אני מציע חמישה קריטריונים לבדיקה האם קבוצה מהווה שבט מגזרי. הראשון והחשוב שבהם הוא קיומה של מערכת חינוך נפרדת שרוב מוחלט של הקבוצה לומד בה; השני הוא שרוב המשתייכים לקבוצה מתחתנים בתוכה; השלישי הוא שלקבוצה יש לפחות כלי תקשורת אחד המיועד בעיקר לחבריה; הרביעי הוא שיש לקבוצה ישובים או שכונות משלה; ולבסוף, הקריטריון התודעתי- אנשים מחוץ לקבוצה ובתוכה מזהים את בני הקבוצה כשייכים לה.
כאשר כל חמשת הקריטריונים מתקיימים יחדיו נוצר מגזר שבטי, אשר לו מאפיינים משותפים רבים, ואשר לרוב מתקיים ניתוק עמוק וחריף בינו לבין מגזרים אחרים. כאשר מתקיימת מערכת חינוך נפרדת ורוב מוחץ של הנישואים הם בין בוגרי אותה מערכת לעצמם, יש לדבר השפעה עמוקה. כאשר הם גם ניזונים מכלי תקשורת פנים-קבוצתיים ולעיתים אף מתגוררים בנפרד, הרי שתהליך הנפרדות מעמיק מאוד. התיוג כבן/בת לקבוצה משלים את התהליך.
צודק הנשיא ריבלין בטענה שבחברה הישראלית מרובת הקבוצות יש רק ארבעה שבטים מגזריים: שבט חילוני ובו גם ציבור מסורתי לא-דתי, שבט ערבי, שבט דתי ושבט חרדי. יש ציבור שהינו על-מגזרי או כזה המשתייך לקבוצות שלא מוצאות את עצמן בחלוקה זו, יש תת-קבוצות רבות, אך שבטים של ממש יש רק ארבעה ולצערנו הם פחות או יותר מנותקים זה מזה, בעלי היכרות מועטה מאוד באשר לאורחות החיים והתפיסות של השבטים השכנים להם ופעמים רבות גם בעלי תחושות של איבה זה כלפי זה.
קו השבר האידיאולוגי-פוליטי הוא זה המבחין בין תפיסות ליברליות המעמידות את האדם וחירותו במרכז, לתפיסות שמרניות רפובליקניות המעמידות ערכים מסורתיים ותפיסות לאומיות במרכז. במרכז השבר הזה לא ניצבת דווקא השאלה הפלשתינית או הסכסוך הישראלי-ערבי ולא מדובר בשבר שבמרכזו דווקא סוגיות כלכליות. זהו שבר עמוק יותר, הנוגע ביסודות התפיסה הדמוקרטית.
לשבר האידיאולוגי יש השלכות על שורה של מחלוקות הנוגעות בשורשי החיים שלנו כאן. משמעות הלאומיות, היחס בין היותה של ישראל יהודית לדמוקרטית, היחסים בין יהודים לערבים בישראל, השליטה הישראלית בחלק משטחי יו"ש, מגדר ושאלת השוויון, יחס לאחר בדגש על עובדים זרים ומבקשי מקלט, מדיניות קליטת עליה של ספק יהודים, סוגיות דת ומדינה, תפקידו של בג"צ, היחס ליהדות התפוצות ועוד.
החלוקה הסוציולוגית וזו האידיאולוגית אינן מנותקות זו מזו. בתוך החברה היהודית רובו הגדול של השבט החילוני הוא ליברלי ורובם הגדול של השבטים החרדי והדתי הינם שמרניים. החפיפה בין הנפרדות השבטית לנפרדות האידיאולוגית מחזקת את השסע והסכנה שבחלוקה זו. למותר לציין שהשסע בין יהודים לערבים הוא קשה ועמוק. לפיכך, ההתמודדות עם תמונת המצב שתיארתי כאן היא אחת הסוגיות האסטרטגיות החשובות ביותר על סדר יומנו.
לצערי, במקום להבין זאת ולבנות תוכנית לאומית משמעותית להיכרות בין השבטים ובין התפיסות האידיאולוגיות, ולבניית תרבות של מחלוקת מפרה ומצמיחה, משתמשים כמה ממנהיגינו במציאות זו כדי למקסם את כוחם, משסים אותנו זה בזה ומעמיקים את הבעיה. בעתיד אעמיק כאן בתיאור חלוקות אלו ובדרכים להתמודדות עימן. לעת עתה, אברך אותנו בתחילת שנתנו השבעים ושתיים שנדע להישיר מבט לאתגר אסטרטגי זה ולהתמודד עימו באומץ ובאהבה.
(זמן ישראל, יום העצמאות תשע"ט, 9.5.19)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה