לא קל להיות הומניסט בישראל
בימים כתיקונם וקל וחומר בימים אלו. למאמינים בשוויון ערך האדם קשה מלחמה מנשוא.
ישנן אומנם מלחמות מוצדקות, אך ב "מלחמות לצדק גם ילדים מתים". ילד
ישראלי, ילד לבנוני, הוא ילד הוא ילד הוא ילד. האמירות: "כואב לי שנהרגים להם
אזרחים אבל יותר כואב לי שלנו נהרגים" מובנות ביותר מבחינה אמוציונאלית, שהרי
אדם קרוב אצל עצמו, אך פסולות לחלוטין מנקודת מבט הומניסטית. ההומניסט כואב היום
את המצב אליו התדרדרנו מבחינת ביטחוננו אנו, אך לא פחות את ההרג שאנו מבצעים בחפים
מפשע על מנת להחזיר את ביטחוננו הגזול. אלו ימי כאב עמוק ואמיתי.
יחד עם זאת, הומניזם אינו מכיל
בתוכו בהכרח פציפיזם. לעיתים, חייבת מדינה להילחם מלחמת מגן אשר מטרתה הצלת חיים
וצמצומו של איום ביטחוני חמור. לא ניתן להתיפייף בהתנגדות אוטומאטית לכל לחימה,
שהרי לעיתים היעדר הרתעה וכוח מביאים לתוצאות חמורות יותר, דווקא מנקודת מבט
הומניסטית, מאשר לחימה. לחימת מגן היא מצב טרגי ביותר, אך נדמה כי בעת הזו היא
הכרחית. כמעט למותר לציין כי לא יתכן שארגון טרור ישלוט בשטח שגובל עימנו, יפציץ
ישובים בעורף מדינתנו ויהרוג ויחטוף את חיילנו הנמצאים מעברו השני של הגדר. כמעט
למותר להזכיר שצה"ל נסוג מלבנון ונסוג מעזה ודווקא אז הגיעו התקפות חבלניות
אלו. לצערנו הרבה יש מצבים שכוח הכרחי בהם. הטענה שאל לנו להילחם במצב זה ושניתן
להגיב בדיבורים מזכירה לי שורה של נתן יונתן שכתב: "חדל לשחק את התם, עדיף
רשע או שאינו יודע לשאול".
יחד עם זאת, לחימה לצורך נקמה
והרתעה בלבד פסולה מכל וכל. הגעה למצב שנסראללה נכנע בשידור חי אינה מטרה הגיונית
למבצע מעין זה, זוהי מטרה המונעת בעיקר מהצורך בנקמה והשפלת היריב. לא לכך עלינו
לשאוף. עלינו תחילה לשרטט בצורה ברורה את מטרות המבצע. אני מבקש להציע ניסוח לארבע
מטרות כאלו:
א.
מטרה מדינית: פרישת צבא לבנון בשילוב
כוחות בינ"ל לאורך דרום לבנון תוך יצירת אינטרס לבנוני באי הפגזת ישראל לאורך
זמן והתחייבות להרחקת החיזבאללה אל מעבר לנהר הליטני.
ב.
מטרה מדינית: שחרור החטופים (תוך הסכמה
מצידנו לשחרר את כל מי שנכלא בישראל החל מיום חטיפתו של גלעד שליט).
ג.
מטרה צבאית: הרס תשתית החיזבאללה בחזית
ובעורף כולל השמדת מפקדות, מצבורי נשק וכל עמדות החיזבאללה הפרושות לאורך הגבול.
ד.
מטרה צבאית: פגיעה משמעותית ביכולת
החיזבאללה לירות רקטות לעבר ישראל.
אם כך, מה צריך להיות הקול
שמשמיעה מרצ, כמפלגה הציונית-הומניסטית היחידה היום בישראל, בעת עימות זה? מרצ צריכה
להוות קול המשלב תמיכה וביקורת כאחד. לצורך כך, עליה לעמוד על שני דברים מרכזיים: שהלחימה
תנווט להשגת המטרות שלעיל תוך צמצום פגיעה באזרחים ולא תחרוג מהמינימום ההכרחי,
ועל כך שמדינת ישראל תיכנס מיד למו"מ עם ממשלת לבנון וכן תקיים מגעים באמצעות
הקהילייה הבינ"ל עם סוריה.
ארבעת המטרות האמורות לעיל
נמצאות בהישג יד ואסור לישראל לשקוע בלחימה חסרת גבולות וחסרת מטרות. ככל שתימנע
ישראל מכניסה למו"מ אינטנסיבי לאורך יותר זמן, כך הלחימה בצפון תהפוך מוצדקת
פחות ומטופשת יותר.
[פורסם בתחילת מלחמת לבנון השניה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה