הדור הראשון של ההנהגה הבכירה בישראל הורכב רובו ככולו מאנשים שחיו בצנעה כלכלית יחסית, והשתייכו לרוב למעמד הביניים. בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה לפני 23 שנה סימלה את המעבר לדור השני של ההנהגה, שאופיין במנהיגים בעלי ממון רב שלרוב גם החצינו את עושרם- נתניהו, ברק, שרון, אולמרט. חילופי דורות מהסוג הזה התבצעו במדינות רבות בעולם המערבי, והגיעו לשיאם בבחירתו של המיליארדר דונאלד טראמפ לנשיא ארה"ב.
בפרשתנו ניתנות הוראות למי שיהיה מלך בישראל: "רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס [...] וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר [...] לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (דברים יז, טז-כ).
מדוע דווקא סוסים? יש שיגידו שהסוסים היו סמל סטאטוס, הם היו הסיגרים היוקרתיים, השמפניה המובחרת והתכשיטים הנוצצים של אז. הרש"ר הירש טוען, כי "הסוס היה בהמת המלחמה" ולמעשה הפסוקים מזהירים את המלך מיצירת צבא מוגזם. התורה, לדברי הרש"ר, מבקשת להיאבק ב"אותם העניינים שהיו מאז ומתמיד אבני נגף ליושר לב שליטים ולהצלחת עמיהם. הרי אלו התאוות לתהילת מלחמה, לנשים ולממון". אבקש לתהות: מדוע שהשליט לא יהיה אדם עשיר ובדרך הזו גם לא יתפתה לשוחד, גניבה ושחיתויות אחרות?
הפסוקים שקראנו מלמדים שממון רב לא עוצר אלא יוצר את הפיתוי. העושר עלול להוביל למצב של "רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו", תחושה שאני מעל העם, ולמצב של "סוּר מִן-הַמִּצְוָה", תחושה שאני מעל החוק. דומני שהמציאות בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט, לימדה אותנו כמה נכון הדבר.
עוד בשנת 1973 זיהה לובה אליאב ז"ל את תחילתו של התהליך הזה, בציבור ובהנהגה, וכתב בספרו "ארץ הצבי" את הדברים הנוקבים הבאים:
"אחד הדברים הראשונים שאנו חייבים לעשותם הוא להפסיק את המרוץ המבוהל לרמת-חיים גבוהה והולכת. הדוגמא להפסקת המרוץ הזה חייבת לבוא מצד ההנהגות החברתיות והפוליטיות בארץ. חייבים אנו, והדבר הוא בנפשנו, להכניס מחדש, ולו באופן מלאכותי, את מימד הפשטות, העממיות והצנע בכל מישורי חיינו [...] הפשטות של 'והצנע לכת' צריכה לבוא במקום רמת חיים ראוותנית, במקום האופנה של זלילה מיותרת ומטפשת, של בנייה שאפתנית ומכוערת, של לבוש סנובי ודוקר עיניים, של ספרות ואומנות שטחיות וקלוקלות.
[...] את האור האדום להפסקת המירוץ חייבת להדליק ההנהגה. היא חייבת לעשות זאת ראשית-כל על עצמה ועל גופה. [...] אין כוונתי לנזירות, להתנזרות, אלא לפשטות במלוא מובנה המקסים ושובה-הלב של המילה [...] אני מאמין כי דוגמה אישית של אישי הנהגת המדינה לפשטות וצנע בחייהם יתנו בידי החברה הישראלית והממשל הישראלי מנוף רב-כוח לבלום את הריצה אחר רמת חיים משתוללת".
לטענת אליאב וכפי שמשתמע מפרשתנו, ממון ועושר רב, בייחוד כאלה שהינם מוחצנים ומשפיעים על כל סגנון החיים של האדם, מהווים אתגר משמעותי לענווה, להליכות, לקבלת החלטות שקולה וליושרה. בנוסף, חיי העושר מייצרים תחושת עליונות שלא מאפשרת להנהגה לראות את המונהגים בצורה מלאה וחומלת. הדברים נכונים לא רק למנהיגות הפוליטית אלא לציבור בכלל ולהנהגה האזרחית שבתוכו.
בימי ראשית אלול אלה, ימים המזמנים את הלב לתחילתו של חשבון נפש, אני מהרהר במקום של החומריות המוגזמת בחיינו. הנוכל לקיים אורח-חיים של "והצנע לכת" ולבחור בהנהגה שתסמל ותוביל זאת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה