להלן קטע מדף המפקד ששיגר מפקד חטיבת ארז, אל"מ ל', ללוחמיו רגע לפני כניסתם לעזה –
"בתוך עזה אין אלוהים שיכול לסייע לנו. האגדות על השגחה וסיוע מלמעלה לא תופסות בקרב. זכרו- 'לא בשמיים היא'. בעזה אין טעם לשאת תפילה ואין טעם להסתכל לשמים הריקים, עלינו לסמוך על עצמנו ועל החברים הלוחמים לצידנו. ערכי הדבקות במשימה, טוהר הנשק והרעות יכריעו את המערכה".
ביקורת קשה הוטחה מצד גורמים דתיים באל"מ ל' בעקבות דברים אלה. בראיון שקיים עם בטאון התנועה הקיבוצית התייחס ל' למבקרים: "מי שתקף אותי בגין המכתב ראה כנראה כלי נשק רק בתמונות, לא היה בחיים שלו בקרב ואינו יודע מהי רוח לחימה. גם החייל הדתי ביותר מבין ברגע הקרב שאין כל טעם להתפלל ואין כל טעם בהפניית המבט כלפי מעלה. לחייל יש רק את נשקו ואת תושייתו ברגע האמת. כתבתי לחיילי את מה שהרגשתי בלבי. זו זכותי המלאה".
רבים מקוראי הדברים דלעיל חשים פגועים וכועסים על רמיסת אמונתם. האם ראוי שמפקד האמור לבטא עמדה ממלכתית יבטא עמדה אישית שנויה במחלוקת מעין זו בדף מפקד רשמי ערב יציאה לקרב?
חטיבת ארז ואל"מ ל' לא קיימים. הדברים האמורים כאן הם תמונת ראי מדויקת לדבריו של מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ וינטר, אשר כתב לחייליו ערב המבצע שהם עומדים להילחם כנגד אויב המנאץ את שם ה', התפלל שאלוהים ילך עימם בקרבות, ובראיון לעיתון חרדי הגיב על הביקורת שהוטחה כנגדו בטענה שמי שתקף אותו בגין הדברים לא היה מעולם בקרב, ולא יודע שגם החייל החילוני ביותר "אומר בכוונה עצומה את התפילה לפני יציאה לקרב". אודה ולא אבוש- חודש בצו 8 בגבול הרצועה לא הביא אותי להתפלל בכוונה עצומה וגם לא בכוונה אחרת.
בשנים האחרונות חל תהליך הדתה בצבא. לתהליך זה שלושה פנים מרכזיים- אחוז הדתיים הנושאים בתפקיד פיקודי ביחידות קרביות עלה בצורה ניכרת; בהובלת הרבצ"ר הקודם, תא"ל רונצקי, התקיימו יותר ויותר פעילויות בנושא תודעה יהודית אשר הועברו ע"י הרבנות הצבאית וקידמו תפיסה מסוימת מאוד של היהדות; התחילו תופעות של הדרת נשים ומחלוקות סביב שירת נשים באירועים צבאיים.
כאשר מאפשרים לרב הצבאי לשאת דברים לפני הלוחמים בטרם קרב, כאשר מפקדים בכירים מוציאים דף מפקד מגובה בראיון שערורייתי כפי שעשה אל"מ וינטר, הרי שממלכתיות הצבא נמצאת בסכנה. אציין כי לטענת NET ו WALLA הדבר הגיע לידי כך שאל"מ וינטר הורה לבטל הופעה של שרית חדד בפני חיילי החטיבה בשל היותה אשה. אם אכן כך הרי שבכך נחצו כל הגבולות האדומים, אבל ככל שאני מבין נתון זה מוטל בספק רציני.
צה"ל חייב להישאר הצבא של אזרחי ישראל הפועל בצורה ממלכתית מתוקף חוקי מדינת ישראל והוראות הממונים עליו. שימוש בציטוטים מהמקורות הוא מבורך ומעשיר את השפה והשיח, אך אסור שהסיבות ליציאה לקרב ואופן ניהולו ייקשרו בהנמקות דתיות ושפה דתית. קו עדין מפריד בין השניים ומפקד חטיבת גבעתי חצה אותו.
את הסחף הצבאי לכיוון האורתודוכסי ניתן לאזן במספר דרכים מרכזיות- חשיפת המפקדים למגוון השקפות בנוגע ליהדות, כפי שכבר עושה חיל חינוך במספר קורסים (שבחלקם יוצא לי לשמחתי לקחת חלק כמרצה); הבהרה ברמת המטכ"ל של תפקידם הממלכתי של המפקדים וגבולות השיח; התייחסות מכבדת לעובדה שגם לא יהודים משרתים בצבא; הכנסת תכנים ציוניים-חילוניים מאזנים לטקסים בצבא; ולבסוף, שמירה על כל סמכויות החינוך בצבא בידי חיל חינוך תוך החזרת הרבנות הצבאית לתפקידיה המסורתיים.
דומני שטוב ייעשה הרמטכ"ל אם ינצל את מקרה דף המפקד של וינטר על מנת לדון במטכ"ל בגבולות השיח הדתי המותרים למפקדים ויעיר הערה פיקודית למח"ט גבעתי על החריגה הברורה מגבולות הלגיטימיות.
 |
| דף המפקד של וינטר הקורא להילחם נגד אויב המנאץ שם ה' |
קצינים דתיים מקדמים חיילים דתיים.!!!!!!!! בני התגייס ליחידה מובחרת לאחר שחתם וויתור בקורס טייס (חלם להיות לוחם) אתו בצוות היו 80% דתיים (כיפה סרוגה) מ"מ דתי ומ"פ דתי. היה ברור לו שהוא לא יהיה זה שיקודם למ"כים או קצונה, לכן בחר לעבור לגדוד, שם יצא למכ"ם והיה אמור לצאת לקצונה באופן מפתיע "קוצצו" ההקצאות ומתוך 4 חיילים 3 דתיים ואחד חילוני (בני) יצאו נבחרו רק הדתיים, גם פה מג"ד דתי מ"פ דתי. בני מספר לי שכך הדבר גם לחברים אחרים שלו שמשרתים ביחידות אחרות, לדוגמה יש אפליקציה ללימוד להכנה לקצונה 50% מהתכנים הם כאלו שחילונים לא יודעים ולא אמורים לדעת. הדרת חילונים בצבא היא שיטית בכל החילות וזה מה שאמור להטריד אותנו.
השבמחק