לימוד תורה חילוני

עשרות בתי מדרש חילוניים בארץ עוסקים בלימוד תורה ולפני שלוש שנים אף העז ארגון בינ"ה והקים  ישיבה חילונית. תופעה חשובה זו של לימוד תורה חילוני אומרת דרשני וברשימה קצרה זו אנסה לגעת בקווים מרכזיים שלה ואידך זיל גמור.

ביאליק כתב: "לא רק חוצפה וכפִיַת טובה מאין כמוהן,  אלא גם בוּרות גדולה היא לחשוב שכל מה שנוצר בספרות על-ידי האומה כֻּלה ואדירי רוחה במשך אלפי שנה אין לו שום ערך בימינו". תורת ישראל הרחבה ראוי שתהיה הבסיס לכל התרבות הלאומית שלנו, הכוללת ספרות רחבה, אורחות חיים, חשיבה ערכית, מיתוסים וסמלים, ריטואלים לאומיים ועוד. זוהי הצעה לראות ביהדות כתרבות-חיים וכתוכן לאומי ולא רק כדת. אומנם תרבות זו לבשה במשך מאות בשנים לבוש דתי, אך תוכה היה פעמים רבות בעל ערך וסגולה החורגים הרבה מעבר לשאלות העוסקות בעבודת ה'. מהפכת החילוניות וכניסתם של ערכים הומניסטיים לצורת המחשבה היהודית, מאתגרים מאוד את תורת ישראל ודורשים מאתנו לפרש אותה מחדש, להתנגד לחלקה וליצור לה המשך רציף ומרדני כאחד, אך אין הם דורשים לזנוח אותה. מנקודת מבטי החילונית-אתאיסטית אוצר גדול מונח לפתחנו ובין מרגליותיו גם אבנים שחוקות ודהויות ואפילו אבנים חדות ופוצעות – האזנח את כל האוצר או שמא אברור לי בזהירות מתוך מרגליותיו?

תורת ישראל כוללת עבורי את כל אשר יצרו יהודים במהלך ההיסטוריה האנושית ובלבד שליהדותם הייתה השפעה כלשהי על היצירה. חלק מהספרות החשובה של תורת ישראל זכתה למעמד של "כתבי קודש" ונלמדה במשך דורות כמקור סמכות הכופה עלי אמת מסוימת שלפיה עלי לנהוג. לימוד תורה חילוני מציב חלופה לשיטה זו וסבור שתורת ישראל, כולל כתבי הקודש, ראוי שתהיה מקור השראה עמוק ללומדים אותה, מקור המעורר שיח ערכי וזהותי חשוב, המצמיח יצירה פרשנית ומרדנית כאחת. במובנים רבים זהו לימוד תורה כפי שהעזו ללומדה חז"ל, אך עם היתר לחלוק על הטקסט בגלוי ולא רק לפרשו מחדש. אני שואב מהטקסט ומתווכח עימו, מפנים ודוחה אותו, מתאהב בו ומשמש שונא לו, נפעם מעומקו ומזדעזע מחלקו. אני עומד עם ומול הטקסט כריבון, אך בצניעות. עלי להדגיש - צניעות אך לא ביטול העצמי. לימוד מחייה נפש זה אינו מכפיף את עצמו לסמכות הטקסט אלא מבקש לקבל השראה ליצירת סמכות אוטונומית חדשה, ממשל עצמי. גברים ונשים שווים בו במעמדם והלימוד מתעצם ומתחדש מהמפגש הבית מדרשי בין שפה גברית לשפה נשית. בסוף היום אין אמת אחת בבית המדרש אלא ויכוח חי, נוקב ומתייסר בין אלו ואלו. תורת ישראל בלימוד זה הופכת מקאנון מחייב נורמטיבית לקאנון השראתי המעצב שפה וצורות לימוד והבעה, מעצב תרבות.

אני רואה בעצמי בן בית בתורת ישראל ומסרב לקבל שפרשנותה הדתית היא פרשנותה האותנטית או הבלעדית. היהדות היא הדרך בה למדו וחיו יהודים בכל דור וצריך שתהיה לחילוני אחריות ושותפות בעיצוב דרך זו בדורנו. לימוד תורה חילוני הוא בין היתר חלק ממאבק על כך שיהדות דורנו תוכל לחבר בין ערכי כבוד האדם וההומניזם ליצירה היהודית רבת השנים ותיצור תרבות יהודית חיה הראויה לנו ולדורות הבאים.