פרשת חיי שרה: הרהורים על שוק האהבה

לאחר מות שרה שולח אברהם את "עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית כד, ב) חזרה לארץ הולדתו על מנת למצוא שידוך נאות לבנו יצחק. ליתר ביטחון לוקח איתו עבד אברהם "עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו" (שם, י) ועוד כסף וזהב ויוצא לדרך. זקן הבית מכיר היטב את המשפחה ויודע שהאשה המתאימה צריכה להיות אשת חסד נעימת הליכות. הוא פונה לאלוהים ועושה איתו דיל: "וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם, וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (שם, יב-יד). והנה, עוד "טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר" ורבקה מגיעה למקום. לא די בזה שהיא אכן משקה אותו ואת כל הגמלים אלא שיש לה גם ייחוס משפחתי לאברהם והיא "טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" (שם, טז). לא צריך יותר מכל אלו - אשת חסד, בתולה, יפה ובעלת ייחוס משפחתי. אליעזר משכנע את משפחתה שבנו של אברהם הוא שידוך טוב ומיד אחרי שהם נותנים את הסכמתם הוא שולף "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים" (שם, נג) ומרעיף עליהם מתנות לסגירת העסקה. רבקה עוזבת את ביתה ויוצאת למסע לעבר אהובה החדש.

הקורא המודרני יסתכל ודאי על שידוך זוג שכלל לא מכיר זה את זו בדרך המתוארת לעיל כהתנהגות מגוחכת, מיושנת ובלתי ראויה - ובצדק. תחושתנו היא שמציאת זוגיות בימינו מבוססת על היכרות עומק של שני הצדדים, תחושה שיש התאמה גבוהה ביניהם, רצון לבנות משהו מיוחד יחדיו, תחושות רגשיות חזקות של תשוקה ואהבה ואז עבודה קשה משותפת כדי שהזוגיות תִּצְלַח. המודל המודרני של הזוגיות הוא לכאורה מתקדם בהרבה. האומנם? אתאר בקצרה את תהליך חיפוש הזוגיות בישראל של ימינו מנקודת מבט גברית.

את השלב הראשון בחיפוש הזוגיות תאר יפה אריך פרום:

"כל תרבותנו מבוססת על תאבון הקניה, על רעיון החליפין שנוחות גומלין בהם. אשרו של האדם המודרני יסודו בריגוש זה שבהתבוננותו בחלונות הראוה, ובקנותו כל מה שידו משגת לקנות... התבוננותם בבני אדם דומה היא. בעיני הגבר נערה מושכת ובעיני האשה גבר מושך – הם הפרס שברצונם לזכות בו. 'מושך' משמעו בדרך כלל חבילה נאה של תכונות שיש להן מוניטין ושרבים הקופצים עליהן בשוק האישיות... שניים מתאהבים אפוא כשהם חשים שמצאו את האובייקט הטוב ביותר הניתן להישג יד בשוק, בהביאם בחשבון את מגבלות ערכי החליפין שלהם עצמם" (אריך פרום, אומנות האהבה, עמ' 13).

ערכך וערך המוצר שאתה קונה משתנים בין תרבויות ואנשים אך לרוב ערך זה קשור בקריטריונים של יוקרת משרה, שווי כספי, מראה חיצוני, תארים אקדמאיים ואחרים וכד'. השוק הזה מתנהל פעמים רבות בפייסבוק ובאתרי היכרויות, מעט במקומות עבודה ולימודים, ובפאבים ומקומות בילוי, וכמובן בעזרת שידוכים. באתרי ההיכרויות על הצרכן שהופך גם למוצר למלא שאלות הנוגעות לקריטריונים דלעיל ולהוסיף תמונה ולקוות שבדפדוף האינסופי אחר המוצרים למכירה באתר הוא יבלוט. שלב זה כמעט זהה לתהליך המתואר בפרשה, אלא שאצל עבד אברהם יש לפחות גם קריטריונים ערכיים של אשת חסד המציעה לו ולגמליו מים ואילו בשלב א המודרני גם זה לרוב נעדר.

בניגוד למתואר במקרא שבו שלב א הוא קריטי ובעקבותיו סביר שאחיה כל חיי עם מישהי, הרי שבימינו כל מוצר הנקנה בשלב א מגיע עם פתק החלפה. הכל זמני ועל תנאי בשלב זה. למעלה מזאת, מאחר וניתן להחזיר ולא רק להחליף, הרי שאני יכול לקנות כמה מוצרים במקביל, לנסות את כולם ולבחור להשאיר אצלי רק את מה שהכי תואם את צרכי. בדרך זו אנחנו עדים לתופעה של פלרטוט במקביל עם בחורות רבות ופגישות עם מספר בחורות בפרק זמן קצר עד להגעה להכרעה על המתאימה ביותר. בשלב זה נוצרת בשאיפה התמקדות בבחורה אחת. התמקדות זו אין פירושה הכרעה לחיות יחדיו אלא פירושה בחינה ארוכה יותר של ההתאמה והיכולת לבנות משהו טוב יחדיו. בחינה זו יכולה לארוך בין מספר חודשים למספר שנים עד לקבלת הכרעה – האם להקים יחד משפחה או לחזור לשוק. לכל אורך הזמן הזה השוק ממשיך לפעול ומגיעות שמועות על מוצרים חדשים ונפלאים במחירי מציאה. רבים מביטים בפרסומות ומהרהרים לעצמם "שמא אני יכול לקבל יותר והאם לא הסתפקתי במועט מדי".

התיאורים של פרום ושלי לוקים כמובן במידה מוגזמת של ציניות. בסופו של יום חלק מרכזי בהתהוותה של זוגיות בימינו, הוא יצירת קשרי עומק בין שתי נפשות המבוססים על הערכה עמוקה, כבוד הדדי ואהבה. יחד עם זאת, לא ניתן להתכחש לכך שהדברים הללו מתארים נאמנה לפחות צד מסוים של שוק האהבה בימינו. יחסי שוק זה יוצרים הוזלה של ערך האדם, רצון תמידי לצרוך עוד, שחיקה מתמדת של ייחודו של הקשר המיני ותסכול רב. זהו שוק מתיש היוצר שחיקה הדרגתית. רבים עוברים מערכות יחסים רבות עד להכרעה על בת זוג שעימה הם יקימו בית, ואף אז הם מתקשים מאוד להתמסר לגמרי לבניית התא המשפחתי. אחוזי הגירושים עולים בצורה מתמדת, אחוזי הבגידות מרקיעים שחקים ונראה שכל מוסד הזוגיות עלול לקרוס בשנים הקרובות. האם כשאנו מישירים מבטנו לתמונת מצב זו אנו יכולים להגיד בבטחה שתרבות השידוכים המתוארת במקרא הייתה באמת פרימיטיבית בהרבה מזו שבימינו?

אינני שואל זאת מתוך מגמה להציע חזרה לימי המקרא השוביניסטים, אלא כדי שנהרהר באומץ על תרבות צריכת הזוגיות בימינו. אני רוצה להחליף את המרדף אחר הנאהבות במאמץ להיות אוהב, את הצרכנות בשותפות עומק, את השחיקה בשירי אהבה נדושים ויפים.

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב / וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ / וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל.

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד / מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ

וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד / הוּא אֲדֹנִי

וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס.

וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ

וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה

וַיֶּאֱהָבֶהָ.

(שם, סג-סז).

אמן.