קולות של רוח - פרק 41 - התפיסה היהודית של חברת ערבות הדדית
בחלק הרביעי והחותם של סדרת "צדק חברתי וחלוקתי", אני מנסה לשרטט קווים מנחים למדיניות חברתית על פי מקורות היהדות. מהי התמונה המתקבלת מציוויים כגון שמיטה, יובל, לקט, שכחה, פאה, מעשר עני, איסור הלוואה בריבית? מה המשמעות של צדקה וחסד וכיצד זה קשור לצדק? האם נכון לכפות על אדם לתת צדקה? ומהו הערך הבסיסי העומד ביסוד התפיסה החברתית של תורות ישראל?
על-פי התיזה אותה אני מציג בפרק, מקורות היהדות הקדומים ניסו ליצור חברה שערך התשתית שלה הוא ערבות הדדית. זו לא חברת השוויון של מרקס, לא חברת החירות של הליברלים, אלא חברה היוצאת מתוך צלם אלוהים שבאדם ומגיעה ל"ואהבת לרעך כמוך", חברה היוצאת מתוך הכבוד הבסיסי לאדם באשר הוא לביסוסה של חברת ערבות הדדית. כדי להגיע לחברה כזו מבקשת התורה לשנות את היחס שלנו לקניין ולבעלות, לייצר מחויבות חברתית (הכוללת במקרה הצורך שימוש באמצעי כפיה), לדאוג למוחלשי החברה באשר הם באמצעות שורה של ציוויים והלכות, ולבסס תחום של חובות המוטלות עלינו כלפי הזולת בגלל מוסר ומידת אופי טובה ולא רק בגלל חוזים והתחייבויות משפטיות.
מוזמנות ומוזמנים להאזין לדברים בפרק החדש הנמצא כמעט בכל אפליקציית פודקאסטים, בגלי צה"ל ובאתר קולות. רק חפשו - קולות של רוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה