פרשת וארא – אלוהי עשר המכות מול אלוהי הברית

הסיפור המכונן של יציאת מצרים יכול היה להיות מסופר בדרכים שונות. יכולנו לגדול על סיפור בו אלוהים מרכך את לב פרעה ומביא אותו להכרה בעוול הנורא שהוא גורם לעברים, או על סיפור מרי לא אלים של בני ישראל המביא לשחרורם, אך המספר המקראי בחר לתאר לנו שחרור מעבדות המתבצע על ידי אלוהים שמפעיל אלימות קשה כנגד המצרים, מכביד את לב פרעה ואז מפעיל עוד אלימות וחוזר חלילה. מדוע בוחר אלוהים בהטלת עשר המכות, ששבע מהן מוטלות בפרשתנו, ולא בדרך אחרת? את התשובה ניתן למצוא בפסוקים עצמם:

כֹּה, אָמַר יְהוָה, בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה:  הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר-בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר--וְנֶהֶפְכוּ לְדָם (ז': יז'); לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ (ח': ו'); לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (ח': יט'); כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ, וּבְעַמֶּךָ--בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ. כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד, מִן-הָאָרֶץ. וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר, הַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, בְּכָל-הָאָרֶץ.  (ט': יד'-טז')

אלוהים מבקש להוכיח את כוחו ומנהיגותו ומשוכנע ששני אלו, כוח ומנהיגות, קשורים זה בזה. אבל למי מראה אלוהים את כוחו? האם הוא מפעיל כוח על המצרים כדי לכפות עליהם את שחרור עמנו מהעבדות? פרעה משתכנע בשלב מוקדם מאוד לשחרר את העברים ואלוהים הוא זה שמתעקש להכביד את ליבו. לאור זאת ועל פי הנאמר מפורשות בפסוקים דלעיל, אני מבקש לטעון כי מטרת הכוחניות המופעלת על המצרים היא זו: אלוהים מבקש לבסס את מנהיגותו מול עם ישראל מחד ומול שאר העולם מאידך ולשם כך הוא מראה את עוצמת כוחו האלים. המילים בפרשה נשמעות כלקוחות מריב מצ'ואיסטי וילדותי: "בעבור תדע כי אין כמני" ו "למען ספר שמי בכל הארץ". אלוהים סבור שכדי שהעם ילך אחריו במדבר ויכיר בריבונותו עליו לבסס תחילה את מעמדו באמצעות הפעלת כוח שיראה לעברים, למצרים ולכל העולם כמה הוא גדול וחזק.

סיפור קשה זה של הפעלת אלימות כדי לבסס מנהיגות פנימה והחוצה, חוזר שוב ושוב במהלך ההיסטוריה ולצערי אף מוצא לעיתים את ביטויו במשפחה ובמסגרות חינוכיות. אלימות מעין זו מופעלת בדרך כלל כנגד ציבור שנוא המסומן כאויב וכך לא מופנית כלפיה ביקורת משמעותית. המקרה הקשה ביותר המוכר לנו במאה האחרונה של אלימות כזו היה הטלת פצצת האטום השנייה על יפן. בעוד שניתן להתווכח ארוכות על נחיצות ומוסריות הפצצה שהוטלה על הירושימה, הרי שרוב החוקרים כבר מסכימים כי הפצצה הקטלנית שהוטלה על נגסאקי כוונה לביסוס מנהיגותה של ארה"ב בעולם ובייחוד מול ברה"מ המתגבשת, וכן לביסוס מנהיגותו של טרומן בתוך ארה"ב. יפן הובסה למעשה כבר אחרי הירושימה, אך שילמה בעשרות אלפי הרוגים בהפגנת כוח אמריקאית זו. למרות זאת, קשה היה למצוא כאלו שיַלינו על המעשה הנפשע של טרומן. היפנים הרי לחמו נגד האמריקאים וחברו לכוחות הרשע הנאצים, ולכן ברור היה שאין להלין על הריגת עשרות אלפי יפנים, ובתוכם אלפי ילדים, לשווא. אלוהי המערב, אמריקה, הראה לכולם שיש בידו יכולת כוחנית הרסנית ובכך לכאורה תפס מנהיגות בינ"ל.

שלוש שיטות מרכזיות מפעיל מנהיג על ציבור בכדי שיציית לו: שכנוע פשוט בצדקת דרכו ויכולתו להנהיג; מניפולציות הנעזרות בהסתרה ובשקרים ככלי שליטה מרכזי; והפעלת כוח המקנה תחושת ביטחון להולכים אחריו ומטילה פחד על החושבים להמרות את פיו. כל מנהיג משתמש בשלוש השיטות הללו במינונים שונים ולמעשה כולנו משתמשים בהן במסגרות שונות בחיינו כהורים, מנהלות, מחנכים, דרשניות, רבנים, רופאות, אנשי רוח ועוד. אלוהים בוחר בפרשת וארא בשיטת הכוח, אך זהו אמצעי מנהיגות זול והרבה פחות יעיל משכנוע ומניפולציה. זו אולי הסיבה שהמצרים מתחרטים ורודפים אותנו, בני ישראל עושים עגל והעמלקים יזנבו בנו מאחור – כוחו של הכוח מוגבל מאוד.  האדם המשוכנע בצדקת הדרך או באיכות ההנהגה של המנהיג לא יעלה על דעתו מרד, אך האדם הפוחד ממשיך לחלום על עגל זהב ועל מרד במנהיגו-אלוהיו. אבל מעבר לאפקטיביות המוטלת בספק של מנהיגות כוחנית הרי שאין לשכוח את מה שהמספר המקראי, ואחריו מאות שנות פרשנות שבויה, מעדיפים להשאיר בצד - תפיסת מנהיגות באמצעות אלימות לא הכרחית, הפיכת נהרות לדם, קטילת אנשים בברד והריגת ילדים בכורים בשנתם הם מעשים לא מוסריים המכוננים עולם כוחני ומושחת שבו החזק הוא לכאורה גם הראוי. זהו עיקר גדול שהדיון בו הודחק לאורך דורות רבים.

חלק מהקוראים דברים אלו ודאי מזדעקים וחושבים על כך שתושבי מצרים לקחו חלק בעוול של הפיכת עמנו לעבדים ולא פצו פה ולא מרדו ולכן עשר המכות "הגיעו להם". יישירו קוראים אלו מבטם לתינוקות מצרים שמתו במכת הבכורות, יישירו את אותו מבט גם הפרשנים המתרצים את המכות כצדק ארוך טווח, גמול לרשע, מניעת חלחול הרוע המצרי בעולם וכד', וישיבו – במה חטאם של תינוקות אלו?

לאורך כל המקרא נע ונד אלוהים בין ביסוס מנהיגות באמצעות כוח לבין ביסוס מנהיגות באמצעות ברית המבוססת על שכנוע. התנועה הזו משקפת את ההתחבטות האנושית בסוגיות אלו. הקוראים את פרשת וארא מנקודת מבט הומניסטית מתגעגעים לאלוהי הברית, לאל מלא רחמים, ולמנהיגות המבוססת על גדולה מסוג אחר - קצת פחות מהזן הגברי העתיק, קצת יותר אחראית, רגישה ומשכנעת.