קולות של רוח - פרק 68 - חינוך משחרר
הסופר ס.יזהר כתב על חינוך לערכים:
"אי־אפשר, אם זה חינוך, שיחליט אדם אחד גם בשביל חברו, רק משום שהלה תלוי בו וחי מידיו. חינוך צריך להסכמה מרצון, ולא לכפייה עד שיאמר אמן, להבנת הדבר שעליו הוא נתבע להסכים, לא לפני שבשל כוחו לעמוד בוויכוח, לא לפני שאומן בידי מחנכו להתווכח עמו, להטיל ספק, לשאול להוכחות, להפעיל שיפוט תבוני, ובקצרה: לא לתפוס את החניך לפני שהלה יודע לעמוד על שלו. אין זה חינוך אם אין בו הכרעה אישית ומרצון.
כשם שלא ייתכן חינוך שיבוא תמיד מצד האידיאה, ולא מצד האדם שמתבקש אליה, ושלא יהיה כפוף ונדון להכרעות גמורות שכבר נפסקו בשבילו מראש, קודם שיידע לשאול, וקודם שיידע להשיב... אין זה עוד חינוך כי אם אינוס.
בדרך זו עושים את המחנך, קודם כול, לקבלן־משנה לבעלים הממונים עליו בלי לשאול את פיו, לא כל שכן את פי חניכו, ודוחפים את המחנך ואת החניך להגיע אל יעדים שנבחרו בשבילם, זה בלי שבחר וזה בטרם ידע לבחור".
מתח עמוק קיים בין תפקיד החינוך לשלב את החניך/ה בחברה בה הוא חי, לבין תפקידו לשחרר את האדם ולאפשר לה ולו לעצב את דרכם. בחלק השני של סדרת 'צדק חינוכי' אני דן במתח הזה בעזרת הפילוסופיה החינוכית של פאולו פריירה עם הצצות לבובר, ברנר, ס.יזהר וחז"ל.
