יום שבת, 29 ביוני 2019

הרעיון הדיאלוגי - מרטין בובר

קולות של רוח
מהו דיאלוג? מה הכוונה יחסי אני-אתה לעומת יחסי אני-לז? איך זה קשור לאהבה? ומה לגבי חינוך?
מוזמנות ומוזמנים להאזין לפרק הראשון במיני-סדרה על הפילוסופיה הדיאלוגית, מתחילים עם מרטין בובר.



טקסט שמאוד השפיע עלי וחלקו נמצא בפרק - 

"ההוראה אינה מחנכת, המורה מחנך. המורה הטוב מחנך בדיבורו ובשתיקתו, בשעות הלימודים ובהפסקות, בשיחות ארעיות, בעצם הווייתו, ובלבד שיהא הווה באמת ויהא נוכח באמת. הוא מחנך במגע. בית-המדרש-לעם מושתת על המרצת המגע בין המורה לתלמידים - על העיקרון הדיאלוגי; דיאלוג של שאלות ותשובות, שאלות משני הצדדים ותשובות משני הצדדים, דיאלוג של התבוננות משותפת באיזו מציאות שבטבע או באמנות או בחברה, דיאלוג של התעמקות משותפת באחת מבעיות החיים, דיאלוג של חברוּתה אמיתית, שבה גם ההפסקות שבשיחה דיאלוגיות הן לא פחות מן הדיבור.

מגע משמעו, שזיקת המורה אל תלמידיו אינה זיקת-מוחין, השפעת מוח מפותח על מוחות שלא הבשילו עדיין, אלא זיקת-נפש לנפש, שהוא עומד כנגדה בכל הווייתו, הווייה מול הווייה, זאת אומרת שפועל הוא לא מלמעלה למטה, מן הקתדרה אל הספסלים, אלא מתוך פעולת-גומלין אמיתית, מתוך חילופי נסיונות, נסיונותיה של נפש מוּבגרת ונסיונותיהן של נפשות מתהווֹת, והרי גם נסיונותיהן של אלו חשובים הם. לא זו שהתלמידים שואלים מלמטה והמורה פותר מלמעלה, ואף לא ששואלים ומשיבים משני הצדדים, אלא שיחת-גומלין היא, שיחה אמיתית, ששני הצדדים שותפים בה שותפות-אמת, אלא שהמורה מנהלה ומסדרה, כשהוא נכנס בה בכל אישיותו שלו, במישרים ובלי כל עיצוּרים. והוא מה שקראתי בשם העיקרון הדיאלוגי בחינוך. 

[...] על המורים לשאול גם שאלות ממש, כפשוטו של השם, כלומר שאלות שאין בפיהם תשובה עליהן, ותשובות התלמידים יקנו להם, למורים עצמם, את הידיעה שהם חסרים, היא ידיעת נסיונותיהם ודעותיהם של התלמידים. וכן עליהם לענות על שאלותיהם של התלמידים לא באינפורמציה עניינית בלבד, שהיא אמנם חשובה מאד, אלא גם מעומקו של נסיונם האישי. עליהם לפתוח לתלמידים שיספרו, ועליהם לספר בעצמם; לעורר את התלמידים שיתארו מה שראו בעיניהם ולספר בעצמם מה שראו הם". 

(מרטין בובר, מתוך חינוך מבוגרים).

התפיסה הדיאלוגית של בובר בפרק חדש, בסדרה חדשה, בפודקאסט.

יום חמישי, 20 ביוני 2019

המהפכות השקטות של הרמב"ם - חלק ד ואחרון - מהפכות?

לפני כמה חודשים כתב לי רב שלא הכרתי בשם הרשי גרוסמן תגובה לאחד ממאמריי. במהרה הסתבר שמדובר באיש יקר, מתוככי העולם החרדי, שכצפוי יש פערים עמוקים בהשקפה ופרשנות בינינו. לא ויתרנו ופיתחנו דיאלוג בכתב סביב שורה של נושאים ובין היתר סביב משנתו של הרמב"ם.



השבוע נפגשנו לראשונה בישיבת "דעת אהרון" בשכונת הר נוף. למדנו קצת בבית המדרש, הוא הכיר לי את ראש הישיבה, והקלטנו פרק לפודקאסט בו הרשי מגיב לשלושת הפרקים האחרונים על הרמב"ם ומסביר את פרשנותו היותר שמרנית ומסורתית מזו שהצגנו בנוגע למשנת הרמב"ם.


בתמונה - לוח המודעות בכניסה לבית המדרש שממחיש לטעמי משהו מהחרדיות הנשמרת מהשפעות חיצוניות. 

הקליקו כאן להאזין לפרק.
תודתי לרב גרוסמן.


יום רביעי, 12 ביוני 2019

המהפכות השקטות של הרמבם - חלק ג - משמעות החיים


בדרך להבנה של מהי משמעות החיים ומה תכלית האדם לפי הרמב"ם, שוחחתי עם ד"ר משה הלינגר על שורה של נושאים מעניינים כמו תרבות הצריכה ומותרות, האם האתיקה היא אמצעי לפילוסופיה הוא להפך, הניתן לפרש את ההתגלות באמצעות התבונה ובכלל מהי דתיות רציונלית, מהו מדרג "השלמויות באדם" ועוד




מנחה אורח: משה הלינגר.




יום חמישי, 6 ביוני 2019

המהפכות השקטות של הרמב"ם - חלק ב

עקירת עבודה זרה.

עבודה זרה היא להפוך משהו או מישהו בעולם לאלוהים או לחילופין להפוך את אלוהים למישהו או משהו בעולם. לפרשנות של הרמב"ם על עבודה זרה יש השלכות חשובות גם על תפיסת היהדות וגם על התנהגויות שונות בחברה הישראלית של ימינו.

זוכרים את הנאום הידוע לשמצה של יאיר גרבוז מבחירות 2015 בו דיבר על מנשקי הקמעות המתפללים על קברי הקדושים? גרבוז כינה זאת אלילות. ומה חשב הרמב"ם?



מוזמנות ומוזמנים להאזין לפרק.

להורדת דף לימוד ובו מקורות המוזכרים בפרק הקליקו כאן 

יום שני, 3 ביוני 2019

מוזמנים ללמוד יחד בשבועות

במוצ"ש הקרוב (הלילה שבין 8 ל 9 ביוני) הוא ליל שבועות שבו נוהגים ללמוד תורה כל הלילה. לשמחתי, כבר לא מעט שנים שהמנהג התרחב בשני מובנים - מושג התורה מתפרש במובנו הרחב ונוגע בכל עולם היצירה היהודי, ולקהל הלומדים ושיטות הלימוד התווספו מאות תיקונים פלורליסטים הפזורים בכל רחבי הארץ ובהם מלמדים בעלי השקפות עולם מגוונים.  

אני שמח להזמין אתכם ללמוד יחד בליל החג - 

בשעה 23:30 אהיה ברחובות [חוויות שוויץ המדע, חיים סירני 52] בשיחה עם מכובדי הרב ד"ר יואל בן-נון. סיכמתי עם הרב יואל שהוא יציג את ההשראה שהוא מקבל מהחילוני האתאיסט י.ח.ברנר ואני אציג את ההשראה שאני מקבל מאיש ההלכה הדתי הרמב"ם. בחצי השעה השניה נדון יחד בשאלת החיבור והחיים המשותפים בישראל לאור הגותם של שני אלה. תודה לרבני צהר על ההזמנה.

בשעה 01:00 בלילה אהיה בבית דניאל תל אביב [בני דן 62] ואנסה לשוחח, בעזרת לימוד של כמה מקורות, על הסכנה שברוח. עולם הרוח נשמע תמיד מפתה ומזמין, רוחניות נחשבת למעלה ו"איש/אשת רוח" הוא אחד הכינויים המחמיאים ביותר שניתן לתת לאדם. במפגש אהרהר ואערער על מקומה של רוח נטולת חומר ועל יצירת איזוני חומר-רוח. 

מצרף את התכניות המלאות של התיקונים בבית דניאל וברחובות.
חג שמח ולימוד מהנה.




יום שבת, 1 ביוני 2019

המהפכות השקטות של הרמב"ם - חלק א

קולות של רוח - המהפכות השקטות של הרמב"ם - חלק א - הוצאת אלוהים מהעולם.

כשאתם חושבים על נביא, לא על איש ספציפי אלא על הרעיון של נביא, של נבואה, על מה אתם חושבים? רובנו מדמיינים אדם שאלוהים החליט להתגלות אליו ולפיכך יודע לדבר את דבר האלוהים ובין היתר להגיד מה יקרה בעתיד. הרמב"ם חשב שנביא זה משהו טבעי. זו מדרגה שאדם מגיע אליה לבדו. זה לא אדם שנבחר על ידי אלוהים וזה לא אדם שאלוהים מתגלה אליו מלמעלה למטה. כן כן, הרמב"ם בכבודו ובעצמו. לטעמי זה חלק מהפרויקט הגדול של הרמב"ם להוצאת אלוהים מהעולם.



הרמב"ם היה מגדולי ההוגים, הפוסקים והפרשנים בתולדות היהדות. מרתק לעקוב אחר המהפכות השקטות שהוא הוביל. את שלושת הפרקים הבאים של הפודקאסט נקדיש להגותו. בפרק הזה (הקליקו להאזנה) נראה כיצד ניסה הרמב"ם להוציא את אלוהים מהעולם דרך לימוד תפיסות הנבואה, הרצון החופשי וההשגחה שלו.

הקליקו כאן להורדת דף מקורות מלווים לפרק.

מברית ייעוד לברית חיים

ספר במדבר, אותו אנו מתחילים לקרוא השבת, מתחיל בציווי לערוך מפקד – "שְׂאוּ אֶת־רֹאשׁ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל־זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל־יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן" (במדבר א, ב-ג). דרך פענוח המילה "עדה" אנסה לשרטט הצעה להסתכלות מחודשת על הברית המחברת אותנו לכדי עם אחד.

במאמרו "קול דודי דופק" ערך הרב י.ד.סולובייצ'יק הבחנה בין מחנה לעדה, בין גורל לייעוד. על פי סולובייצ'יק, במצרים נכרתה בין חברי העם היהודי ברית גורל, ברית אשר נכפתה עלינו כתוצאה משיתוף מאורעות לא פשוטים ושממשיכה עד ימינו. לתפיסתו, שיתוף המאורעות הכפוי עלינו, מוביל לשיתוף הסבל אשר יוצר שיתוף חובה ואחריות ומייצר לבסוף שיתופי פעולה בתוך העם. "גורל אחד שם אותנו כאן".

בסיני נכרתה בינינו ברית ייעוד. "הייעוד מציין בחיי-האומה – כמו בחיי היחיד – קיום מדעת שהאומה בחרה בו ברצונה החפשי ושבו היא מוצאת את הריאליזציה המלאה של הוויתה ההיסטורית, במקום קיום כחווית-עובדה בלתי-נתונה לשינוי שהאומה נדחקה לתוכו, מופיע הקיום כחווית-פעולה בעלת ממדים תכליתיים, רפודי-תנועה, עליה, שאיפה ומימוש", כותב סולובייצ'יק. ומהו תוכן הברית? "אורח-חיים מיוחד המכוון את חיי-אדם לגישום תכלית אחת המונחת חוצה ליכולת האדם, איש-הגורל, והיא: הידמות אדם לבוראו על-ידי התעלות על-עצמית… ברית-יעוד של קיבוץ בעל חפץ ורצון המקדש והמכוון את עצמו לקראת האלהים".

בתפיסתו של סולובייצ'יק ההבדל בין ברית גורל לייעוד הוא-הוא העומד בבסיס ההבדל בין מחנה לעדה – "מחנה נוצר מתוך השאיפה להגנה ומתפרנס מרגש הפחד, ועדה נוצרת מתוך געגועים להתגשמות אידיאה מוסרית נהדרה ומתפרנסת מרגש האהבה. במחנה שולט הגורל שלטון בלי-מצרים, ובעדה שולט היעוד".

האם בימינו עם ישראל הוא מחנה או עדה? דומני שהתשובה דורשת להוסיף מושג אמצע.
במאה ה-21 נדיר מאוד שברית ייעוד תעמוד בבסיסו של עם. גם בעם היהודי פסקה ברית זו. קיום התורה וההידמות לאלוהים לא מהווים עוד ערכים משותפים, ואף בקרב אלה הרוצים בקיום חיי תורה ישנן מחלוקות חריפות ביותר לגבי משמעותן של מילים אלו. יחד עם זאת, אין להסתפק בהיותנו מחנה אחד. עלינו לתור אחר ברית שאינה מבוססת רק על גורל כפוי, אך גם לא מתיימרת ליעדים וערכים המשותפים לכולם. אני מציע לחשוב על 'ברית חיים' המבוססת על תרבות משותפת.

תרבות לאומית כוללת טקסטים מכוננים, סמלים, מועדים, סיפורים, ביטויים, שירים ומנהגים משותפים אשר בצידם תחושת קשר משותפת לטריטוריה, שפה והיסטוריה. תרבות שכזו חייבת להיות רב-דורית ולינוק ממעמקי חיי האומה לאורך דורות. זו תרבות שלמרות הבדלים ערכיים תהומיים בין החברים בה, מייצרת תחושת אחדות ושייכות לדבר גדול יותר. היא אף מהווה קרקע ליצירה חדשה. בין השותפים לתרבות הזו יש ברית לא-מדוברת, ברית של חיים.

ברית החיים של העם היהודי חייבת לינוק משורשי ההיסטוריה, הדת והתרבות הגלומים ביהדות על פרשנויותיה השונות. נריב על הפרשנות, נתקוטט על הערכים, אך נהיה חלק מאותה תרבות חיים וניצור דרכה את היהדות של ימינו אשר תהווה תשתית לדורות הבאים. בברית זו יבואו כל החפצים בהמשך קיום העם, בארץ ובתפוצות.

הרב סולובייצ'יק סבר ששליחותה ותפקידה של מדינת ישראל היא "העלאת עם-מחנה לדרגה עדה-גוי-קדוש והפיכת שיתוף גורל לשיתוף יעוד". אני מציע לשנות מעט חשיבה זו. על מדינת ישראל יחד עם ריכוזי היהודים הגדולים בתפוצות, ליצור ברית חיים משמעותית ומשגשגת, שתהווה קומה תרבותית מפוארת הניצבת מעל ברית הגורל הכרותה בינינו. זו לטעמי אחת ממשימות הדור.