התורה מקדישה מאות פסוקים לתיאור פרטי בניית המשכן. ישעיהו ליבוביץ סבור שזה מאחר ובמהותה היא ספר של חובות האדם. הצבת חובות האדם במרכז, מנוגדת במידה רבה להצבה של זכויות האדם במרכז. בתרבות שבמרכזה חובות - האדם פעיל, עסוק בשאלה: מה עלי לתת, עושה למען האחר; בתרבות שבמרכזה זכויות - האדם סביל, עסוק בשאלה: מה מגיע לי לקבל, מצפה שיעשו למענו. הרב יונתן זקס עמד על כך שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים הם שוב ושוב קיבלו. אלוהים עשה עבורם את עשר המכות, קרע לכבודם את הים, הוריד להם אוכל מהשמים, והוציא להם מים מהסלע. עכשיו נוצר היפוך תפקידים - אלוהים מורה להם להכין לו בית. בפרשתנו מתחיל ההיפוך בין שיח הזכויות לשיח החובות.
זכויות האדם יצרו מהפכה דרמטית בחשיבותה בעולם, אך עלינו גם לפקוח עיניים לסכנות שבכך - הפאסיביות, ה'מגיע לי', האגואיזם. כיצד נצליח ליצור תרבות שיודעת לשלב במרכזה חובות וזכויות גם יחד, ולא רק בשעת חירום?
התזוזה מעמדת הקבלה לעמדת העשייה, יכולה ליצור עבורנו תחושת קשר עמוקה יותר למעשים בהם אנו לוקחים חלק. המחקר מלמד שישנה הטייה קוגנטיבית, שזכתה לכינוי: "אפקט איקאה", בה אנו עושים הערכת־יתר למוצרים שלקחנו חלק ביצירתם. על־פי מחקרים שונים, רובנו מוכנים לשלם יותר על מוצר שלקחנו חלק בהכנתו. לכאורה היינו מצפים להטייה הפוכה - אם השקעתי זמן ואנרגיות בהכנת המוצר אז מגיעה לי הנחה! אבל מה שקורה הוא הפוך. כאשר אני משקיע במשהו אני חושב שהוא שווה יותר.
זכיתי להתמחות בעבר בבנייה והנחיה של תוכניות מנהיגות לקהלי יעד שונים, מחניכי מכינות ועד לקבוצות של בכירים מאוד במשק ובמגזר הציבורי. למדתי שזו טעות לבנות תוכנית מנהיגות מפנקת שרק נותנת ונותנת ולא מצפה מהמשתתפים לנתינה ועשייה במסגרת התוכנית. דווקא תוכניות שמציבות דרישות לא פשוטות במרכזן, ומעזות לגרום למשתתפים לעמול במרץ במהלכן, משפיעות הרבה יותר לטובה.
אם בני ישראל יבנו את בית האלוהים, הם יעריכו אותו יותר ויחושו אליו קשר עמוק יותר. אפקט איקאה הוא בעצם אפקט המשכן. אבל בפרשתנו יש משהו אפילו משמעותי יותר - וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, א-ב)
בניית המשכן היא חובה, אבל הוא נבנה מתרומות שהן רשות. המשכן נבנה מנדיבות הלב. אלוהים אומר למשה: תן אמון. אל תיקח מס, תבקש תרומה. במוצרים ציבוריים, כאלה שאני נהנה מהם גם אם לא תרמתי דבר ליצירתם, אנו נתקלים פעמים רבות בתופעת הטרמפיסט. אחרים עמלים ואני נהנה. הפיתוי להיות נוסע חופשי הוא גדול, ואכן תמיד אחוז מסוים של אנשים לא עומדים בפיתוי, ותופסים טרמפ על טוב־ליבם של אחרים. למרות זאת, הפרשה מביעה אמון בנדיבות הלב. כל תהליך בניית המשכן מבוסס על כך שלא יהיו הרבה טרמפיסטים. באופן מעניין, דווקא חובת המשכן, דווקא הקריאה הראשונה לאקטיביות, מבוססת על נדיבות ורצון חופשי.
אחת התופעות הישראליות המופלאות שחווינו אחרי השבר הנורא, הייתה נדיבות הלב שבאה לידי ביטוי במגוון רחב של דרכי נתינה. בשבוע הקשה האחרון ראינו כמעט מדינה שלמה משתתפת בצערן של משפחות שאיבדו את יקיריהם. מרגש לחיות בתוך חברה שיודעת לתת ככה. לחיות בחברה של כל אשר ידבנו ליבו. ואגב, זה קורה לא רק בשעות משבר. החברה האזרחית בישראל היא משהו שאנחנו יכולים מאוד להתגאות בו. "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח), אומר אלוהים בפרשה. לא בתוכו, בתוכם. חברה שעסוקה בנתינה, חברה שיודעת לשים במרכזה גם נדיבות וגם חובות וגם זכויות, היא חברה ששוכנת בה השכינה, בין אם אתם תופסים את המשפט הזה כפשוטו, ובין אם אתם תופסים אותו כמוני כמטאפורה מדהימה לרוח וליופי שיש בחברה שכזו.
[המאמר מבוסס על פרק 174 של ההסכת מקור להשראה וזמין גם באנגלית וברוסית באתר בית אבי חי]
