פרשת תצווה וחג הפורים: ּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?

לעיתים יש רגע כזה שהכל לכאורה מתנקז אליו. שנים של הכנה, תקופות ארוכות של צפי, שגרה חשובה של יומיום – כולם באים לידי ביטוי בהכרעה גורלית אחת, בשנייה דרמטית. המצב הזה מוכר מאוד בסיטואציות של קרב - לתת פקודת אש או לא, להפעיל עכשיו כוח מסוים או שמא כוח אחר, להסתער או שזה רגע נכון לסגת, לקפוץ על הרימון או לנוס על נפשי. מה שלא אכריע- אין דרך חזרה. בדידות נוראה של איש אחד בהכרעה אחת שתקבע גורלות.

פרשת תצווה עוסקת רובה ככולה בהכנת בגדי הקודש של הכהן הגדול ובניו.  תלבושתו של הכהן מקנה לו מעמד ומבליטה את תפקידו בעיני העם. ההכנה מדוקדקת ומייגעת ומלאת פרטים והוראות, אך למעשה היא חלק מתהליך הכנה עמוק לנשיאה באחריות כבדה וחמורה.יגיע הרגע בחיי כל כהן גדול שבו הוא יעמוד לפני ההוד הנורא של הכרעה גורלית ואז בודד תחת בגדי הקודש הוא יצטרך להכריע. דומני שאהרון חווה את הרגע הזה פעמיים – כשבני ישראל ביקשו ממנו לעשות עגל זהב וכשאלוהים הרג את שני בניו. הכרעתו השגויה לאפשר את העגל עלתה בחייהם של רבים. תגובתו למותם הטרגי של בניו, אשר קיבלו עונש מוות עם תחילת עבודת הכהונה שלהם, הייתה שתיקה. "וידום אהרון". שתיקת אהרון מהווה זעקה עצומה וחזקה מאלף מילים. מה היה קורה אם הוא היה מכריע להתמרד ולהביע את מחאתו כנגד גזר הדין החמור הזה? אין לדעת איזו השפעה הייתה לכך על עתיד בני ישראל והנהגתם.

הסיפור המוכר של מגילת אסתר, הטלנובלה הגדולה של התנ"ך, מתנקז אף הוא לרגע דרמטי אחד. אחרי שהמן גוזר "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים" (מגילת אסתר ג, יג), צריכה אסתר להכריע האם היא ניגשת למלך, מסכנת את חייה, ומנסה להציל את עמה. הסכנה גדולה – "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית! לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה. וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם" (מגילת אסתר ד, יא).

הנה. זה הרגע. הכל מתנקז לכאן. מרדכי מבין זאת ומעביר מסר חד לאחייניתו - "אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (שם, יד). והיא מכריעה. יותר מכל דבר אחר, חג הפורים הוא סיפור בחירתה של אישה גיבורה אחת אשר הבינה כי לעת הזו היא הגיעה למלכות, רקמה תוכנית מבריקה ותוך סיכון חייה הצילה את עם ישראל.

מהן ההכרעות הגורליות והחשובות ביותר המתנקזות לשולחן ראש הממשלה בימים אלו? היכן הנקודה בה הוא צריך לגלות את אומץ הלב שמסכן את כל עתידו הפוליטי אך יכול להציל את האומה?

דומני שהתשובה לשאלה הדרמטית הזו מצויה בפעולות הנחוצות להצלת הדמוקרטיה הישראלית והפרויקט הציוני המצויים כעת בסכנה חמורה. כוחות רבים מדי בחברה הישראלית, ובתוכה ביתר שאת בחברה החרדית ובחלק מהחברה הדתית לאומית, לא מכבדים את עקרונות הדמוקרטיה. תנועת אם תרצו לוקחת חלק מרכזי בדבר- במקום אמירת היסוד של הדמוקרטיה: "אני מתנגד לדעתך אך אלחם עד מוות על זכותך לאומרה" (וולטיר), אנשים רבים מדי נלחמים על סתימת פיותיהם של החושבים אחרת מהם. 

אבל עיקר הסכנה לדמוקרטיה ולפרויקט הציוני מצויה בנושא הבנאלי והשחוק ביותר שעל סדר היום כבר שנים רבות מדי. הגענו לצומת בה יש לבחור - המשך הפעלת ממשל צבאי על האוכלוסייה הפלשתינית תוך שלילת זכויות דמוקרטיות מהם והפיכתנו למדינה דו לאומית ולא דמוקרטית, או סיום הממשל הצבאי וקביעת גבולות קבע למדינה שבתוכם ניתן לקיים מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי. יותר מכל הבעיות החברתיות והתרבותיות העצומות העומדות על כף המאזניים, על שאלה זו עומד הפרויקט הציוני היום. עוד מעט יהיה מאוחר מדי. עוד מעט זה יגיע למלחמה נוספת. עוד מעט הכוחות הפונדמנטליסטים כבר לא יאפשרו את זה. עוד מעט יש רוב ערבי בארץ ישראל השלמה ואפילו את עקרון הכרעת הרוב הדמוקרטי נאבד. עוד מעט ואין יותר ציונות.

בנימין נתניהו, אם החרש תחריש בעת הזו יתכן ולא נדע רווח ולא תהיה הצלה ממקום אחר. לעת הזו הגעת למלכות. להצלת הדמוקרטיה הישראלית והחזון הציוני. האם אתה מסוגל לעשות את הצעד?