בעודי מתארגן למקלחת שמעתי את שני בניי, תאומים בני כמעט עשר, משוחחים. נאור אמר לנבו שזה שהוא יצא כמה שניות קודם לא הופך אותו לבן הבכור. "שנינו בכורים יחד" הוא אמר לו. נבו השיב שזה לא נכון. "אין כזה דבר שני בכורים" הוא אמר, "רק אני הבכור". השיחה הזו התקיימה במציאות שבה לבכורה אין משמעות פרקטית, ובבית שבו שני ההורים עושים מאמץ מודע ומתמשך (ומוצלח!), להעניק יחס שווה ואוהב לכל ילדיהם. אז מה מביא ילד במציאות הזו לרצות שיקראו גם לו "בכור"?
כבר בלידה יעקב אוחז בעקב אחיו. ואז הם גדלים במשפחה שבה ברור שהאבא אוהב את אחד מהם והאמא את השני. יעקב נקרא כך על שם קנאתו באחיו ואכן הקנאה הזו תכתיב חלק גדול ממסלול חייו. זוכרים? עשו יחזור עייף מהשדה וישווע למעט מזון ויעקב בדיוק יכין נזיד עדשים מפתה. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי, ויעקב מנצל את הרגע - וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. מאוחר יותר בפרשה יעקב ירמה את אביו (במצוות אימו) ויגנוב את הברכה של אחיו. ברכה? אוי לכולנו מברכה מקוללת כזו. "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ". מהרגע הזה בני משפחה אחת מתפרדים לעמים שונים שעסוקים אלפי שנים בניסיון הפתטי שאחיהם ישתחוו להם. איפה בירכת אלוהים לאברהם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", ואיפה הברכה הזו? ועכשיו עשו מהרהר לעצמו שאחרי שאביו יצחק ימות הוא יהרוג את התאום שלו, ויעקב בורח.
האדם, בסיפור של ספר בראשית, נברא יחידי. הרי יכלו לספר לנו שבדיוק כמו שאלוהים ברא בבת־אחת מלא תנינים ועופות ודגים ושרצים, כך הוא גם ברא המון אנשים, וכך התחילה האנושות. אבל לא! אלוהים בורא אדם אחד, זכר ונקבה. "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך" (סנהדרין ד, ה)
כולנו אחים. כל האנושות. לכולנו יש אותה אמא ואותו אבא. באופן עקרוני להכיר במישהו כאחיך אמור היה למנוע תחרותיות וקנאה וליצור ערבות הדדית, אבל כל יחסי האחים בספר בראשית מראים שעקרונות לחוד ומציאות לחוד. קין רוצח את הבל אחיו, ישמעאל מורחק למדבר כדי שלא יוכל להתחרות ביצחק אחיו, יעקב גונב את ברכת אחיו ובורח וזה ימשיך אחרי זה עם השלכת יוסף לבור ומכירתו. ספר בראשית מלמד אותנו שלהכיר במישהו כאחיך לא אומר שיהיו ביניכם יחסים נפלאים, אלא שמרגע זה יהיה עליכם להתמודד עם דרקון הקנאה, האגו והתחרותיות. "אחים אנחנו" זה לא פתרון הבעיה אלא איפיון הבעיה.
ואולי בעצם מסע חייו של יעקב הוא להפוך מיעקב - מי שכל הזמן ידו אוחזת בעקב אחיו וזה מה שמניע אותו - לישראל - השם שנתן לו אלוהים במסע החזרה שלו אל עבר אחיו, במסע הפיוס והשלום. ואולי זה גם המסע שלנו כאן במדינת - ישראל.
[המאמר מבוסס על פרק 109 בהסכת מקור להשראה. הקליקו להאזנה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה