וידוי שמאלני

במהלך השנה כולנו מצטיינים בעריכת חשבון הנפש של אחרים. אנו מנתחים בסכין חדה את המשגים והעוולות שעושים אחרים, מנסים לתקן את דרכיהם ובדרך זו גם לזקק ולהצדיק את מעשינו שלנו. תהליך התשובה, שהעם היהודי נדרש לו מדי שנה בימי אלול וראשית תשרי, דורש מאתנו לעשות מהלך קשה וכואב בהרבה – לנתח באותה סכין חדה את עצמנו, את מחננו שלנו, את דעותינו ומעשינו. התשובה דורשת מהאדם להכיר ולהודות בטעויותיו שלו, להכות על חטא ולקבל על עצמו לנהוג אחרת לעתיד לבוא.

תהליך ההכרה בחטא דורש ענווה רבה והקשבה אל החוץ והפנים. פעמים רבות אנו מעוותים את מעשי העבר ומציירים אותם באור שונה על מנת שלא נצטרך להישיר מבט כואב לעברם. לעיתים מערכת הטיוח הפנימי אף משוכללת יותר - אנו מודעים למעשינו אך מעוותים את מערכת מושגי הטוב והרע ומצליחים לנסח מחדש את הקריטריונים המוסריים שלנו, כך שמעשינו לא יתפסו כרעים. אכן, לא קלה היא מלאכת התשובה.

כדי להתמודד עם מנגנון זה עלינו לנסות, באומץ ובענווה, להתבונן בעצמנו כפי שאנו מתבוננים באחר, להכיר בחטאינו ולהתוודות עליהם. הרמב"ם קובע את הוידוי כמצוות עשה ומלמד אותנו שיש  להאריך בוידוי ואף חובה "להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בליבו". בחוכמתו מבין הרמב"ם את חשיבותו הפסיכולוגית של מילול החטא, של ההכרה בדבר בקול, במילים. רק בדרך זו ניתן להגיע להכרה מלאה במשמעות העוול וחשוב מכך – לשוב מן העוול אל הצודק ולקבל על עצמך התנהגות שונה בעתיד.

בשורות אלו אני מבקש להתוודות בקול ובכאב רב על כמה מחטאי השמאל הישראלי, ביתי הפוליטי והאידיאולוגי. מכם אבקש את חסד ההשתהות. עצרו לרגע לחשוב על הדברים, המתינו שנייה לפני ביטולם במחי יד, ואם תרצו צרפו אל וידויי את הוידוי שלכם.

על חטא שחטאנו בדמוניזציה של הציונות הדתית ושל ציבור המתנחלים, כאשר דנו את כולם דין אחד, כאשר היינו עיוורים לכאבם, כאשר אמרנו כל העדה כולם טמאים, כאשר נשאנו את דגלי הסובלנות והפלורליזם רק מן השפה ולחוץ ולא היה תוכנו כברנו.

על חטא שחטאנו בנטישת התרבות היהודית רבת השנים, בחוסר תושייתנו לתרגם את הדת היהודית לכדי תוכן תרבותי-לאומי, בהפקירנו כל סממן יהודי לידי הממסד האורתודוכסי.

על חטא שחטאנו בהתנכרות מוחלטת לציבורים שלמים בחברה הישראלית ובראשם הציבור המזרחי-מסורתי, כאשר נהגנו כלפי תרבות ומנהגיה ביוהרה ובריחוק.

על חטא שחטאנו כשהסכמנו שוב ושוב לשבת בממשלות ובמוסדות שאין בהם ייצוג לאזרחים ערבים וטיאטאנו אל מתחת לשטיח הפוליטי את הגזענות האיומה בה מתייחסים לערבים אזרחי ישראל.

על חטא שחטאנו כשהנחנו לאופציה החד צדדית להשתלט על סדר היום הלאומי במקום לזעוק בכל פינה את חולשותיה ואת הסכנות הטמונות בה ולעשות כל אשר ביכולתנו לקדם את אופציית ההסדר.

על חטא שחטאנו כשהתעלמנו מפגיעות קשות בזכויות אדם ובייחוד בכבוד האישה בחלק מהמגזר הערבי, על מנת שנוכל לגזור קופון פוליטי בשעת בחירות.

על חטא שחטאנו כשזנחנו את נושא דת ומדינה כאילו איננו חשוב עוד ובתוך כך תרמנו להשתקת השיח הציבורי והמאבק על נישואים אזרחיים, טיפול במסורבות גט ובכל עוולות בית הדין הרבני, תחבורה ציבורית בין-עירונית מינימלית בשבת ושערוריות של העברת כספים לטיפוחה והחדרתה של סוג אחד בלבד של יהדות.

על חטא שחטאנו כשלא ניסינו ליצור ולו הפגנת המונים אחת בכיכר רבין שדגלה חברתי ועל אשר ברגעי האמת ויתרנו פעמים רבות על דרישות חברתיות תמורת סוגיות אחרות.

על חטא שחטאנו עת ניסינו ליצור חברה שיש בה כמה שיותר חירות מכפייה ושכחנו למלא בתוכן חיובי את החלל שנוצר עקב כך.

על כל אלו ועל חטאים רבים אחרים שלא הזכרתי כאן ושרבים מאתנו נושאים איתם בליבם, חטאנו עווינו ופשענו לפניכם עם ישראל, והרי ניחמנו ובושנו במעשינו ולעולם איננו חוזרים לדבר זה.

[פורסם באתר NRG מעריב, 18.9.09]