המושג "שנאת חינם" מעורר שאלות רבות. שנאה שעבורי כמסתכל מהצד נראית חינם, רחוקה מלהיחשב חינמית בעיני השונא המוצף בסיבות, לכאורה,לשנוא. מה מבדיל בין שנאת חינם לשנאה אחרת?
בואו ניעזר דבריו של מרטין בובר- "השנאה מטבעה לעולם עיוורת; אין אדם שונא אלא חלק של יצור. כל הרואה יצור שלם ומוכרח לדחותו אינו מצוי עוד בתחום השנאה אלא בתחום היכולת האנושית המוגבלת לומר 'אתה'." (אני ואתה, קטע 21). בובר סבור שבכל שנאה יש צד של עיוורון. כאשר אני מכיר אדם על כל המורכבות שלו, על חלומותיו ופחדיו, משוטט בנבכי אישיותו, מבין את אשר עבר עליו בחייו, רואה מבעד להתנהגותו את כאביו, נדיר שממש אשנא אותו ובאם אני שונא, יתכן מאוד שזה בגלל המגבלות שלי ולא בגלל מי שהוא. התנהלות מתוך שנאה קשורה בהיכרות חלקית, בעצימת עיניים ובמידותיו המוגבלות של השונא. במילים אחרות, כמעט תמיד יש בתוך השנאה אזור עיוור שהוא-הוא שנאת החינם. ככל שאזור זה רחב יותר כך מדובר יותר בשנאת חינם.
הרב יובל שרלו כתב: "שנאת חנם היא שנאה בה כאשר בוחנים את הסיבות לשנאה, שהן כן קיימות, מול הנזקים והרוע שהיא מביאה בכנפיה, יש להגיע למסקנה כי עדיף לוותר על השנאה מאשר לדבוק בה. מי שממשיך לדבוק בה – הוא השונא חנם. הביטוי 'שנאת חנם' אפוא אינו זהה לביטוי 'שנאה ללא שום סיבה'. להפך, יש לשנאות אלה סיבות, וה'חנם' המוצמד לשנאה זו היא העובדה שמול הסיבות יש סיבות נגד כבדות משקל".
תמונת הראי של שנאת החינם היא כמובן אהבת חינם. על-פי אותו קו מחשבה, אהבת חינם אף היא לוקה בעיוורון חלקי. אני נוהג כלפי אדם באהבה למרות שאינני מכיר את כמוסות נפשו ולעיתים כמעט ואינני מכיר אותו כלל. אני נוהג כלפיו באהבה למרות שישנן לעיתים גם סיבות טובות לנהוג כלפיו אחרת. ועם זאת, אני אוהב. ככל שמרחב העיוורון שלי רחב יותר כך החינמיות של אהבתי רחבה יותר.
העם היהודי מציין במשך שנים את שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב ומבכה את שנאת החינם והחורבן. כהמשך לכך, אני מבקש להציע לנו לציין את הימים שבין ט' באב לט"ו באב כימי אהבת חינם. זהו השבוע שבין האֵבֶל של תשעה באב לחג האהבה. השבוע שבין התענית לשמחה. רמז לצורך במנהג שכזה מצוי במסכת תענית. לאחר עיסוק אינטנסיבי בתעניות אומרת המשנה האחרונה במסכת: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לביש את מי שאין לו".
בואו ניעזר דבריו של מרטין בובר- "השנאה מטבעה לעולם עיוורת; אין אדם שונא אלא חלק של יצור. כל הרואה יצור שלם ומוכרח לדחותו אינו מצוי עוד בתחום השנאה אלא בתחום היכולת האנושית המוגבלת לומר 'אתה'." (אני ואתה, קטע 21). בובר סבור שבכל שנאה יש צד של עיוורון. כאשר אני מכיר אדם על כל המורכבות שלו, על חלומותיו ופחדיו, משוטט בנבכי אישיותו, מבין את אשר עבר עליו בחייו, רואה מבעד להתנהגותו את כאביו, נדיר שממש אשנא אותו ובאם אני שונא, יתכן מאוד שזה בגלל המגבלות שלי ולא בגלל מי שהוא. התנהלות מתוך שנאה קשורה בהיכרות חלקית, בעצימת עיניים ובמידותיו המוגבלות של השונא. במילים אחרות, כמעט תמיד יש בתוך השנאה אזור עיוור שהוא-הוא שנאת החינם. ככל שאזור זה רחב יותר כך מדובר יותר בשנאת חינם.
הרב יובל שרלו כתב: "שנאת חנם היא שנאה בה כאשר בוחנים את הסיבות לשנאה, שהן כן קיימות, מול הנזקים והרוע שהיא מביאה בכנפיה, יש להגיע למסקנה כי עדיף לוותר על השנאה מאשר לדבוק בה. מי שממשיך לדבוק בה – הוא השונא חנם. הביטוי 'שנאת חנם' אפוא אינו זהה לביטוי 'שנאה ללא שום סיבה'. להפך, יש לשנאות אלה סיבות, וה'חנם' המוצמד לשנאה זו היא העובדה שמול הסיבות יש סיבות נגד כבדות משקל".
תמונת הראי של שנאת החינם היא כמובן אהבת חינם. על-פי אותו קו מחשבה, אהבת חינם אף היא לוקה בעיוורון חלקי. אני נוהג כלפי אדם באהבה למרות שאינני מכיר את כמוסות נפשו ולעיתים כמעט ואינני מכיר אותו כלל. אני נוהג כלפיו באהבה למרות שישנן לעיתים גם סיבות טובות לנהוג כלפיו אחרת. ועם זאת, אני אוהב. ככל שמרחב העיוורון שלי רחב יותר כך החינמיות של אהבתי רחבה יותר.
העם היהודי מציין במשך שנים את שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב ומבכה את שנאת החינם והחורבן. כהמשך לכך, אני מבקש להציע לנו לציין את הימים שבין ט' באב לט"ו באב כימי אהבת חינם. זהו השבוע שבין האֵבֶל של תשעה באב לחג האהבה. השבוע שבין התענית לשמחה. רמז לצורך במנהג שכזה מצוי במסכת תענית. לאחר עיסוק אינטנסיבי בתעניות אומרת המשנה האחרונה במסכת: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לביש את מי שאין לו".
בפוסט מרגש שיתף אותנו יורם סגי זקס, יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל ובוגר תוכניות העמיתים והמובילים החברתיים של קולות, בניתוח קשה ומסובך שצריכה לעבור ביתו לידור בגזע המוח. יורם ולידור ביקשו שביום הניתוח (יג אב, 17.8) "כל אחד שקורא את ההודעה הזו יעשה משהו טוב למען הזולת. בדיבור טוב, במעשה טוב, בצדקה למי שזקוק לה, בחסד, בנתינה, בהתנדבות, במילה טובה". קריאתו זכתה לאלפים רבים של שיתופים בפייסבוק. כמה מרגש שאדם לוקח רגע שיא של חרדה וכאב ומבקש להפוך אותו לעשיית טוב סוחפת. יורם קורא לנו לאהבת חינם בימים שבין החורבן לתקומה, בין ט' באב לט"ו באב. אני מצטרף ליוזמה הנפלאה הזו ומאחל רפואה שלמה ומהירה ללידור היקרה.
[קולות, עלון מיוחד לתשעה באב תשע"ו, 14.8.16]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה