על הסליחה - מלוינס ועד גולדברג

קולות של רוח - הפרק ה-30 - לפני כיפור ג - על הסליחה.

הפרק ה-30 בפודקאסט מוקדש להעמקה בדרמה של הסליחה באמצעות הפילוסוף עמנואל לוינס, סיפורים מהתלמוד, שירתה של לאה גולדברג ועוד. בין היתר דן הפרק בהבנות שונות של מושג הסליחה ובמוטיבציה לסלוח, בטענה כי הצדק מהווה מחסום לסליחה, בהבדל בין לסלוח על שגגה ולסלוח על רשלנות ובשאלה מתי לא נכון לסלוח כלל.

הפרק הוקלט הפעם בטבע, על גדות הירקון... להאזנה הקליקו כאן.

שנה טובה מ'קולות של רוח' ומהבלוג ותודה לכם על החברות

לכל שלושים הפרקים באתר סאונקלאוד הקליקו כאן

לכל הפרקים ביוטיוב הקליקו כאן

תפיסת התשובה והשינוי של רבי נחמן מברסלב

קולות של רוח - פרק 29 - לפני כיפור ב - שינוי ותשובה לפי רבי נחמן מברסלב

"דַּע כִּי צָרִּיךְ לָדוּן אֶת כָל אָדָם לְכַּף זְכוּת , וַּאֲפִּלּוּ מִּי שֶהוּא רָשָע גָמוּר , צָרִּיךְ לְחַּפֵּשׂ וְלִּמְצאֹ בּוֹ אֵּיזֶה מְעַּט טוֹב, שֶבְּאוֹתוֹ הַּמְעַּט אֵּינוֹ רָשָע , וְעַּל יְדֵּי זֶה שֶמוֹצֵּא בּוֹ מְעַּט טוֹב , וְדָן אוֹתוֹ לְכַּף זְכוּת , עַּל - יְדֵּי - זֶה מַּעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַּף זְכוּת , וְיוּכַּל לַּהֲשִּיבוֹ בִּּתְשוּבָה , וְזֶה בְּחִּינַּת ) תְהִּלִּּים ל " ז (: " וְעוֹד מְעַּט וְאֵּין רָשָע וְהִּתְבּוֹנַּנְתָ עַּל מְקוֹמוֹ וְ אֵּינֶנּוּ " הַּיְנוּ שֶהַּפָסוּק מַּזְהִּיר לָדוּן אֶת הַּכֹל לְכַּף זְכוּת , וְאַּף - עַּל - פִּי שֶאַּתָה רוֹאֶה שֶהוּא רָשָע גָמוּר , אַּף - עַּל - פִּי - כֵּן צָרִּיךְ אַּתָה לְחַּפֵּשׂ וּלְבַּקֵּש לִּמְצאֹ בּוֹ מְעַּט טוֹב שֶשָם אֵּינוֹ רָשָע וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַּט וְאֵּין רָשָע , שֶצָרִּיךְ אַּתָה לְבַּקֵּש בּוֹ עוֹד מְעַּט טוֹב שֶיֵּש בּוֹ עֲדַּיִּן , שֶשָם אֵּינוֹ רָשָע , כִּי אַּף - עַּל - פִּי שֶהוּא רָשָע , אֵּיךְ אֶפְשָר שֶאֵּין בּוֹ מְעַּט טוֹב עֲדַּיִּן, כִּי אֵּיךְ אֶפְשָר שֶלּאֹ עָשָׂה אֵּיזֶה מִּצְוָה אוֹ דָבָר טוֹב מִּיָמָיו , וְעַּל - יְדֵּי - זֶה שֶאַּתָה מוֹצֵּא בּוֹ עוֹד מְעַּט טוֹב שֶשָם אֵּינוֹ רָשָע, וְאַּתָה דָן אוֹתוֹ לְכַּף זְכוּת, עַּל - יְדֵּי - זֶה אַּתָה מַּעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִּכַּף חוֹבָה

לְכַּף זְכוּת , עַּד שֶיָשוּב בִּּתְשוּבָה עַּל - יְ דֵּי - זֶה..." (מתוך ליקוטי מוהר"ן, תורה רפב)

תפיסת התשובה של רבי נחמן סבוכה ומרתקת וקשורה למעשה לכל תפיסת החיים שלו. בפרק ה-29 בפודקאסט אני משוחח  עם דודו ליברמן מקולות על שורשי הגותו של רבי נחמן, תפיסת ההתחדשות התמידית שלו; ראיית הסדר, הארגון והרציפות כאשליה; וניסיון להתקרב לחיים מתחדשים באמצעות מהלך התשובה. מה עיקר התשובה? "שישמע ביזיונו ויידום". מדוע? ובהקשר של הציטוט בו פתחתי - כיצד עושים חשבון נפש של נקודות טובות ולא של חטאים?

מוזמנות ומוזמנים להאזין פה או בחיפוש "קולות של רוח" ביוטיוב, גלי צה"ל ומגוון אפליקציות של פודקאסטים.

הדרך לשינוי פנימי לפי הרמב"ם

קולות של רוח - לקראת כיפור א - הדרך לשינוי פנימי לפי הרמב"ם

התרבות היהודית מציעה לנו לעשות עצירה מלאכותית אך חשובה בכל שנה ולהיכנס לתהליך של חשבון נפש ושינוי פנימי. התהליך הזה קרוי "תשובה" מלשון "לשוב". לשוב מדרך הרע לדרך הטוב, לשוב לעצמי.

בפרק הראשון בסדרה "לקראת כיפור" אני דן בעיקרי התהליך הזה לפי שיטת הרמב"ם, כפי שהיא מרוכזת בעשרת פרקי הלכות התשובה שלו. הפרק דן, בין היתר, במרכזיות הוידוי לפי תפיסתו, שלבי ההשתנות, מרכזיות הבחירה החופשית, ה'שיטה' להימנע מעבירות וטעויות ונושאים נוספים.

מוזמנות ומוזמנים להקליק כאן ולהאזין או לחפש "קולות של רוח" במגוון אפליקציות פודקאסטים, ביוטיוב ובגל"צ.

יהודית ודמוקרטית - וו החיבור [פודקאסט]

בפרק המסכם את סדרת "יהודית ודמוקרטית" טוען ד"ר משה הלינגר שמי שרוצה מדינה יהודית ודמוקרטית חייב להפסיק לנסות לדבר לרוב הציבור בישראל בדמוקרטית ולעבור "לדבר איתו ביהודית", וזאת באמצעות הערכים המחזקים את כבוד האדם ביהדות. הלינגר מציג תיזה בה חובה לחזק את היהודית ואת הדמוקרטית בעת ובעונה אחת. אפשר וראוי גם וגם. הם לא חייבים לבוא זה על חשבון זה. 

כמו תמיד, מוזמנות ומוזמנים להאזין בלינק הזה או במגוון אפליקציות של פודקאסטים, בגלי צהל וביו טיוב בחיפוש המילים "קולות של רוח". 

פרשת שופטים והבחירות הקרבות: וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד

הדור הראשון של ההנהגה הבכירה בישראל הורכב רובו ככולו מאנשים שחיו בצנעה כלכלית יחסית, והשתייכו לרוב למעמד הביניים. בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה לפני 23 שנה סימלה את המעבר לדור השני של ההנהגה, שאופיין במנהיגים בעלי ממון רב שלרוב גם החצינו את עושרם- נתניהו, ברק, שרון, אולמרט. חילופי דורות מהסוג הזה התבצעו במדינות רבות בעולם המערבי, והגיעו לשיאם בבחירתו של המיליארדר דונאלד טראמפ לנשיא ארה"ב.

בפרשתנו ניתנות הוראות למי שיהיה מלך בישראל: "רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס [...] וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר [...] לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (דברים יז, טז-כ).

מדוע דווקא סוסים? יש שיגידו שהסוסים היו סמל סטאטוס, הם היו הסיגרים היוקרתיים, השמפניה המובחרת והתכשיטים הנוצצים של אז. הרש"ר הירש טוען, כי "הסוס היה בהמת המלחמה" ולמעשה הפסוקים מזהירים את המלך מיצירת צבא מוגזם. התורה, לדברי הרש"ר, מבקשת להיאבק ב"אותם העניינים שהיו מאז ומתמיד אבני נגף ליושר לב שליטים ולהצלחת עמיהם. הרי אלו התאוות לתהילת מלחמה, לנשים ולממון". אבקש לתהות: מדוע שהשליט לא יהיה אדם עשיר ובדרך הזו גם לא יתפתה לשוחד, גניבה ושחיתויות אחרות? 

הפסוקים שקראנו מלמדים שממון רב לא עוצר אלא יוצר את הפיתוי. העושר עלול להוביל למצב של "רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו", תחושה שאני מעל העם, ולמצב של "סוּר מִן-הַמִּצְוָה", תחושה שאני מעל החוק. דומני שהמציאות בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט, לימדה אותנו כמה נכון הדבר. 

עוד בשנת 1973 זיהה לובה אליאב ז"ל את תחילתו של התהליך הזה, בציבור ובהנהגה, וכתב בספרו "ארץ הצבי" את הדברים הנוקבים הבאים: 

"אחד הדברים הראשונים שאנו חייבים לעשותם הוא להפסיק את המרוץ המבוהל לרמת-חיים גבוהה והולכת. הדוגמא להפסקת המרוץ הזה חייבת לבוא מצד ההנהגות החברתיות והפוליטיות בארץ. חייבים אנו, והדבר הוא בנפשנו, להכניס מחדש, ולו באופן מלאכותי, את מימד הפשטות, העממיות והצנע בכל מישורי חיינו [...] הפשטות של 'והצנע לכת' צריכה לבוא במקום רמת חיים ראוותנית, במקום האופנה של זלילה מיותרת ומטפשת, של בנייה שאפתנית ומכוערת, של לבוש סנובי ודוקר עיניים, של ספרות ואומנות שטחיות וקלוקלות.

[...] את האור האדום להפסקת המירוץ חייבת להדליק ההנהגה. היא חייבת לעשות זאת ראשית-כל על עצמה ועל גופה. [...] אין כוונתי לנזירות, להתנזרות, אלא לפשטות במלוא מובנה המקסים ושובה-הלב של המילה [...] אני מאמין כי דוגמה אישית של אישי הנהגת המדינה לפשטות וצנע בחייהם יתנו בידי החברה הישראלית והממשל הישראלי מנוף רב-כוח לבלום את הריצה אחר רמת חיים משתוללת".

לטענת אליאב וכפי שמשתמע מפרשתנו, ממון ועושר רב, בייחוד כאלה שהינם מוחצנים ומשפיעים על כל סגנון החיים של האדם, מהווים אתגר משמעותי לענווה, להליכות, לקבלת החלטות שקולה וליושרה. בנוסף, חיי העושר מייצרים תחושת עליונות שלא מאפשרת להנהגה לראות את המונהגים בצורה מלאה וחומלת. הדברים נכונים לא רק למנהיגות הפוליטית אלא לציבור בכלל ולהנהגה האזרחית שבתוכו.

בימי ראשית אלול אלה, ימים המזמנים את הלב לתחילתו של חשבון נפש, אני מהרהר במקום של החומריות המוגזמת בחיינו. הנוכל לקיים אורח-חיים של "והצנע לכת" ולבחור בהנהגה שתסמל ותוביל זאת?

[זמן ישראל, 5.6.19]