אוניברסיטת בר אילן. היה ברור שכהנא זה קו אדום ומדמם. את כוחו האלקטורלי מצא כהנא בקרב קיצוני הציונות הדתית ובקרב אנשי שכונות מקופחים וכועסים, עד שלבסוף שונה בגללו חוק יסוד הכנסת ולא הותר לתנועת כך להתמודד בבחירות.
כיום מכהן בכנסת מיכאל בן ארי שהינו כהניסט מוצהר. בן ארי מופיע בכנסים לזכר כהנא, מעריץ את דמותו וחוזר שוב ושוב בנאומיו על האמירה "כהנא צדק". את לשכתו קבע בשכונת התקווה וכמו כהנא הוא רוכב על כאבם של תושבי הדרום תוך הסתתם כנגד מהגרי העבודה ומבקשי המקלט. באתר של בן ארי תמצאו אמירות גזעניות חריפות כולל קריאתו להשמדת כפרים פלשתינאים שלמים, הסתה לכאורה לא חוקית כנגד העסקת ערבים, השתלחות בבית המשפט העליון ועוד. אך לא רק כנגד זרים ומיעוטים מסית בן ארי, אלא גם כנגד אנשי שמאל יהודים. בעבר הוקלט חבר הכנסת בפגישה עם פעיליו באומרו את הדברים הבאים על פעילי שמאל וזכויות אדם: "אלה בוגדים! לא פחות מזה... יש לנו את החזבאללה, יש לנו את החמאס ויש את שוברים שתיקה... מדובר בלא פחות מאויב".
תמיד היו ויהיו פשיסטים כהניסטים עם כמה עשרות אלפי תומכים ותמיד הם ינסו לנצל בציניות את כאב מקופחי החברה. הכאב והחרדה שלי נובעים מהתדרדרות תגובות החברה כלפיהם. לפני 28 שנה ידענו להחרים, לנדות, להרחיק ולהשתיק את הקצה הפשיסטי. ימין ושמאל התאחדו כנגד הגזענות והאלימות. היום בן ארי נואם בכנסת והאולם נותר מלא. הפשיזם הופך לגיטימי, ובמקום לנדות השר ישי וחברי כנסת כמו אריה אלדד, מירי רגב ודני דנון מחזקים אותו. המחלוקת אומנם מהווה את נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל התרבות היהודית, אך דמוקרטיה ותרבות יהודית המבקשות להמשיך לנשום חייבות להציב גבולות לשיח. לפיכך, על חברי הכנסת ועל החברה הישראלית כולה לנדות ולהחרים את בן ארי ולשדר מסר ברור שדעותיו אינן לגיטימיות ואינן מהוות חלק מהמחלוקת בין ימין ושמאל.
לפני 28 שנה נבחר מאיר כהנא לכנסת ישראל והארץ געשה. כהנא היה בעל תואר רב, אך ברור היה לרבים שהוא מבייש את התואר הזה ושרוח היהדות לא נושבת מדבריו. בכל פעם שעלה כהנא לנאום במליאת הכנסת יצאו חברי הכנסת, מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים, מהאולם. הגזענות האלימה והמכוערת של כהנא, דווקא בגלל שנעשתה לכאורה בשם הדת היהודית, החליאה והרתיעה את רוב רובו של הציבור בישראל. מליאת הכנסת החליטה להגביל את חסינותו הפרלמנטרית ומשטרת ישראל מנעה ממנו להופיע במקומות רבים, כולל אוניברסיטת בר אילן. היה ברור שכהנא זה קו אדום ומדמם. את כוחו האלקטורלי מצא כהנא בקרב קיצוני הציונות הדתית ובקרב אנשי שכונות מקופחים וכועסים, עד שלבסוף שונה בגללו חוק יסוד הכנסת ולא הותר לתנועת כך להתמודד בבחירות.
כיום מכהן בכנסת מיכאל בן ארי שהינו כהניסט מוצהר. בן ארי מופיע בכנסים לזכר כהנא, מעריץ את דמותו וחוזר שוב ושוב בנאומיו על האמירה "כהנא צדק". את לשכתו קבע בשכונת התקווה וכמו כהנא הוא רוכב על כאבם של תושבי הדרום תוך הסתתם כנגד מהגרי העבודה ומבקשי המקלט. באתר של בן ארי תמצאו אמירות גזעניות חריפות כולל קריאתו להשמדת כפרים פלשתינאים שלמים, הסתה לכאורה לא חוקית כנגד העסקת ערבים, השתלחות בבית המשפט העליון ועוד. אך לא רק כנגד זרים ומיעוטים מסית בן ארי, אלא גם כנגד אנשי שמאל יהודים. בעבר הוקלט חבר הכנסת בפגישה עם פעיליו באומרו את הדברים הבאים על פעילי שמאל וזכויות אדם: "אלה בוגדים! לא פחות מזה... יש לנו את החזבאללה, יש לנו את החמאס ויש את שוברים שתיקה... מדובר בלא פחות מאויב".
תמיד היו ויהיו פשיסטים כהניסטים עם כמה עשרות אלפי תומכים ותמיד הם ינסו לנצל בציניות את כאב מקופחי החברה. הכאב והחרדה שלי נובעים מהתדרדרות תגובות החברה כלפיהם. לפני 28 שנה ידענו להחרים, לנדות, להרחיק ולהשתיק את הקצה הפשיסטי. ימין ושמאל התאחדו כנגד הגזענות והאלימות. היום בן ארי נואם בכנסת והאולם נותר מלא. הפשיזם הופך לגיטימי, ובמקום לנדות השר ישי וחברי כנסת כמו אריה אלדד, מירי רגב ודני דנון מחזקים אותו. המחלוקת אומנם מהווה את נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל התרבות היהודית, אך דמוקרטיה ותרבות יהודית המבקשות להמשיך לנשום חייבות להציב גבולות לשיח. לפיכך, על חברי הכנסת ועל החברה הישראלית כולה לנדות ולהחרים את בן ארי ולשדר מסר ברור שדעותיו אינן לגיטימיות ואינן מהוות חלק מהמחלוקת בין ימין ושמאל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה