תחשבו
רגע על עולם ללא ראשי ממשלה ונשיאים, עולם נטול גבולות ומפלגות, עולם כזה שבו אין
חוקים שמוכתבים מלמעלה, עולם של חופש מוחלט. התמונה מפתה ומביאה להרהורים בדבר עצם
הסכמתנו לקיים שלטון וחוק. השלטון מתערב בחיינו וכופה עלינו בכוח לנהוג בדרך
מסוימת, הסותרת לפעמים את חשקינו או אמונתנו. ויתור גדול זה של האדם על חירותו,
ההסכמה לחיות תחת חוק ושלטון, נובע כמובן מהחשש שאנרכיה תוביל לעוולות קשות ולעולם
שכולו פשע ופחד.
ספר
בראשית מספק לנו הצצה לעולם בטרם היות שלטון, כפי שראה אותו הסופר המקראי. התמונה
שנשקפת ממנו אינה אידיאלית כלל –
וַיַּרְא
ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל
הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.
וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם
עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס... וַיַּרְא אֱלֹהִים
אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס
מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו, ה-יג).
מספר
הוגי דעות ניסו להציג תמונה משלהם למה שהתרחש בטרם שלטון ולהבין מתוך כך מהי מטרת
השלטון, מהם תפקידיו ומה אסור לו לבצע. תומס הובס הציג בספרו "הלויתן"
תמונה דומה לזו של ספר בראשית. לדעתו, בני האדם שווים מטבעם והדבר מתבטא, מבחינת
סגולות הגוף, בכך שגם החלשים יותר יכולים באמצעות תחבולות מתאימות להרוג את
החזקים. באשר לסגולות הרוח הרי ש"אין לך סימן מובהק יותר לחלוקה שווה של דבר
מן הדברים מאשר העובדה, שכל אדם שמח בחלקו" (תומס הובס, הלוויתן, פרק יג). אם
כך, למרות ההבדלים הברורים בין בני אדם יש ביניהם שוויון בסיסי במצב הטבע. השוויון
מוביל לאי בטחון. הכיצד? "שוויון זה בכושר נוטע בלב הבריות תקווה שווה להשיג
את תכליותיהם. לפיכך, כששני בני אדם רוצים בדבר אחד, ואין אפשרות שייהנו ממנו שניהם
גם יחד, הם נעשים אויבים זה לזה; ובדרך אל תכליתם, שבעיקרה היא שמירת קיומם,
ולפעמים רק תפנוק בלבד, מנסים הם להשמיד או לשעבד זה את זה" (שם). מצב זה
מוביל לחיים של חרדה ופחד תמידי. אינך יכול לדעת מאיפה תבוא הצרה ולפיכך אתה מקדים
תרופה למכה ותוקף ראשון. התחרות גורמת לאדם לפלוש לזולתו בשל בצע, אי-בטחון גורם
לו להכות מתוך חשש והזחיחות מביאה אותו לריב למען שם וכבוד. כל אלו יחד יוצרים
לדעת הובס מציאות שבה "מחוץ למצב המדיני קיימת תמיד מלחמת הכל בכל" (שם).
תיאור זה דומה מאוד למתואר בפרשת השבוע.
מצב
טבע אחר מתאר ג'ון לוק שסבר שגם ללא שלטון יש חוק טבעי שמנחה את בני האדם ונובע
משכלם. חוק זה מורה "שהואיל וכל בני האדם שווים ועומדים ברשות עצמם, אסור שמי
מהם יעשה רעה לחברו בכל הנוגע לחייו, לבריאותו, לחירותו או לרכושו" (ג'ון
לוק, על הממשל המדיני, פרק ב). השמירה על החוק הטבעי נתונה בידיו של כל אדם ורוב
האנשים אכן יקפידו לשמור אותו. יחד עם זאת, מדי פעם יהיו חריגות. מעת לעת יתכן
שאדם ישגה או ייכנע ליצריו להפר את החוק. במקרה מעין זה רשות כל אדם נתונה בידו
להגן על עצמו ולהעניש את מי שפגע בו. המעניש הפגוע והכעוס לא ישפוט באובייקטיביות
וסביר שיגזים בחומרת העונש - "התוצאה תהיה ערבוביה וחוסר סדר" (שם). גם
לוק סבור שהעניינים יתדרדרו בסוף לכדי מלחמה אך הוא מתאר לנו טבע אנושי מתון
בהרבה. רוב בני האדם מקשיבים לשכל ולחוק הטבעי ולא נכון להגיד, כפי שנטען בפרשתנו,
"כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא). ההתדרדרות
נובעת ממצבים חריגים.
במדעי
המדינה מקובלת הסברה שהמסקנה הנובעת מדברי הובס ומהמצטייר בפרשת נח היא שיש להקים
שלטון חזק מאוד. חורשי הרעה מחכים בכל פינה, יצר לב האדם עומד לתקוף, והשלטון חייב
להיות עוצמתי ולבלום אותם. אימת השלטון מספקת לאדם בטחון מפני האויב בתוך מדינתו
ומחוצה לה. כדי לעשות זאת יכול השלטון לפגוע לעיתים בפרט ולהפעיל כוח גדול, אחרת
הכל יתדרדר במהרה למצב לוחמה. כדברי רבי חנינא: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות
שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (מסכת אבות, פרק ג, משנה ב). לעומת זאת,
המסקנה מדברי לוק שונה - מטרת השלטון היא שהחוק הטבעי יישמר ותו לא. אסור לשלטון
להיות חזק מדי מאחר ואז הוא עצמו עלול לפגוע בחוק הטבעי, וגם אין צורך שיהיה כה
עוצמתי שכן כל מטרתו היא לשמור על חיים, בריאות, רכוש וקניין כשרוב בני האדם ממילא
לא מנסים לפגוע איש ברעהו.
אני
לומד מפרשת השבוע שגם בתפיסת מצב טבע הובסיאנית, שלטון עוצמתי הוא כלי לא יעיל
ופסול ערכית. שלטון הוא בגדר הכרח בל יגונה ואת ההכרח חובה עלינו לצמצם ככל הניתן.
כשאלוהים כורת עימנו ברית בפרשת נח ומתחייב שלא להשמיד שוב את האנושות במבול, הוא
לא עושה זאת מאחר וטבע האדם השתנה, אלא מתוך הבנה שלא זו הדרך להתמודד עם הרוע.
כוח לעולם גורר כוח, רוע לעולם גורר רוע. מניעת ההתדרדרות למלחמת הכל בכל או
לערבוביה ואי סדר מחייבת שלטון וחוק, אך על שלטון זה להיזהר מאוד מלהיהפך לגורם
המלחמות במקום להיות אחראי על מניעתן. הפגיעה בחירותם וכבודם של אנשים מחייבת
שלטון, אך יהיה זה אירוני אם שלטון זה יפגע בעצמו בכבוד האדם שעליו הוא בא להגן.
שלטון מעין זה מסתכן באובדן הלגיטימיות. זה שורש הברית של אלוהים עם האנושות.
המציאות
השלטונית בישראל בשנות האלפיים מעוררת תהיות קשות בנושאים אלו. האם השלטון הישראלי
ממלא אחר תפקידו הבסיסיים ביותר? שלטון היוצא למלחמות ברירה ואינו מרסן את עצמו
בהפעלת כוחו בוגד בעצם ייעודו. דן מרידור אמר על מלחמת לבנון השניה: "ראיתי
איך ממשלה של אנשים אינטליגנטיים, את חלקם אני מכיר באופן קרוב מאוד, לא שואלת את
השאלות האלמנטאריות כשהיא שולחת את העם למלחמה" (הארץ, 21.10.09). זו מציאות
שלטונית בלתי נסבלת. כמו כן, שלטון המפעיל ממשל צבאי על אוכלוסיה של מיליונים במשך
מעל ל-40 שנה ומונע מהם חירות וכבוד עושה מעשה לא לגיטימי בעליל. המציאות המזרח
תיכונית קשה ומזכירה את המתואר בספר בראשית, אבל נראה שבישראל האיזונים העדינים
בטיפול במציאות זו מופרים שוב ושוב ולגיטימיות השלטון מתערערת. בסופו של יום הדרך
להתמודד עם הבעיות יכולה להסתיים במבול או בברית. עלינו לבחור בדרך הברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה