במדרש אבות דרבי נתן שחובר ככל הנראה במאה השמינית ישנן מספר אמירות מרתקות על מלאכה:
"אהוב את המלאכה כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה שכשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך" (שמות כ' ט').
[...] רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ... מכל עץ הגן אכול תאכל (בראשית ב' ט"ו וט"ז).
רבי טרפון אומר אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'):
רבי יהודה בן בתירא אומר [אדם] שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שם כ' ט') ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן:
רבי יוסי אומר אין אדם מת אלא מתוך הבטלה".
החכמים האלה לא תפסו את העבודה והמלאכה רק כאמצעי לפרנסה אלא גם כחלק ממשמעות החיים. מה זה אומר בעת הזו?
פודקאסט קורונה, חלק שלישי. מוזמנות ומוזמנים להאזין.
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק