יום חמישי, 22 במאי 2014

פרשת במדבר - עובדים זרים בצהוב

"נתניהו נפגש בתל אביב עם עובדים זרים בצהוב, שחקני מכבי תל אביב, ושיבח אותם על עבודתם הקשה ..."

ישנן שלוש מילים מטלטלות החוזרות שלוש פעמים בפרשת השבוע: "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת". מילים אלו נאמרות על כל אדם שאינו משבט לוי המתקרב לתחום הקודש במשכן. אין מדובר על בן עם אחר, אלא על כל אדם מישראל אשר איננו מורשה לגשת אל הקודש. במקום אחר בפרשה מוזכר המקרה הטרגי של שני בני אהרון: "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְהוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהוָה בְּמִדְבַּר סִינַי, וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם". במקרה זה לא האנשים נתפסו כזרים אלא האש אשר הקריבו לאלוהים ללא אישור הייתה זרה, וגם כאן הדבר מסתיים במוות.
התשובה לשאלה מי זר ומי מוכר אינה ברורה מאליה. הנה אדם מישראל הופך בהקשר של המשכן לזר, עד כדי מוות, והנה אש שמקריבים לפני אלוהים הופכת ברגע מסוים לזרה ומביאה למות בני אהרון. יש קו עדין, לעיתים קלות בלתי נסבלת ולא רציונאלית, המפרידים בין הזר לדומה, בין המאיים לשייך.
ניקח לדוגמא את תופעת העובדים הזרים. באילו מצבים נתייחס אליהם כמהגרי עבודה אשר הינם ממש כגרים שעליהם נאמר: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם", ובאילו מצבים נראה בהם עובדים זרים שיכולים מצידנו לקבל שכר מבזה ותנאי מחיה קשים ו"אם יש להם בעיה אז פשוט שלא יתקרבו" שהרי... "ְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת"?! 

עבודה קשה מאוד בתחום הבניין, שעות ארוכות של הזעה בשמש בעבודות חקלאות, טיפול בקשישים אשר אינם שולטים כבר בסוגרים, הם רק חלק מחוויות העובדים הזרים. האם אתם יכולים לדמיין את התסריט הבא – ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נפגש עם חבורה של עובדים זרים אשר ביצעו את עבודתם בצורה מעולה למרות כל הקשיים, ובמקום לראות את זרותם מול עיניו הוא אומר להם: "הבאתם המון כבוד למדינה, עשיתם דבר גדול ונתתם דוגמא של רוח קרב ומצוינות"? יכולים אתם לדמיין אלפים רבים של אנשים מכל הקשת הפוליטית בישראל מגיעים לכיכר להוקיר להם תודה?


קשה לדמיין, אך זה בדיוק מה שקרה השבוע. נתניהו נפגש בתל אביב עם עובדים זרים בצהוב, שחקני מכבי תל אביב, ושיבח אותם על עבודתם הקשה ועל שלא ויתרו ברגעים הקשים, ואף טען שהם הביאו כבוד גדול למדינה. אלפי אנשים גדשו את הכיכר בחגיגות תוך שהם מהללים ומעריצים את העובדים הזרים שזכו בגביע אירופה לאלופות. אלה העובדות- מתוך 98 נקודות של מכבי תל אביב בגמר היורוליג, 80 היו שייכות לשחקנים זרים, 14 לשחקן אמריקאי שעלה לארץ בשיא הקריירה, ורק 4 נקודות לשחקן שצמח בספורט הישראלי. 
עובד זר ברוב התחומים נתפס כבעיה דמוגרפית וכלכלית ועוצמות של פחד, ולעיתים שנאה, מופנות כלפיו. עובד זר המועסק בתחום הכדורסל הופך לנציגה האותנטי של מדינת ישראל, לכזה שמרומם את רוח העם ומביא כבוד למדינה. זוהי ההפכפכות הבלתי נסבלת של הזרות והשייכות.

הזרות הייתה לאורך כל ההיסטוריה אחד האתגרים המוסריים והחברתיים הגדולים ביותר. בני אדם תמיד פחדו לצערנו מהזר, שנאו אותו ופגעו בו. אולי ניתן ללמוד מהיחס המעריץ לשחקני מכבי ת"א לקח - אם אנחנו מסוגלים לראות את השחקנים, שמגיעים מתוך שיקולים עסקיים לארץ לתקופה קצרה, כמייצגי הישראליות והגאווה הלאומית, שמא נדע לייחס פחות זרות גם לאלה שמטפלים בזקנינו, בונים את בתינו ומגדלים את הירקות שאנו אוכלים? אני מבקש ללמוד ממקרה מכבי לחדול מלחלק את היחס לאנשים על פי "זר" ו "אזרח" ולהתחיל לפתח גישה הרואה את האדם ומעשיו ולא רק את מוצאו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה