תרגיל מחשבתי: ביחרו שני מרכיבים בתרבות היהודית שמהווים לדעתכם את יסודותיה, שעליהם היא עומדת, שבלעדיהם לא תהיה זו עוד אותה היהדות.
הבחירה קשה. מנהגים וערכים רבים מתקוטטים זה עם זה על הבכורה. סמלים, שפה, אמונה, מצוות עשה ולא-תעשה שכל אחת נראית חשובה מחברתה. ובכל זאת, ומבלי להתחייב שבעתיד אדבוק בדבריי אלה, אני בוחר בשני יסודות שקשורים בשבת הנוכחית.
היסוד הראשון הוא תשובה, האמונה באדם וביכולתו להשתנות ולצמוח, לשוב מעוונותיו, להרבות טוב. המילה "שובה" היא המילה הראשונה בפסוקים מספר הושע שעל שמם קרויה שבת זו: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" (הושע יד, ב).
דורות של פרשנים והוגים ניתחו את מושג התשובה ואנו נוכל רק לרמוז כאן על שתי דרכים מרכזיות שמצויות בהם: האחת מתחילה מהתבוננות פנימית בחטאיי, חשבון נפש קשה המאתר את הרע שבתוכי, תהליך הכרה בקשה שבנפשי, ומתוך כך חרטה ובושה שיובילו לסליחה וקבלה לעתיד, ליציאה למסע חדש; הדרך השניה מתחילה מהתבוננות פנימית בנקודות הטובות שבי, במעשים הטובים שזכיתי לעשות, ביופי וברכות שבתוכי. תהליך שמבקש לצמוח מהרכות עד שיגבר האור על החושך, יעלים את החטאים, ייתן לי כוחות של שינוי. אנו זקוקים לכל אחת מהדרכים הללו בזמנים שונים, ולעיתים באותה העת ממש.
היסוד התשתיתי השני של היהדות נמצא בהמשך הפסוקים שאנו קוראים בנביא הושע: "אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ". איסור עבודה זרה. החטא הגדול מכל החטאים: לשים את מבטחינו המוחלט במי שנראה לנו בעל כוח (אשור), להעריץ עוצמה ולתת ערך לחומרי ולצבאי (סוס), להתייחס לאחד או יותר מהדברים שיצרנו בעצמנו, כאילו הם אלוהים. מהמקרא ועד ימינו, דורות של הוגים ופרשנים ראו באיסור זה יסוד חמור ביהדות ובנפשנו. בואו נקשיב למקבץ מתוכם -
רבי יוחנן: "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (מגילה דף י"ג ע"א); רמב"ם: "כל הכופר בעבודת כוכבים מודה בכל התורה כולה... והוא עיקר כל המצות כולן" (הלכות עבודת כוכבים); אחד העם: "אלו בא לפנַי אותו גוי שבקש ללמוד כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת, הייתי אומר לו: לא תעשה לך פסל וכל תמונה – זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא" (על שתי הסעיפים); ברל כצנלסון: "די לה ליהדות בדבר אחד בלבד: כפירה בעבודה זרה! אני רואה בזה אחד הגילויים הגאוניים של המחשבה ושל האופי היהודי. אין התרבות היהודית מתחילה ב 'אני מאמין' גדול אלא במלחמה בעבודה זרה" (ערכים גנוזים); ישעיהו ליבוביץ: "עיקרה של האמונה באלוהים הוא, לא להאמין בדבר שאינו אלוהי, לא לקדש מה שנובע מצרכים, אינטרסים, מגמות, אידיאלים וחזונות של האדם, גם אם מבחינה אנושית אלה הם דברים נעלים, וכשדברים אלה נעשים מקודשים יש לשבור אותם" (קדוש קדוש ולא קדוש).
קשר עמוק מצוי בין תשובה לאיסור עבודה זרה, ולא לחינם כרך אותם הנביא הושע יחדיו. הפיכת דבר לאלוהים מנוגדת ליכולת האדם להשתנות. אם אני כפוף למה שיצרתי, בין אם בעולמות החומר ובין אם בעולמות הרוח, הרי שאני משועבד. התשובה ראשיתה בחירות. התשובה דורשת תמיד את היכולת לשבור את שנראה כקדוש. האלהת ערך או חפץ לא מסתדרת עם גמישות הנפש. פעמים רבות, עומק השיבה הוא שבירת עבודה זרה שבנפשנו.
שנזכה לנפש גמישה ואוהבת.
[עלון קולות, 9.9.21, שבת שובה תשפ"ב]
