אלו השורות שהקריא שלמה ניצן לנעמי שמר בטלפון ועל בסיסן היא כתבה את הבית הראשון של שירת העשבים הידועה.
לכל רועה ורועה יש ניגון אותנטי משלו וכל עשב ועשב נטוע באבסורד קיומי ולכל רעיון ורעיון יש לרבי נחמן סיפור... בחלק השני של סדרת "הגות יהודית קיומית", אנחנו פונים למחוזות החסידות ופוגשים, בעזרת דודו ליברמן הנפלא, את תורתו הקיומית המיוחדת של רבי נחמן מברסלב.
מוזמנות ומוזמנים להאזין כאן, או באתר קולות, בגלי צה"ל, ובמגוון אפליקציות הפודקאסטים.
בפתח מאמרו "איש האמונה הבודד" כותב הרב סולובייצ'יק כך:
"תהיה זו יומרה בלתי נסלחת אם אנסה להפוך את חוויית האמונה המלאה סבל בחוויה רווית הרמוניה וסיפוק, בעוד שאבירי האמונה שבמקרא התעלו מתוך חיי גבורה בניסיון טרגי ופרדוכסלי זה. כל מה שרציתי הוא ללכת אחרי עצתו של אֱלִיהוּא בֶן-בַּרַכְאֵל: אדברה וירוח לי (איוב לב, כ). כי ללב דואג תיקון גואל ע"י דברים מתאימים. לנפש נסערת - הווידוי מביא שלווה ומרגוע.
אופייה של הדילמה מונח בשתי מלים: אני בודד. אולם כאן מקום להדגיש, כי בשעה שאני אומר "אני בודד" אינני מתכוון לומר שאני חי לבדי. ברוך השם, אני נהנה מאהבתם ומידידותם של רבים. אני מדבר, מטיף, מתווכח וטוען. בכל זאת אין בזה להפיג את הסבל והבדידות המלוות אותי תמיד. מדי פעם חש אני שנעזבתי על ידי כולם, אפילו הקרובים ביותר. דברי משורר התהלים: "כי אבי ואמי עזבוני", מצלצלים באזני כקולו העצוב של התור. החוויה הזאת מולידה בקרבי כאב צורב מחד ותחושה מזככת מאידך, יש לי הרגשה שחוויה זו של בדידות דוחקת אותי כולי לעבודת הבורא.
[...] תרשו לי להסביר את דרך הייסורין של איש האמונה בן דורנו. מביט הוא על עצמו כאיש זר בחברה המודרנית, אשד דעתה ולבה נתונים לטכניקה; אשר מרוכזת היא בתוך עצמה ואשר מאוהבת בעצמה ושואפת להתעטר בניצחונות ובזרי כבוד באופן כמעט חולני, והרואה בעולם המוחשי הזה את הגילוי היחיד של ההוויה. מה יכול לומר איש האמונה כמוני, החי על פי עיקרון שאין בו עוצמה טכנית, על פי חוק ומשפט שאינם נבחנים במעבדה, איש שהוא איתן בנאמנותו לחזון אחרית הימים אשר סבירותו וכל שכן ודאותו, אין לקבוע בתחזית ואפילו ע"י חישובים מסובכים של מתימטיקה גבוהה - מה יכול איש כזה להגיד לחברה המושתתת על תועלתיות ועל אורינטציה חילונית, שהנימוקים המעשיים של השכל והתבונה דחקו בה זה מזמן את רגשות הרוח והלב?"
הרב סולובייצ'יק הוא ההוגה הקיומי הרבני החשוב ביותר במאה העשרים. בעיית הבדידות הקיומית של איש האמונה מהווה את ליבת ההגות שלו. הפרק הנוכחי הוא החלק הראשון בסדרה חדשה שתציג ארבעה סוגים של הגות יהודית קיומית (אקזיסטנציאליסטית) – הגות רבנית (סולובייצ'יק), הגות חסידית (רבי נחמן מברסלב), הגות פסיכולוגית (ויקטור פראנקל) והגות ספרותית-חילונית (קפקא). במהלך הפרק אני משוחח עם ידידי פרופ' משה הלינגר על התפיסות הקיומיות של הרב י.ד.הלוי סולובייצ'יק והרלבנטיות שלהן לחיינו, ובין היתר על בדידות האיש המאמין, שני סוגי אדם, האבסורד באמונה, מה בין ברית גורל וברית ייעוד, האם המונח 'ברית ייעוד' רלבנטי בישראל ובעם היהודי של היום? ועוד. מוזמנות ומוזמנים להאזין בלינק הזה או בחיפוש "קולות של רוח" במגוון אפליקציות ואתרים.
