האם יתכן שאדם יספר על עצמו, ידבר אמת, ובכל זאת ישקר? [פירוט אחרי פיסקת הפתיחה]
בחלק הנוכחי של סדרת 'למען האמת' נפגשתי עם חברי עו"ד ירון גולומב לשיחה על הפער בין דין לאמת ובין אמת עובדתית לאמת משפטית. דיברנו על רְאָיוֹת אמיתיות שאינן קבילות, על מושג הספק, וצללנו לתופעה בה אדם מספר בכנות על עצמו סיפור שלא היה ולא נברא... אזהיר כי בסוף הפרק יש גם עיסוק בזיכרון מודחק של פגיעות מיניות.
קולות של רוח, פרק 72, הקליקו להאזנה.
במהלך הפרק ניסינו להבין מהם זכרון שגוי, זכרון נבנה, זכרון מושתל וזכרון מודחק, הצגתי מחקרים בתחום ושוחחנו על ההשלכות המטלטלות של תופעות מרתקות אלו. הנה ניסיון לתמצת על רגל אחת את החלק הזה -
בשבועות האחרונים אני קורא ולומד רבות על תופעות של זיכרון שגוי ושל זיכרון מודחק (מיד אסביר) ועל השפעתם על פסקי דין וגורלם של אנשים, והדברים שאני נחשף אליהם מטרידים ומטלטלים אותי.
זיכרון שגוי – פעמים רבות אנחנו זוכרים דברים שחווינו או שראינו באופן שונה מהותית מהאופן בו הם התרחשו. למעלה מזה, חלק ממה שאנחנו זוכרים לא התרחש מעולם. זה לא רק שאנחנו זוכרים את מה שהיה מעט אחרת, אלא אנחנו גם 'זוכרים' לעיתים את מה שלא היה. כולנו.
פעמים רבות הזיכרון השגוי נגרם מנטייה של המוח להשלים פרטים בסיפור לא בהיר, ומתופעה של הקשחת הזיכרון. האדם מספר לעצמו סיפור. בפעם הראשונה, שאותה הוא לא יזכור, יתכן שהוא יודע בסתר ליבו שחלק גדול מהסיפור לא התרחש כך, בפעם השנייה הוא פחות מודע לזה ולאט לאט הסיפור המחודש הופך לחלק מהזיכרון שלו. הוא עצמו כבר לא יהיה מסוגל להפריד את השגוי והאמיתי בסיפורו. מעתה – זה חלק ממנו. מחקרים רבים מראים שזה קורה לרבים מאוד מאתנו.
חלק מהזיכרונות השגויים שלנו הושתלו בנו על-ידי צד שלישי. שורה של חוקרים, שהחלוצה שבהם היא פרופ' אליזבת לופטוס, ניסו לשתול זיכרונות באנשים והצליחו ברבע עד חצי מהמקרים. ידוע במיוחד ניסוי הקניון בו שתלו לא.נשים זיכרונות על כך שהם הלכו לאיבוד בקניון ענק בילדותם, כולל פרטים מסיפור המעשה. רבע מהאנשים עברו תהליך של הפנמת האירוע עד שהפך לחלק מהזיכרון שלהם. זה מה שהם זכרו. וזה הפעיל אותם. זה גרם להם לחרדות ולשינוי התנהגות. כמו זיכרון אמיתי. ליתר דיוק –זה זכרון אמיתי שתכניו לא אמיתיים. רוב הזיכרונות השתולים שלנו אינם תוצאה של שתילה במזיד. מישהו דיבר אתנו, שאל אותנו שאלות, זיהה עבורנו אפשרויות מעברנו, והמוח כבר עשה לבד את עבודתו בהפיכת הפיקציה למציאות. נוצרו לנו זיכרונות שווא. המקום שבו יש את הסכנה הכי גדולה להתרחשות מעין זו הוא בזמן טיפול. המטפלים המקצועיים נוקטים משנה-זהירות על מנת שזה לא יקרה. הקוראים בקפה, במזוזות, בעיניים ושאר שרלטנים ממש מסוכנים בהקשר זה.
זיכרון מודחק הוא דבר אחר – אדם עבר דברים קשים ומחוסר רצון ויכולת להתמודד עם הזוועה הוא מדחיק את האירועים. לעיתים הם ישפיעו על נפשו באופן לא מודע. הוא יחווה התמודדות עם תופעות נפשיות קשות ולא יבין למה. הוא לא זוכר. הזיכרון המודחק יכול להתעורר בבת אחת או בהדרגה בגלל טריגרים שונים. לפתע אני מתחיל להיזכר במשהו. התופעה נפוצה במיוחד בפגיעות מיניות שהתרחשו בילדות. נאספים להם אלפים רבים של סיפורים מעוררי חלחלה על פגיעות מיניות במשפחה ומחוצה לה שהודחקו 5, 10 ולעיתים 20 שנה, וצצו לאחר מכן.
הבעיה הגדולה היא ההתנגשות בין השניים - אחת השאלות הקשות והאיומות שעולות מזה, היא איך נדע מתי זיכרון שצץ אחרי שנים רבות הוא הופעתו של זיכרון מודחק ומתי מדובר בזיכרון שגוי או שגוי חלקית. בשני המקרים האדם מדבר מבחינתו אמת. בשני המקרים יכולה להיות לזיכרון השפעה קשה על הנפש של הזוכר/ת. הדברים מגיעים למתח איום כאשר נותנים פומבי לזיכרון. האדם שנזכר מספר את סיפורו. הוא מצביע על מי שפגע בו ומאשים. אנחנו יודעים שהוא אומר אמת. את האמת שלו. את מה שהוא זוכר. אבל איך נדע אם מה שהוא מתאר אירע במציאות. ואם זה אירע – איך נדע אם זה אירע כך?
התכתבתי עם שופט מחוזי שעמד בראש הרכבים שהיו צריכים להכריע במקרים שמבוססים על זיכרון מודחק של נפגעת. הוא סיפר לי שאלו היו מהמקרים הקשים ביותר לשפיטה בכל הקריירה שלו. הם הביאו אותו לחוסר שינה. טרדה עמוקה. מטבען של פגיעות מיניות שלרוב אין ראיות חיצוניות משמעותיות, אין עדויות שניתן להצליב. לשופט אין בדל מחשבה שהמתלוננת משקרת, אבל איך אפשר לדעת אם מה שהיא זוכרת קרה?
ואולי כל זה צריך ללמד אותנו מעט ענווה ורגישות בתגובות לאירועים שונים ברשת ובכלל בחיים.
הפניות למבקשים ולמבקשות להרחיב מעבר למה שמדובר בפרק -
לדיון על דברים אלה בפייסבוק הקליקו כאן.
צפייה בטד של לופטוס
מאמרה של לימור עציוני - הרהורים על שאלת הזכרון המודחק
מאמרו של נדב גבאי - תסמונת הזכרון השגוי (זמין למי שיש גישה לנבו).
כאן תמצאו פרק מצוין בפודקאסט באנגלית על התופעה
כאן תמצאו את המחקר המטלטל על זכרונות מנפילת התאומים שאני מזכיר בפרק (אנגלית)
מומלץ לעיין בפס"ד דין של העליון 5582/09, ומומלץ לקרוא גם את מאמרו של השופט העליון עמית בנדון בספר מנחם פינקלשטיין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה