הרמב"ם, שהשבוע ציינו את יום פטירתו, סבר שלאדם יש רצון חופשי כמעט מוחלט. "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו" (משנה תורה, הלכות תשובה). לא יעלה על הדעת, על־פי הרמב"ם, שאלוהים יטיל עלינו מצוות ויבטיח שכר ועונש, אם אין לנו יכולת להענות לציווי או לדחות אותו. כל מערכת שיש בה חוק ועונש, מניחה שהאדם יכול לבחור. גם בימינו, כאשר האמונה בחופשיות הרצון נשחקה ונתערערה, אנחנו עדיין מניחים שברגע האמת האדם יכול לבחור אם לעשות דבר־מה. משמעות הטענה המשפטית של אי־שפיות בשעת מעשה, היא שהנאשם לא יכול היה לבחור, ולכן לא ניתן לשפוט אותו. היו הוגים, כמו שפינוזה, שסברו שדטרמניזם והעדר חופש בחירה לא סותרים את מוסריות השפיטה והעונש, אבל נדמה לי שרובנו הגדול נסכים שחופש בחירה הוא תנאי מקדים לשיפוט, האשמה וענישה.
לאור זאת, פרשנים והוגים רבים התקשו עם הפסוקים הידועים מפרשתנו - וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים. (שמות ז, ג-ד)
אם אלוהים מצהיר מראש שהוא יקשה את לב פרעה, כיצד ניתן להצדיק את השפטים הגדולים? אם לפרעה אין חופש בחירה, כיצד ניתן להעניש אותו? בחיבורו "שמונה פרקים" פירש זאת הרמב"ם כך -
"פַּרְעֹה וְסִיעָתוֹ מָרוּ בִּבְחִירָתָם בְּלִי הַכְרֵחַ, וְחָמְסוּ הַגֵּרִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכָם וְעִוְּלוּ עֲלֵיהֶם עָוֶל גָּמוּר, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בְּבֵאוּר: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ (שם א ט-י) - וְזֹאת הַפְּעֻלָּה הָיְתָה מֵהֶם בִּבְחִירָתָם מִבְּלִי הַכְרֵחַ, רַק בְּרֹעַ לְבָבָם. וְהָיָה עֹנֶשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ לָהֶם עַל זֶה לְמָנְעָם מֵהַתְּשׁוּבָה, עַד שֶׁיָּחוּלוּ עֲלֵיהֶם מֵהָעֳנָשִׁים מַה שֶּׁהָיָה רָאוּי לָהֶם מִן הַדִּין. וּמְנִיעָתָם מֵהַתְּשׁוּבָה הִיא - שֶׁלֹּא יְשַׁלְּחֵם". (הקדמת הרמב"ם למסכת אבות, חלק ח)
פרעה והמצרים העבידו את בני־ישראל בפרך, ואף החלו לרצוח את בניהם הבכורים, לפני המכות! למעשה, המכות הם עונש על כך. הקשחת ליבו של פרעה ומניעת התשובה ממנו לתקופה קצרה, הן חלק מהעונש שהגיע לו ולעמו על־פי הדין.
ניתן לקחת את פרשנות הרמב"ם צעד אחד נוסף ולהסבירה שלא על־דרך־הנס - ישנם מעשים מסוימים שאם האדם חוזר עליהם שוב ושוב, הם באופן טבעי מקשיחים את ליבו. ישנה צורת התנהגות שאם האדם מתמכר אליה, היא משחיתה אותו עד כדי־כך, שהוא כבר בעצמו לא יכול לבחור אחרת. האדם יכול לאבד באופן הדרגתי את יכולתו לבחור, ואז יקח לו הרבה זמן והרבה מאמץ להיגמל מאותו מצב, אם בכלל.
אריסטו כתב: "היה זה בתחילה ברשותם של הרשע והפרוץ שלא להיעשות אנשים מסוג זה, ואם כך הוא, הנם כמות שהם מרצונם. ואילו לאחר שנעשו כפי שנעשו, שוב אין באפשרותם שלא להיות כך" (אתיקה, תרגום: ליבס, עמ' 69). יש לאדם רצון חופשי אבל הוא נסגר באופן הדרגתי כאשר הוא בוחר שוב ושוב לעשות את הרע. אריך פרום יישם את הדברים על פרשתנו:
"כשאלוהים אומר שיקשיח את לב פרעה, הריהו מודיע שליבו של פרעה יתקשה באורח בלתי-נמנע… המקרא שם כאן את הדגש על אחד החוקים היסודיים ביותר בהתנהגות האדם. כל מעשה רע נוטה להקשות, לאטום את ליבו של האדם. כל מעשה טוב נוטה לרככו, לעשותו חיותי יותר. ככל שמתקשה יותר ליבו של אדם, כן עשוי הוא פחות להשתנות מתוך חירות והוא נקבע כבר יותר על-פי מעשיו הקודמים". (והייתם כאלוהים, עמ' 89)
לפנינו תפיסה מרתקת שעל־פיה יש חופש רצון, אבל כאשר משתמשים בו שלא כהלכה הוא נשחק ולבסוף נעלם. הרב יונתן זקס הסכים לשורה התחתונה הזו, אך חשב שיש לראות זאת הפוך. נקודת המוצא היא שאין לאדם חופש רצון אם הוא לא מתאמץ להשתמש בו. החופש אינו נתון ואינו מוחלט, "אנחנו צריכים לעבוד בשבילו", ואנחנו "עלולים לאבד אותו – כמו שקרה לפרעה, וכמו שקורה לנרקומנים, לאלכוהוליסטים, ולמכורים למשחקי מחשב" (רעיונות משני חיים, עמ' 64). ע"פ הרב זקס החופש לבחור הוא מטרה שיש להשיג, ומי שלא עמל כל העת לשמר את החופש הזה, סופו שליבו יקשה והוא יפעל מתוך הכרח ולא מתוך בחירה. עלינו להתאמץ לרצות את הטוב כל העת, כדי שלא נגיע לצומת שבה כבר נאבד את היכולת לבחור בו.
שבת שלום.
[המאמר מבוסס על פרק 149 בהסכת מקור להשראה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה