פתיחת AM.PM בשבת

"ועדת הרבנים למען קדושת השבת" הטילה חרם צרכנים על עסקיו של דודי וייסמן כתגובה על פתיחת רשת AM PM שבבעלותו בשבת. יו"ר צעירי מרצ אורי זכי, גינה את החרם והוציא קריאה ל "קרב צרכנים" שיעודד את הקניה בעסקיו של וייסמן. לדבריו: "די לנו בכפיה הדתית הממוסדת שמונעת מאיתנו להתחתן כאוות נפשנו, להתגייר כפי רצוננו, להיקבר על פי אמונתנו ולנסוע בתחבורה ציבורית בשבת. עלינו להשיב מלחמה שערה - והפעם קרב צרכנים. צאו מהאדישות - אל תתנו לכוחות החושך לנצח".

דומני שטעה זכי כאשר ערבב בדבריו סוגיות שונות של כפיה דתית ועשה להם דין אחד. חשוב להבחין בין מקרים שבהם כופה המדינה משמעת הלכתית על האזרח באמצעות החוק ובין מקרים בהם מתקיים מאבק תרבותי בין אזרחים שאינו מגיע לכדי חקיקה. התופעה בה מיעוט אורתודוכסי מנסה לכפות באמצעות חוק ומשטרה את שמירת ההלכה על רוב הציבור שאינו רוצה בה, ראויה לכל גינוי. כפיית נישואין וגירושין ברבנות היא פגיעה אנושה בחירויות הבסיסיות ביותר של האזרח, מניעת קבורתו של אדם בהתאם לאמונתו וערכיו היא חוצפה מכעיסה ומקוממת, אי קיום תחבורה ציבורית מינימלית בשבת גוררת פגיעה חמורה בנוער חילוני ובאוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית התלויים בתחבורה ציבורית. מעשים חמורים אלו הם דוגמאות מובהקות לשימוש לא ראוי בכוחה של המדינה תוך רמיסת זכויות אדם בסיסיות בשם ערכים דתיים. מקרה החרם שלפנינו שונה מכל אלו מאחר ואין מדובר כאן על שימוש באמצעי הכפייה הציבוריים לרמיסת זכויות הפרט, אלא במאבק תרבותי לגיטימי נגד בעלי הון ובעד אופי מסוים לשבת בישראל.

במאבק על דמותה של השבת בישראל נשזרים יחדיו סוגיות של צדק חברתי עם סוגיות של תרבות יהודית חילונית. הנימוק המרכזי לרעיון השבת יסודו בתפיסה עמוקה ומרשימה של שוויון וצדק. בלשון התורה: "שמור את יום השבת לקדשו... לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים... על כן צווך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת" (דברים ה, 13 – 16). האיסור על עשיית מלאכה יום אחד בשבוע הוא לקח ממצב העבדות בו היינו שרויים. מי שחווה את סבלו של החלש חייב, מתוך הזדהות והבנה עמוקה של סבלו, לנהוג אחרת כלפי החלש בחברה שלו. לא די בזה שהחזקים יוכלו לשבות ממלאכה פעם בשבוע, זוהי גם זכות בסיסית של השכירים שנאלצים לעבוד במשמרות בשבת ב AM PM על מנת להגיע למשכורת שניתן לחיות ממנה ואפילו של מהגרי העבודה והפליטים ("גרך אשר בשעריך"). כוחה של השבת טמון לא רק במתן יום מנוחה אחת לשבוע לכל עובד, אלא בכך שיום זה משותף לכל הציבור. ביום זה לא ישרתו העשירונים התחתונים את דרישות מנהליהם מהעשירונים העליונים יותר אלא יהיה זה יום של שוויון מעמדי.

נוסף לשוויון וההשתחררות החד שבועית מהקפיטליזם על כל דורסנותו, הרי שיש טעמים תרבותיים חשובים לכינונה של שבת אחרת בחברה הישראלית. אם השמאל החברתי מתקומם על אימוצה הרחב של תרבות המערב הרכושנית בישראל, "אם אנו קובלים על חוסר סגנון חיים משלנו, אנו יכולים להתחיל מן השבת ביצירת סגנון", כדברי ביאליק. "בשבת מקופלים כמה רעיונות לאומיים וסוציאליים", מוסיף ביאליק, "ואם בעשרת הדברות מקופלת כל התורה הרי בשבת אולי גלומות ומקופלות כל עשרת הדברות". עלינו למצוא את הדרך ליצור שבת משמעותית בפרהסיה הישראלית. יש להיאבק למען קיום חופשי של פעילות בילוי, תרבות ובידור ותחבורה ציבורית שמאפשרת לכל אדם להשתתף בפעילויות אלו.

בדברים אלו אין בכוונתי להצדיק את ועדת הרבנים למען קדושת השבת. ועדה זו פועלת על מנת לכפות את דעתה מתוך פסילה עקרונית של הלגיטימיות החילונית בישראל ותוך שימוש בצייתנות של ציבור רחב לתכתיביה. לא זו דרכנו. יחד עם זאת, עלינו להקים ועדת אזרחים למען תרבות השבת שתשכנע ציבור גדול לחסום את הכוח העצום של בעלי הון להכתיב נורמות תרבותיות בהתאם לשיקולי רווח והפסד ולשלב ידיים בבנייתה של שבת אחרת בתרבות הישראלית.

[פורסם בynet ,  13.3.2008]