אנשים "רוחניים". לרוב יש לצידם וסביבם תלמידים־חסידים שנפעמים מהם. אלא שפעמים רבות, מדובר באנשים עם בעיית גבולות רצינית. גבולות ושמיים לא הולכים יחד. התוצאה היא שבעודם לכאורה מרחפים בשמי הרוחניות, הם פוגעים באנשים על הקרקע. הראה לי אדם המרגיש עצמו רוחני ואראה לך אדם שעלול להרוס חיי אחרים ולעשות זאת עם כמעט אפס מודעות ובתחושת עַמקוּת ונשגבות.
בקצה השני של הסקאלה נמצאים "אנשי החומר", אלה השבויים במרדפי היומיום. חומריותם מולידה פעמים רבות עשייה מרהיבה, אבל העשייה הזו כרוכה לעיתים באלימות סמויה ובכוחנות. הם כה טרודים בשאלות של יעילות והצלחה, עד שהם לא שמים לב שאנשים נרמסים במרוצתם ונחבלים ממרפקיהם.
איפה טמון ההבדל בין רוחניות פוגענית לכזו המהווה השראה? מה שורשי הפער בין אנשי מעשה נפלאים, לאלה שמרוב עשייה יעילה רומסים את כולם?
יעקב יוצא במסע חרנה וכשהוא ישן בדרך, הוא חולם חלום שבמשפט מבריק אחד מחזיק את כל מה שיש להגיד על הנושא הזה - וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (בראשית כח, יא-יב).
סולם החיים שלנו, מוצב על הארץ, זה היסוד שלו, זה מה שמחזיק אותו, תמיד להיות מחובר לקרקע! ואילו ראש הסולם מגיע לשמיים. בעודך נטוע היטב באדמה, תמיד תשאף מעלה־מעלה. מלאכי האלוהים באים ללמד אותנו את הקריטיות של התנועה התמידית, בין מעלה ומטה. אי אפשר לעצור. צריך לעלות ולרדת, לרדת ולעלות. לפי הרב שי פירון אפשר גם לקרוא את זה הפוך:
"השפה העברית מדוייקת. כשאני אומר: 'נסעתי תל אביבה', אני מתכוון לומר שנסעתי לתל אביב. מכאן שסולם 'מוצב ארצה' הוא סולם המוצב לארץ, כשרגליו, מקורותיו, בשמיים! פירוש החלום מבהיר ליעקב את סדר העדיפות הערכי: הבסיס הוא שמימי, רעיוני, רוחני. משם, משתלשלים הרעיונות לארץ, לקרקע המציאות, לחיי הטבע. (חומש אופקים, בראשית כח).
אז האם הבסיס הוא העולם השמיימי, הרוחני, או הבסיס הוא העולם הארצי, החומרי? זה מזכיר את מחלוקת הגל ומרקס - האם הרוח מניעה את העולם וזה משתקף בארצי, או שמא היחסים הארציים מניעים את העולם וזה משתקף בעולמות הרוח? לפני כאלפיים שנה חלקו בעניין זה בית שמאי ובית הלל.
"תנו רבנן: בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים". אלא שבהמשך הטקסט מופיעה גם דעתם של חכמים - "וחכמים אומרים: זה וזה כאחת נבראו, שנאמר: אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו".
כאן מסתתר לטעמי סוד גדול - הניסוח הלא ברור: "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", מכיל במכוון את שתי הפרשנויות יחדיו! הסולם צריך לעיתים להיות נטוע בארץ ולעיתים בשמיים, או אם תרצו - האתגר הגדול הוא ליצור את הקסם שבו הסולם נטוע גם בשמים וגם בארץ, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו כל העת. עלינו להיזהר מלהיות רוחניים מדי ובאותה מידה להיזהר מלהיות מקורקעים, מלהיות איש אשר אין רוח בו.
ביאליק אמר: "אין אנו גורסים כלל חלוקה ופרוד זה בין חומר לרוח, כמו שאין אנו גורסים אותו בין יהודי לאדם. פוסקים אנו עכשיו הלכה לא כבית שמאי, שהשמים נבראו תחילה, ולא כבית הלל, שהארץ נבראה תחילה, אלא כחכמים, ששניהם כאחד ובמאמר אחד נבראו, ואין לזה מציאות וקיום בלי זה". והלכה כביאליק 🙂.
הלוואי שנצליח לחיות עם תשתית משולבת שמים וארץ. למצוא את העשייה שברוח ואת הרוח שבעשייה.
[המאמר מבוסס על פרק 114 בהסכת מקור להשראה. הקליקו להאזנה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה