הקרב על היהדות - קול יהודי חילוני כנגד מכתב הרבנים

שני קולות חשובים מושמעים כנגד המכתב בו פוסקים רבנים שאין למכור או להשכיר דירות לערבים ויש להחרים את מי שעושה זאת. קול אחד הוא הקול הדמוקרטי והמוסרי אשר מוחה כנגד פגיעה עמוקה בעקרון השוויון וכנגד הסתה חסרת אחריות לגזענות. מטעמים אלו מוטלת חובה על הרשויות המעסיקות את הרבנים הללו לזמן אותם לבירור ולהתחיל בהליכי פיטורים כנגדם. הקול השני הוא קול יהודי-הלכתי. לשמחתי רבנים חשובים חולקים על הקביעה הלכאורה הלכתית המובעת במכתב ומוחים כנגדה.

הצרה הגלומה בשיח שיש בו רק את שני הקולות האלו היא ששוב הציבור החילוני מסתפק באמירות דמוקרטיות ומותיר את שאלת דמותה של היהדות בדורנו לטיפולם של רבנים. היהדות היא תרבותו של עם ולא רק דתו. כפי שכתב י.ח. ברנר: "כל מעשי היהודים בתוך סביבתם ולתכלית קיומם זאת היא היהדות". יהדות זו התרחבה והוסיפה לעצמה פנים רבות בעקבות המהפכה החילונית והציונית. היא כבר לא רק זו של המקרא והתלמוד, של השולחן ערוך וספרות השו"ת הרבנית, אלא היא גם זו של מאמרי אחד העם וברנר, שירת ביאליק וספרותו של עגנון, של מנהגי היהודים ששבו לארצם והתרבות המתפתחת על ידם בישראל.

לאורך כל שנותיה של היצירה היהודית התקיימו בתוכה מגמות ערכיות שונות ולעיתים הפוכות. מגמה אחת היא זו של שוויון ערך האדם והדאגה העמוקה לחלש בחברה. כיוון ערכי זה הדגיש את חובתנו לדאוג לגר תושב החי עימנו. לחובה זו מקורות רבים שראשיתם בתורה המספרת לנו שאלוהים "אוהב גר לתת לו לחם ושמלה" ומיד לאחר מכן מצווה אותנו "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" והם מגיעים עד מגילת העצמאות.

מגמה שנייה היא זו של ההסתגרות וההתנשאות כלפי עמים אחרים. לצערנו גם לכיוון קלוקל זה יש מקורות רבים וגילומם המפלצתי בא לידי ביטוי לאחרונה בספר "תורת המלך" הדן בהלכות הריגת גויים.

מאחר ואלו גם אלו נמצאים עמוק בתוך תרבות עמנו ומגובים בכתיבה ועשייה של מאות דורות הרי שלמעשה מוטלת עלינו הזכות והחובה לקבוע כיצד תראה היהדות בדורנו. ההכרעה הזו היא הכרעה ערכית יצירתית ועל היהודי החילוני להיות שותף מלא בה. מכתב הרבנים אינו מבטא את דעת היהדות ואפילו לא את דעת היהדות האורתודוכסית, אלא הוא מבטא את עולמם הערכי הקלוקל של כותבי המכתב. רשות נתונה בידי הרבנים הללו להעניק משקל רב למגמות השוויוניות ביהדות, אך הם בחרו להדגיש את צידה המכוער פשוט בגלל שנאת הזר הטמונה בהם.

על היהדות החילונית להרים את ראשה ולחבור למתונים שביהדות האורתודוכסית וכן לשותפיה הטבעיים מהיהדות הרפורמית והקונסרבטיבית ולקחת חלק במאבק על דמותה של היהדות במאה ה 21. יש להשיב למכתב הרבנים ולהגיד בקול ברור- לא זו יהדותי, לא זו תרבותי. הרוב היהודי הגדול יקבע האם היהדות תהיה אוצר תרבותי המבקש להעמיק את חיינו מתוך צניעות, כיבוד הזולת והדאגה לחלש או שמא תהפוך היהדות לנחלתם של ציבור קטן וגזעני המשתמש בה כדי להעמיק נורמות של שנאה ובידול. המנדט בידינו, בל נפקיר אותו.

[המאמר פורסם לראשונה בעיתון מעריב].