בין אדם למקום – דברים ליום כיפור

"עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" (משנה, מסכת יומא, ח: ט).

בבית המדרש שלנו יושבים יחדיו מאמינים ושאינם מאמינים, חילוניים ודתיים, ועוסקים בשקיקה ב'בין אדם לחברו'. העיסוק בעבירות ש'בין אדם למקום' נראה פעמים רבות מאיים מדי או לא רלבנטי לחלק מהלומדים. פרשנותו של עמנואל לוינס למשנה ביומא תסייע לנו בערב יום הכיפורים הזה לגעת לרגע ב'בין אדם למקום'.

"העבירה על איסורים או מצוות פולחניות, העבודה הזרה והייאוש, אלה עבירות שבין האדם למקום. חילול השבת והפרת דיני הכשרות, הטלת ספק בנצחונו הסופי של הטוב, העמדת הממון או האמנות כערך עליון- אלו עברות למקום. אלה החטאים שיום הכיפורים מוחק בעזרת חרטה ותשובה. מובן מאליו, שהחטאים לזולת הם גם חטאים לאלוהים".

בהסבר התמים לכאורה של לוינס טמונה לטעמי הבנה חשובה של קטגוריית "בין אדם למקום". אומנם ברור שהמצוות הפולחניות, כמו כשרות, הן חלק מקטגוריה זו וישנו בבית המדרש ציבור שפחות מתחבר אליהן, אך אנו מגלים שתחום "בין אדם למקום" רחב בהרבה. העבודה הזרה היא העמדת דבר כלשהו בעולם כערך עליון - ממון, אמנות, שלום, לאום, זכויות אדם, אדם מסוים. הייאוש הוא נפילת נפשו של אדם לבור ללא תחתית, למקום נטול תקווה שפסק להאמין בטוב ולפיכך לא מנסה להשיג אותו, מקום שממנו אין צמיחה ואין תשובה.

במלים אחרות, לוינס מסביר לנו שלמעשה הקוד "בין אדם למקום", כולל את המרחב הגדול שבו הנפש עוברת תהליך השחתה, הערכים מתבלבלים ונשחקים, הרגישות קהה, השמחה נעלמת. לכן גם מובן "שהחטאים לזולת הם גם חטאים לאלוהים", שהרי בכל פגיעה בזולת אנו משחיתים מעט יותר את נפשנו פנימה. אמור מעתה - "בין אדם למקום" הוא המקום בו כל אחד ואחת שרויים עם אלוהיהם, עם ערכיהם, עם נפשם פנימה וצריכים להתמודד.

מי יציל את נפשנו במרחבים הנפלאים אך המסוכנים שבינינו למקום? כאשר אני חוטא לזולת הוא משחרר אותי בעזרת הסליחה, הוא הפגוע אך הוא גם גלגל ההצלה שלי. "לקרוא בשם 'עבירות שבין אדם למקום' לעבירות הפולחניות, האם זה להמעיט בחומרת המחלה הנגרמת לנפש על ידי עבירות אלה? אולי הפגיעות, שצריכות להתרפא בתוך הנפש בלי עזרת הזולת, הן הפגיעות העמוקות ביותר? [...] העבירה הפולחנית שחשבתי למחוק בלי עזרת הזולת, דווקא היא דורשת ממני את כל אישיותי, את מעשה התשובה, החזרה שאיש אינו יכול לעשות במקומי".

אני מהרהר בחטאים הקטנים בחיי - הזנחת הגוף בתזונה לא מאוזנת ובחוסר פעילות; עזיבה מהירה מדי של הספר תמורת עוד גלישה אינטרנטית או משחק פריסל; שקרים קטנטנים שלא פגעו באיש אך הפכו אותי לאדם פחות ישר. אני מהרהר בחטאים גדולים יותר שטוב שלא ייכתבו כאן. אני מגלה שיש צדק גדול בהבנה של לוינס - עבירות שבין אדם למקום ממלאות את חיי. היכן אמצא את הכוחות לעשות תשובה?

"עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר – [...] אין די בזריחת השמש ביום הכיפורים כדי לכפר על החטאים האלה... הסליחה אינה נפרדת מן החרטה, הצומות, הפרישות וההתחייבות לשפר את המעשים בעתיד". לוח השנה העברי מבקש לתת מקום וכוחות לאדם לעסוק גם בעבירות האלה. האווירה, הסביבה, הלכות התשובה, חבריי לבתי המדרש, לימוד התורה, טקסי היום, היכולת להכריע, חופש הבחירה - כל אלה ואחרים מאפשרים את ההתמודדות, מביאים את הכפרה, יוצרים את התשובה ואז- יום הכיפורים מכפר.

אני מאחל לכולנו כיפור מכפר. שנדע לפגוש בחברנו ממקום אמיתי, לסלוח ולהיסלח, אך לא פחות מכך שנמצא את הכוחות לטפל בנפשנו פנימה, לרפא את הפגיעות שצריכות להירפאבתוכנו, ולשוב.

(כל הציטוטים של לוינס שהובאו כאן לקוחים מהקריאה התלמודית "אל עבר הזולת" בתרגומו של דניאל אפשטיין).

[המאמר פורסם באתר קולות]