יום חמישי, 19 בנובמבר 2020

צריך ברכה מתוקנת - לפרשת תולדות

התורה פותחת בכך שכולנו אחים. כל האנושות. האדם נברא יחידי. לא מאות אנשים יחד. זכר ונקבה. רגע לאחר מכן רוצח אח את אחיו. במקום שהמשפחתיות תהיה ערובה לערבות הדדית ולברית עמוקה, היא הופכת מקור לקנאה, לתחרות, לדמים. ספר בראשית הוא ספר המשפחות המקוללות והמקולקלות. 

בפרשתנו נולד אבינו יעקב. עוד בהיותו עובר-תאום ברחם אימו נגזר דין יחסיו עם אחיו. "וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". ואז ברגע הלידה: "יָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו". בראשיתנו אחזנו בעקב של עם אחר, של התאום שלנו. כל המסע היהודי מבקש לתקן את הלידה הזו ולהפוך מיעקב לישראל. יעקב מנצל את רעב אחיו כדי לקנות ממנו את הבכורה, לאחר מכן מנצל את זקנתו ועוורונו של אביו כדי לרמותו ולגנוב את ברכת עשו. אפס אחווה. אבינו יצחק לא מבין הכיצד זה "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". ומאז דור אחר דור אנחנו בפיצול, אחד ברוח ואחר בחומר, אחד בקול ואחר בידיים. 

לבסוף מעניק יצחק את ברכתו הגנובה לבן החצוי. ברכתו? אוי לכולנו מברכה מקוללת זו. "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ". בני משפחה אחת מתפרדת לעמים שונים שעסוקים אלפי שנים בניסיון שאחרים יעבדו אותם, שאחיהם ישתחוו להם. עסוקים בפנטזיה המסוכנת של להיות גבירים. אוי יצחק יצחק, לו רק ידעת לברך בברכת האלוהים לאביך, שיתברכו בנו כל משפחות האדמה, שנשוב ונהיה משפחה גדולה, אך הפעם משפחה מתפקדת, אוהבת. אבל לא יכולת יצחק. אביך ניסה לעקוד אותך. אימך שלחה בקנאתה את אחיך החורג למדבר לסכנת מוות. על אלה גדלת. בל נתפלא שגם לעשו הענקת ברכה מקוללת: "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד". בחוכמתך לא עצרת שם, שהרי ידעת - "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד [גורדון מסביר: תָּרִיד – כאשר תתמרמר על גורלך הרע] וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ". 

אבינו יצחק הבין שהעמים לא יקבלו את תחושת העליונות של ישראל. הם יתמרמרו, ימרדו וינקמו בדרך אכזרית ונטולת צידוקים. "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי". 

מאות ואלפי שנים נאלצנו להתגונן מפריקת העול של עשו, מניסיונותיו להרוג אותנו, אחיו. עתה זכינו לחיות בדור ששב לשלוט. יש לנו ריבונות. הגיעה העת לתקן את משפחות בראשית, לתקן את ברכתו הגנובה והמקוללת של יצחק בברכת אמת. "וֶהְיֵה בְּרָכָה... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". קין צריך להפסיק כבר לרצוח את הבל. יעקב צריך להפסיק כבר לרמות את אביו. עשו צריך להפסיק כבר לרצות לנקום ולהרוג אותנו.

דווקא במקום הקשה והכואב ביותר, מצויה אפשרות התיקון. לחיות יחד שני לאומים, בלי שרַב יַעֲבֹד צָעִיר. שני עמים בארץ אחת בלי פנטזיית הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ. אנחנו הרי כבר יודעים שברכה מקוללת זו תסתיים בפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. תאומים צריכים לעשות הכל זה למען זה. 

היום יום הולדתי ואני זוכה לכתוב על פרשת בר המצווה שלי. מתבונן בבניי התאומים ומייחל לברכה אמיתית לעמנו. ברכה זו תתאפשר רק אם נגיע לשותפות ואחוות אמת עם אזרחי ישראל הערבים. שם טמון המפתח לתיקון. אין ברית של מתונים בלי שותפות זו. אין יהדות ישראלית מתחדשת בלי שאיפה זו. זה קשה כל כך, אבל שם מסתתרת הברכה. ולוואי שנזכה להביאה.


אין תגובות:

פרסום תגובה