[המאמר פורסם ב NRG מעריב ו "זכה" למאות טוקבקים, רובם הגדול מתלהמים ומאחלים לי דברים לא נעימים]
במהלך החודש האחרון בו שירתי בצו 8 כחפ"ק מג"ד שהיה אחראי על אבטחת הגבול והישובים בצפון הרצועה, בכיתי על חברי הלוחמים אשר נהרגו ונפצעו בלחימה, בכיתי על אחי בית ישראל שנהרגו ונפצעו ורצו למרחבים מוגנים, בכיתי על הסבל הבלתי נתפס של תושבי עזה הבלתי מעורבים ומאות הרוגיהם, והצטערתי עד עומק נפשי ביודעי- יכול היה להיות אחרת.
השמאל הציוני הציע לאורך העשור האחרון שורה של דרכי פעולה שלא התקבלו. יוסי ביילין סיפר לי שלפני ההתנתקות הוא נפגש עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון וניסה לשכנע אותו שיש לבצע את ההתנתקות בתיאום ובהסדר עם אבו מאזן. ביילין הזהיר את שרון שבאופן הפעולה שלו הוא מחזק את הקיצוניים ושהחמאס עלול בסוף להשתלט על הרצועה. שרון בחר להתעלם מהאזהרות והתוצאות ידועות.
השמאל הציוני הציע שבמקום לבצע סגר על עזה, אשר מעניק כוח עצום לחמאס המנהל כלכלת מנהרות והופך לשליט כל יכול ברצועה, יש לפעול לשגשוגה. פארק תעשייתי בעזה, נמל, שדה תעופה ואלמנטים נוספים מסוג זה הם אינטרס ישראלי. "צריך שיהיה להם מה להפסיד" זעקו אנשי השמאל הציוני. הימין סירב להכיר בכך והביא לחיזוק השנאה ולמצב של "אין מה להפסיד" מעבר לגדר.
השמאל הציוני הציע לראות בממשלת האחדות הפלשתינאית הזדמנות ולא איום, אפשרות היסטורית לשאת ולתת עם נציגי רובו המוחלט של העם הפלשתינאי לקראת הסדר שינסה לכונן פה שקט לאורך שנים. הימין העדיף להחרים את הממשלה הפלשתינאית ולנקוט במדיניות שיש בה רק מוצא אחד- לחימה.
השמאל הציוני הבין שלמרות כל האמור לעיל, ברגע שארגון טרור רצחני תוקף את מדינת ישראל מעל ומתחת ליבשה, יש להתאחד ולצאת לקרב כנגדו ולהחליש אותו בצורה משמעותית תוך יצירת הרתעה. התייצבנו לקרב. עם זאת, הבנו שיש לעשות זאת תוך מזעור ככל הניתן של פגיעה באזרחים ושעל כל פגיעה שכזו, ולצערי במבצע הנוכחי נפגעו הרבה יותר מדי אזרחים, עלינו לבכות. כן, לירות ולבכות.
"יורים ובוכים" אינו מצב אירוני שיש לגנות. אוי לנו מאלה שיורים ואדישים, ואסון גדול יבוא עלינו מאלה שיורים וצוחקים. דברים אלה מושרשים עמוק במסורת היהודית הסבורה כי כל אדם נברא בצלם אלוהים. בספר משלי נאמר: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ". המדרש בילקוט שמעוני מספר שכשאשר טבעו המצרים בים פצחו המלאכים בשירה לפני הקב"ה, והוא נזף בהם ואמר: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?". ואם כך נאמר על אויב הנלחם בנו, קל וחומר על מאות בלתי מעורבים ששילמו בחייהם.
החמלה על ילדי עזה אינה התנכרות לרוח היהודית אלא ביטוי שלה. אין היא סימן של חולשה כי אם של חוזק. חמלה זו אינה מביעה חוסר רגישות לחיילי צה"ל המחרפים נפשם במערכה, אלא מבטאת את רוח צה"ל אשר חרט על דגלו את טוהר הנשק.
השמאל הציוני שסבל מהסתה וזלזול בימי המבצע כאילו המדיניות שלו הובילה לרגע הזה, צריך להרים את הראש. יש לשוב לכל תובנותיו ולהתחיל ליישם אותן. יש לשנות כיוון ולנסות להגיע הסדר ארוך טווח, הסדר הבונה את עזה ולא מחריב אותה, הסדר של שתי מדינות, הסדר שיאפשר לישראל להיות לאורך שנים מדינה יהודית ודמוקרטית. במקביל יש לבחון את התנהלותנו במבצע ולהפיק לקחים מבצעיים שיאפשרו, באם נדרש ללחימה נוספת, לפגוע בפחות אזרחים. גם בניסיון ליישם את תובנות השמאל, שאינו חף מטעויות, ניתקל כמובן בקשיים לא מבוטלים, וגם בדרך זו אין מרשם קסמים לטיפול בטילים וחדירות באם ימשיכו, אך את הדרך של הימין ניסינו והתוצאות לפנינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה