מיני-סערה פרצה בעקבות דבריו החמורים של הרב קלנר ממכינת בני-דוד, הן בשל תוכנם השובניסטי והן בשל הסגנון המזלזל והבז בו דיבר. הרב סדן, ראש המכינה בעלי וזוכה פרס ישראל למפעל חיים, אמר שהוא מצטער ומתבייש על הדברים והדגיש שמכינתו מחנכת לכבד כל אדם באשר הוא, כולל נשים וכולל גויים.
הבושה והצער של הרב סדן ראויים להערכה, אך דומני שחשוב שיבהיר את כוונתו. תהום פעורה בין "לכבד" במובן של לא לבוז לו, לבין "לכבד" במובן של לראות אותו במלוא אנושיותו, לחנך לכך שאין היררכיה אנושית ושהאחר אינו פחות ממני. כמי שלמד במוסדות דתיים וישב כמה שנים עם הרב סדן בפורום ראשי המכינות, אני יודע שהוא התכוון למובן הראשון.
ברוב הישיבות ומוסדות הלימוד הדתיים מחנכים לכך שיש היררכיה אנושית היוצרת חלוקת תפקידים אפריורית בין גברים לנשים ובין יהודים לגויים. הרב קוק, שלאורו מחנכים ברוב הישיבות, חשב שישנן מדרגות לבריאה, שהיהודי נולד שונה מגוי ונמצא מעליו בהיררכיה. דברים דומים הוא כתב גם בעניין המגדרי. לתפיסתו, נפש האיש "נעלה מנפש האשה, הנחשבת כחומר לגבי צורה, לעומת נשמת האיש הצורתית". נשים פחותות מגברים, שונות מהם מהותית ועליהן להיות מודרות מתפקידים ציבוריים. הוא אף פסק שלנשים אסור להצביע בבחירות, שלא לדבר כמובן על להתמודד בהן.
הדיון האמיתי והנוקב הוא לא על הרב קלנר ודבריו המטופשים. הדיון האמיתי הוא הדיון הלא-נוח לכולנו, על כך שבמאה ה-21 הציונות הדתית, החרדים ורוב המסורתיים מנהלים את כל האזור הדתי של חייהם מתוך שובניזם לאומי ומגדרי. נתרכז בנושא המגדר שעלה כעת לכותרות- הגברים מתפללים בכל יום בברכות השחר "ברוך שלא עשני אשה", הם לא סופרים נשים למניין, ולא מעלים נשים לתורה, וחלקם לא מאזינים לשירת נשים. הם מקיימים חתונות, ועוד כופים אותן בחוק, בהן האיש מקדש ומגרש והאשה לא, והאיש עד והאשה פסולה לעדות (כן, גם רבני צוהר), והרב שלהם הוא גבר וכך גם בית הדין הרבני וכל פוסקי ההלכה שלה רובם נשמעים, וכל המרחב הדתי בחייהם מנוהל מנקודת הנחה שיש הבדל מהותי בין גברים לנשים אשר בעקבותיו כל תפקידי השררה והקדושה וכל התפקידים הציבוריים בכלל מיועדים לגברים בלבד. עבור החרדלים והחרדים שבהם הדבר הזה גולש הרבה מעבר לספירה הדתית ומשליך על תחומים רבים בחייהם ועל כל השקפת עולמם.
בתורה יש רעיונות עומק נפלאים, אבל מנקודת מבט הומאניסטית של המאה ה-21 יש בה גם שובניזם לאומי ומגדרי קשה. זה הדיון האמיתי. מוכרים לתלמידות ותלמידים אמירות לא אינטליגנטיות על כך שהאשה במדרגה רוחנית כה גבוהה שהיא פשוט לא זקוקה לכל השררה, התפקידים הציבוריים, הצורך להעיד, ההיספרות למניין ועוד, אך זהו כמובן רק ספין-מחשבתי עצוב. בהלכה האורתודוכסית ישנה הדרת ואפליית נשים חמורה. זו עובדה. בצד גדולתו ומעלותיו, הרב קוק היה שובניסט. זו עובדה. הגיעה העת לשים את זה על השולחן ולהתמודד. זה לא רק נושא פנים-מגזרי של הדתיים. זה משפיע על כולנו וזה חשוב מכדי לדחוק את זה לשולי הדיון הציבורי.
יחד עם זאת, לא הכל שחור. אנו חיים בעידן של ריבוי צבעים ושל תחילת מגמה של מורכבות זהותית. יש אנשים ונשים אמיצים בחברה הדתית שיוצרים בתוכה שינוי של ממש. אתה יכול להיות אורתודוכס הרוצה בשוויון או פמיניסטית דתיה. אתה יכול להיות חילוני קונסרבטיבי. יש היום תנועה מדהימה של שינוי. יש פריחה מדהימה של היהדות כתרבות, של יהדות הומאניסטית, של פלורליזם יהודי ושל זרמים ליברלים ביהדות. את המגמות הללו חובה על כולנו לחזק ולהוקיר, מאחר ובהם טמונה ההתמודדות האמיתית עם תופעת קלנר ודומיו, ורק הם יוכלו להביא שינוי מהיסוד שכה חיוני כיום לחברה שלנו.
[הארץ, 13.2.18]
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק