פרשת עקב: כי גרים הייתם בארץ מצרים

היחס למהגרי העבודה המכונים במקומותינו "עובדים זרים" הוא אחד הנושאים הבוערים ביותר כיום באירופה ובישראל. בטור הקודם העזתי לשאול כמה שאלות לגבי היחס שלנו לאותם מהגרים וכמה טוקבקיסטים התרעמו עלי וביקשו לציין שהגר המופיע במקרא הוא "גר צדק" אשר מקבל עליו את מצוות היהדות ואילו כלפי מהגר העבודה אין לנו חובה ואחריות. אני רגיל בתגובה זו של אנשים הרוצים להרגיש שהם יכולים לשמור על נאמנות למסורת היהודית ולערכי מוסר ובאותה עת לגלות יחס מכוער כלפי הזר והשונה. התגובות הללו מתעלמות מהיסוד המקראי החשוב בו אבקש לדון היום - "כי גרים הייתם בארץ מצרים".

בפרשת השבוע שלנו, ולפחות בשמונה מקומות נוספים בתורה, מופיעה עובדת היותנו גרים או עבדים במצרים כהנמקה לחובות מוסריות שונות. למותר לציין שכשהיינו גרים במצרים לא עשינו תהליך "גיור", ושהכוונה במילים "כי גרים הייתם" היא לעצם היותנו מהגרים זרים וחלשים  הנתונים לשרירות ליבו של האדון המצרי. הסופר המקראי סבור שכאשר אדם עובר חוויה קשה בה הוא חלש, נירדף, מוכה וזר, הרי שזה מטיל עליו אחריות עמוקה – הוא לא יכול מעתה לעצום עיניים אל מול גורלם של חלשים וזרים. מעתה מוטלת עליו חובה להבין לנפשם ולוודא שכאשר הכוח בידו הוא ינהג כלפיהם אחרת מכפי שנהגו כלפיו. כפי שכתוב בשמות כ"ג: "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". הכרת נפש הגר מטילה אחריות על נפש האזרח-השולט. הכרת נפש העני מטילה אחריות על נפש העשיר. הכרת נפש הנכבש מטילה אחריות על נפש הכובש. הכרת נפש החלש מטילה אחריות על נפש החזק. בספר דברים מופיעה שורה ארוכה של חיובים מוסריים כלפי העני, כלפי עבד עברי, כלפי אדם הזקוק להלוואה וכלפי השכיר שלך ובכולם ההנמקה היא עובדת היותנו עבדים במצרים. בפרשת השבוע כתוב: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

זהו כלל יסוד במקרא. העובדה שהיית חלש ונרדף היא לא סיבה ותירוץ לרדוף אחרים או לחיות כל העת כפרנואיד השומר על עצמו ובדרך פוגע באחר, אלא בדיוק להפך. העובדה שבדרך כלל הזר מעורר בנו חרדה והשונה נתפס כמאיים היא מובנת מאוד אך אסור שהיא תוביל אותנו ליחס מפלה לרעה כלפיו. ההיגיון של "כי גרים הייתם" אומר שדווקא בגלל שהייתם בעבר בסיטואציה של נזקקים, ומאחר ואתם עם שנרדף שנים רבות וידעתם מחסור, מצוקה והתעללות, ומשום שסבלתם מכך שהפכו אתכם לעבדים ועברתם רדיפות קשות- אתם מחויבים באמפתיה והזדהות עמוקה עם נפשו של החלש, המנודה חברתית. שימו לב שהציווי לאהוב את הגר מופיע בלשון רבים- "ואהבתם". זהו ציווי המוטל על כל אדם אך זהו גם ציווי המוטל על החברה ככלל ועל המערכת הפוליטית- כשהכוח יהיה בידיים שלכם ואתם תקבעו את החוקים, היזהרו מליפול לאותם בורות של אדנות, שחיתות וגזענות שבעבר הייתם קורבן שלהם.

היחס למהגר העבודה בישראל מנוגד עמוקות לגישה זו. כבר הכינוי שבחרנו להעניק להם מעיד על הבעיה. במדינות שונות באירופה מקובלים המונחים "אורחי עבודה" ו "מהגרי עבודה", אך אצלנו – עובדים זרים. מישהו רצה להנציח את זרותם ושלנצח הם יזכירו לנו עבודה זרה.   המערכת הפוליטית שמעזה לשים ילדים בבתי מעצר, שלא מגנה על זכויות אנוש בסיסיות של האורחים העובדים בארצנו, שמאפשרת לחברות כוח אדם מסוימות לסחור באנשים, לגרום להם למכור את רכושם על מנת לעלות ארצה ואז שוללת מהם אחרי זמן קצר את רישיון העבודה ומגרשת אותם על מנת שיוכלו להביא עוד עובד ארצה ולהרוויח גם עליו כסף– היא מערכת רעה. הניסיון לגרש מהארץ עובדים וילדים במקום לעצור כליל את הרכבת האווירית המושחתת המביאה עובדים ביד אחת ומגרשת אותם בשניה, ולהפוך לחוקיים את כל העובדים בארץ- הוא חמור מאוד. מעסיקים שמנצלים את מהגר העבודה ונותנים לו לעבוד בתנאים מחפירים ואף מחרימים לו את דרכונו ומחזיקים בו כבן ערובה– הם פושעים לכל דבר. ההוראות שניתנות לעיתים לצבא למנוע מפליטים הנסים על נפשם מלהיכנס לארץ ולתת להם למות מעבר לגבול הן הוראות מזוויעות שהדעת לא נותנת שיימשכו.

ביקרתי בגני ילדים של מהגרי עבודה ופליטים ונחרדתי לראות עשרות ילדים מגיל חודש ועד גיל חמש נמצאים יחד בחדר אחד נטול חלונות כששתי נשים מנסות בה בעת לחתל את התינוקות, לשחק עם הגדולים יותר ולשרוד. בשבת האחרונה עמדתי עם אלפי ישראלים ומהגרים בהפגנה בגינת לוינסקי. בחור אחד עצר עם הג'יפ שלו מולנו וצעק עלי: "אתה היית רוצה שכושי מוסלמי יגור מולך? זה מה שאתה רוצה? 95% מהעם הזה סבור שצריך לגרש אותם מפה ומיד". לפני כמה ימים מישהו החליט לפתוח בירי על נוער מהקהילה הגאה. יש קשר עמוק בין המקרים הללו. שכחנו כי גרים היינו בארץ מצרים. מהגרי העבודה המגיעים אלינו ממדינות עניות מאוד ועוזבים בלית ברירה את משפחותיהם, בונים את בתינו, מנקים את משרדינו, חורשים את שדותינו והכי חשוב- מטפלים בזקנינו. עלינו להיות אסירי תודה להם ולנהוג כלפיהם באהבה כאילו שהם היו אזרחי המדינה. שנאמר: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט).