פרשת ויקהל-פקודי: בין חכמת הלב לאטימותו

בפרשת ויקהל ישנו תיאור נפלא של נדיבות ליבם של בני ישראל במלאכת הקמת המשכן. בתוך התיאור מופיע מספר פעמים התואר "חכם לב" או "חכמת לב":

וְכָל חֲכַם-לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה... וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהֹוָה... וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ... כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיְהוָה (שמות, פרק ל"ה פס' י – כט).

מה נאה שיתוף הפעולה המופיע כאן למען מטרת קודש והכל בהתנדבות. מה יפה הוא הביטוי "חכמת הלב" המגדיר את התכונות הנדרשות לעשייה למען הקמת המשכן. הקורא ההומניסט לא יכול לבקש יותר מאשר את מילות הסיום השוויוני: "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא". לפנינו אחד התיאורים הנדירים במקרא שאינו מתעלם מעשיית הנשים. ניתן לשער ולדמיין מה טמון בתכונה "חֲכַם-לֵב", הנדרשת מהגברים ש"יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ" את המשכן וכליו. האם דומה חכמת לב זו לתכונה הטמונה ב "כָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב"? יצאתי עם החברותא שלי, ד"ר נירה נחליאל מהמדרשה באורנים והארגון הפמיניסטי-דתי קולך, למסע לימודי קצר להבנת המושג "אשה חכמת לב". לאכזבתי, מצאתי עצמי נבוך וכעוס מול תוצאותיו של המסע.

בתלמוד הבבלי מסופר על "אשה חכמה" ששאלה  את רבי אליעזר, אחד מגדולי התנאים, קושיה למדנית וחכמה. במקום לפרק את קושייתה ולדון עימה בחר רבי אליעזר להשיב לה כך: "אין חכמה לאשה אלא בפלך, וכן הוא אומר: וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" (יומא דף סו עמ' ב). במילים אחרות אומר לה רבי אליעזר – אל תתערבי בדברים שאת לא אמורה להבין בהם. שבי בבית. מה מבין רבי אליעזר מהפסוק היפה בפרשתנו? שמאחר ואשה חכמת לב עסקה במלאכת המשכן בטוויה, הרי שראוי לכל אשה לנתב את כל חוכמתה לתחום הטוויה והאריגה, ולא להתערב בתחומים אחרים כגון לימוד תורה. אני רק יכול לדמיין בכאב את אותה אשה עוזבת מושפלת את המקום ומוותרת על תשוקתה ללימוד ולעיסוק בעולם ערכי.

מעניין שרבי אליעזר אינו מסיק מסקנות דומות לגבי גברים. הפסוק הקורא לגברים לתרום לעשיית המשכן מחכמת ליבם - "וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה", אינו מתפרש כקביעה שכל חוכמת הגבר מתמצית במלאכות מהסוג הזה ואין הוא ראוי ללמוד תורה. כמובן שלא. רבי אליעזר מבטא כאן את תפיסתו השוביניסטית, המדירה נשים מעולם לימוד התורה. אם לא די בכך הרי שעל פי מקור אחר נשאל רבי אליעזר על ידי בנו מדוע הוא הגיב כך והשיב: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים" (תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, יט).  במקום בו שורפים ספרים...

אינני יודע אם הגון מצידי לכעוס על קוצר ראייתו של רבי אליעזר, שהרי הוא חי בתקופה פטריאכלית מובהקת וקשה היה לו להיחלץ מהראיה התרבותית של תקופתו. למעשה, ניתן למצוא בכתבי חז"ל אמירות שוביניסטיות רבות מאוד ובעקבותיהן גם פסיקות הלכה המייצרות עולם של חלוקת תפקידים ברורה והיררכית בין גברים לנשים. הבעיה היא שדברים עתיקים אלו משמשים פרשנים ופוסקי הלכה עד היום וניתן למצוא רבנים רבים המסתמכים בפסיקותיהם השוביניסטיות על פרשנות זו של רבי אליעזר למילים "אשה חכמת לב". סקירה פשוטה במאגרי מידע ממוחשבים מעלה עשרות פרשנים ופוסקי הלכה שעשו שימוש בדעתו זו של רבי אליעזר במהלך הדורות. מעטים ביניהם מיתנו את הדברים, ורבים מאוד הבינו אותם כפשוטם, גישה שהביאה לכך שמנעו מנשים ללמוד תורה ובעיקר תלמוד לאורך הדורות.

את אחת ההופעות החמורות ביותר של השפעה זו ניתן למצוא בכתבי הרב קוק, הרב החשוב והמשפיע ביותר בתולדות הציונות הדתית. הרב קוק גיבש תפיסת עולם היררכית לגבי כל ההוויה האנושית. על פי תפיסתו ישנן דרגות שונות לבריאה כאשר לכל דרגה יש את חשיבותה ומעלותיה. האדם נמצא מעל שאר החיות, אך יש דברים שבהם החיות עולות על האדם. בצורה דומה סבור הרב קוק שעם ישראל נמצא מעל אומות העולם והוא ממשיך וקובע שכך גם הגברים אל מול הנשים: "הנשמות בגורל חייהן מחולקות הן לפועלות ונפעלות, לרושמות את החיים ואת הווייתם בכל מכמניהם, ולנרשמות מהם. וזהו ההבדל העצמי שבין נפש האיש, הפועל, החוקק, הכובש והמדביר, ובין נפש האשה הנרשמת, הנפעלת, הנחקקת והנכבשת והתמדברת בהנהגתו של האיש. וכמה מידות עליונות וטובות וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומרחיב... הנעלה מנפש האשה" (עולת ראיה א עמוד עא).

לא רק עוול כלפי נשים עשינו בהדירנו אותם מלימוד תורה ומעיסוק בעולמות ערכיים, אלא גם עוול כלפי כל המין האנושי ויצירותיו התרבותיות. האם שונה חכמת הלב הגברית מחכמת הלב הנשית? מה הפסדנו מסילוקה של האשה החכמה מבית המדרש? המחקר הפמיניסטי עוסק בשאלת קיומם של הבדלים בין לימוד של גברים ללימוד של נשים, ומה טיבם של הבדלים אלו. כיצד נראה היה התלמוד לו נכתב ונלמד בשותפות של חוכמות לב שונות? מהי הסכנה הטמונה בכך שגם כיום לומדים עשרות אלפי בחורי ישיבה את הכתבים האלו לאור פרשנותו ההיררכית של הרב קוק?

לימוד התורה של ימינו מחוץ לישיבות האורתודוכסיות מהווה מהפכה היסטורית ממספר סיבות, אחת החשובות שבהן היא השתתפותן של נשים בלימוד וביצירת התורה. זה קורה בבתי הספר, באקדמיה, במדרשות אורתודוכסיות לנשים וגם ובעיקר בבתי מדרש פלורליסטים ובישיבה החילונית. בעזרת לימוד ויצירה מעין אלו נוכל ליצור את תורת דורנו שתהיה יותר חכמת לב ותטווה עבור כולנו דרך חדשה בעולם התורה והיצירה היהודית.