[הקליקו כאן לעבור ישר להאזנה לפרק]
"ואל אישך תשוקתך - 'בעלך' אין כתיב כאן אלא 'אישך'. ביקש הכתוב לומר שעונשה של האשה יהיה בהשתוקקות ל'אישה' (האיש שלה), לאותו זמן שבו היה אישה שווה לה. שלא כמו העבדים החפצים לחסות תחת בעלות אדונם, תשתוקק האשה דווקא להשתחרר מאדנותו של בעלה ולהופכו ל'אישה'. אולם 'בעלה' ימשול בה והיא תעשה כל רצונו, עד ששנו חכמים: 'אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה'. ובעת הזאת, כשהולכת ושבה האשה למעמדה השווה לאיש, יקרב אף הקץ. ואין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: 'וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי' (הושע ב, יח)".
זה קטע ממדרש יפהפה שכתבה עדי בלוט. לפני כמה עשרות שנים לא היה עולה על הדעת שאשה תכתוב מדרש. לפני לא הרבה זמן לא היה עולה על הדעת שניתן להבין כך את הפסוקים. המפגש בין הפמיניזם ליהדות הוליד ומוליד כל העת דברים נהדרים בעלי חשיבות גדולה לכולנו כבני אדם, ובעלי חשיבות גדולה לתרבות שלנו ולתורה שבליבה.
ולמרות זאת... עדיין ברוב המוחלט של משפחותינו רק גבר יערוך את ליל הסדר. ועדיין הרוב המוחלט של אהובינו מתחתנים ברבנות בטקס שובניסטי. ועדיין ברוב המוחלט של חגיגות הברית האמא כמעט לא נוכחת. ועדיין כשחלקנו מבקרים מעת לעת בבית כנסת זה לרוב בית כנסת שלא סופר נשים. ועוד ועוד ועוד. לא רק "אצל הדתיים", אצל רובנו. לפני כמה ימים נפגשתי עם ד"ר חנה פנחסי לשיחה על פמיניזם ויהדות שחותמת את המיני-סדרה על פמיניזם בפודקאסט. מוזמנות ומוזמנים להקליק כאן ולהאזין.
ניתן כמובן להאזין גם במגוון רחב של אפליקציות וביוטיוב, רק חפשו "קולות של רוח".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה