פרשת דברים: כשאנשי אמוננו בוגדים בנו

השבוע אנו מתחילים בקריאת הספר החמישי בחמשת חומשי התורה – ספר דברים. ספר זה כונה ע"י חז"ל "משנה תורה", מאחר ורובו מורכב מנאום של משה שלמעשה מסכם את קורות עם ישראל בשלושת הספרים שקדמו לו. מעניין לבחון מה הם הנושאים שבוחר משה להציב בראש הנאום שלו. הנושא הראשון שמשה בוחר לדון בו הוא מינוי ההנהגה והשופטים –

"וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר... אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם. וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ" (דברים, א: ט-ט"ז).

מכל מה שעברו בני ישראל מאז היותם עבדים במצרים ועד הגיעם למפתן הארץ, בוחר משה לפתוח את נאומו דווקא בעניין הזה. דומני שכותב ספר דברים מעביר לנו מסר ברור בדבר החשיבות הרבה הטמונה בשאלה מיהם מנהיגי העם. רש"י מסביר: "שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה". אך מה אם מנהיגי הדור עצמם לא הולכים בדרך הישר? מה יהא על דור כזה?

העם חייב לבחור מנהיגים שיש לו אמון בהם, וכאשר הם בוגדים באמון זה, כל המערכת עלולה לקרוס. כנראה זו הסיבה שמיד לאחר הדברים האלו עובר משה לדבר על פרשת המרגלים ועל הכשל המנהיגותי הגדול שלהם, שהוביל את העם לארבעים שנות נדודים במדבר. דברים אלו צפו ועלו בי השבוע בעקבות פרשיית צחי הנגבי המהווה לצערי סמל להתדרדרות ושקיעת ההנהגה בישראל. אותה הנהגה שגרוסמן כינה בנאומו המפורסם "הנהגה חלולה".

הקריירה של צחי הנגבי היא סמל להנהגה שכזו. בתחילת שנות השמונים, כמנהיג סטודנטים, הוא הורשע בעבירה של תגרה במקום ציבורי ונדון למאסר על תנאי ולקנס. בפינוי ימית התבצר על האנדרטה והיווה את אחד מסמלי המאבק האלים בהחלטת הכנסת. בממשלת נתניהו הראשונה מונה לשר המשפטים. במסגרת תפקיד רם דרג זה הוא היה אחראי על מינוי התפקיד הרגיש ביותר במערכת המשפטית בישראל – היועץ המשפטי לממשלה.

הנגבי מינה לתפקיד את מקורבו עו"ד רוני בר-און (לימים שר האוצר). מינוי תמוה זה נחקר על ידי המשטרה בגלל חשדות מגוונים במה שידוע כפרשת בראון-חברון. בדוח הפרקליטות בעקבות הפרשה נחשף כי שעה לפני ישיבת הממשלה שאישרה את המינוי התייעץ הנגבי עם נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. על פי הדוח: "הנגבי שאל לדעתו על המועמד, והנשיא ברק השיב לו כי על פי החלטת הממשלה, על היועץ המשפטי לממשלה להיות כשיר לכהונת שופט של בית המשפט העליון, ואילו הוא לא היה ממנה אותו אפילו לכהונת שופט שלום". את תשובתו החריפה של ברק לא מסר הנגבי לראש הממשלה ואף לא לחבריה. למעלה מזאת, בישיבת הממשלה אמר דברים שיש בהם כדי להטעות את הממשלה בנוגע לכך. על כך נאמר בדוח בשפה מינימליסטית כי "יש בכך חריגה מנורמות התנהגות תקינות".

בפרשייה האחרונה מינה הנגבי 72 ממקורביו ומחברי מרכז הליכוד לתפקידים שונים בדרך לא תקינה. פסק הדין שניתן בעניין זה פוטר אותו מאחריות פלילית בעיקר מאחר ומינויים פוליטיים נעשו על ידי רבים ועוד לא היה ברור בעת ההיא שהם מהווים עבירה פלילית. יחד עם זאת, כמו בפרשת בר-און, גם אם לא מדובר בעבירה פלילית הרי שיש כאן מעילה באמון הציבור והתנהלות לא תקינה. כפי שהסביר מבקר המדינה בדוח שפרסם בעניין זה- "במעשיו הייתה רמיסה ברגל גסה של החוק ושל כללי המינהל התקין, פוליטיזציה של השירות הציבורי ושימוש במשאבי הציבור לקידום עניינים פוליטיים אישיים".

אם אין די בכל זה הרי שהנגבי הורשע השבוע במתן עדות שקר. בית המשפט מצא כי תצהיר עליו חתם הנגבי ובו הוא טוען שלא היה לו קשר למודעה שפורסמה בעלון הליכוד בה הוא מתגאה על היותו "שיאן המינויים" הינו שקרי. עבירת עדות שקר היא חמורה ביותר והעונש המרבי עליה בחוק הוא 7 שנות מאסר. אך אל לנו להתפלא שמי שהטעה את הממשלה בנוגע למינוי האישיות הבכירה ביותר במערכת המשפט בישראל, לא חושש מלחתום על הצהרה שקרית.

אוי לחברה ששופטת את מנהיגיה רק לפי השאלה המשפטית-פלילית ולא על פי נורמות התנהלות אתיות הנדרשות ממנהיג. אוי לנו שבעתיים אם אפילו הנושא הפלילי לא חשוב לנו דיו. אצל הנגבי יש פגמים כאלו וכאלו. הוא הורשע פעמיים בעבירות פליליות ונהג פעמים רבות בצורה המנוגדת לכל אתיקה ציבורית, ולמרות כל אלו נבחר שוב ושוב לכנסת ישראל ומונה שוב ושוב לתפקידים בכירים ביותר ברשות המחוקקת והמבצעת. אנחנו בחרנו בו.

אינני יודע אם בית המשפט יגזור עליו מאסר בפועל, אינני יודע אם יחליט שיש במעשה עדות השקר משום קלון המונע מהנגבי לשאת במגוון תפקידים ציבוריים. כך או כך אסור שהדיון הציבורי בהנהגה יידחק רק לסדר הדין הפלילי. זוהי אחריותם של הפעילים הפוליטיים במפלגות השונות לוודא שאנשים לא ראויים לא יוצבו ברשימות המפלגה לכנסת, זוהי אחריותו של ראש הממשלה לוודא שהוא לא ממנה לתפקידים בכירים אנשים מעין אלו וזוהי אחריות כולנו למחות בהפגנות ובקלפיות על הנהגה לא ראויה ופשוט לסרב לבחור בה שוב ושוב. משה הבין שדמות ההנהגה היא המפתח להתנהגות העם ולהתנהלותו, הגיעה העת שאף אנו נבין זאת.