בתלמוד מופיעה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע לשיטת הדלקת נרות החנוכה. בית שמאי סברו שיש להדליק בערב הראשון את כל שמונת הנרות ובכל יום להוריד נר אחד, עד להדלקת נר בודד בסוף החג. בית הלל סברו שיש להתחיל מנר אחד ולהוסיף בכל יום נר נוסף, עד להדלקת שמונה נרות בסיום החנוכה. יתכן שמאחורי מחלוקת לכאורה טכנית זו, מסתתר הבדל עמוק שניתן להבין דרכו טוב יותר את החברה והפוליטיקה הישראלית בימינו.
מאחורי דעת בית שמאי מסתתרת שיטה אשר גורסת כי בעצם יש רק תפיסת עולם ראויה אחת. יש לעיתים יופי ושברי אמת גם בדעות אחרות, אך בעומק ישנה רק תפיסה אחת. מה שנראה כריבוי אורות הוא רק אילוץ זמני, נקודה בדרך. המטרה של כל האורות היא להצטמצם בסוף לאור אחד.
מאחורי דעת בית הלל מסתתרת תפיסה הפוכה. אני מתחיל מהאור הקטן שלי, מתפיסות העולם ודרכי החיים שגיבשתי, אבל יודע שיש יותר מתפיסת עולם אחת ראויה. המחלוקת אינה רק אמצעי לבירור הדרך האחת והבלעדית, היא לא הפגשת אור וחושך, אלא היא ביטוי נפלא לשורה של תפיסות חשובות ולקשת של אורות. המטרה של הלל היא להגיע לריבוי אורות שמאירים יחדיו, על אותה חנוכייה ישראלית.
פעמים רבות האוחזים בתפיסה השמאית משוכנעים שהאור הגדול והיחיד נמצא אצלם. תופעה זו מולידה קנאות וחרדיות שמאיימות על בסיס הדמוקרטיה. הקנאות מבקשת להשליט את תפיסותיה על כולם, היא מנסה להשתמש במערכת הדמוקרטית על מנת לכפות תפיסה של ציבור אחד על רעהו. הקנאות סבורה שבעשותה כך, היא בסך הכל מחדירה מעט אור לחייהם החשוכים של מתנגדיה; החרדיות חרדה לפגיעה באמת הקדושה שלה ולפיכך היא מקימה סביבה חומות ומסתגרת מאחוריהן. היא מונעת מהקהילה שלה עצמה את הכרת מגוון האורות. בל נטעה, בישראל יש גם דתיים חרדים וגם חילונים חרדים. אלה שומרים על עצמם מהשפעות מערביות, ואלה שומרים על עצמם מהשפעות יהודיות. במקביל, יש גם קנאות דתית וגם קנאות ליברלית-חילונית.
יתכן שהכרת קו השבר בין בית שמאי לבית הלל, בין הפעילות למען אור אחד לעשייה למען ריבוי אורות, יכולה להחליף את החלוקה הישנה של ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית. אולי קו השבר עובר בין מחנה האור האחד למחנה הריבוי, בין מחנה הקנאות והחרדיות לבין מחנה החנוכיה המשותפת.
בית הלל ניצח לשמחתנו בויכוח על הדלקת החנוכיה. הבה נפעל לאורו, נפעל למען הנהגה רוחנית ופוליטית שתפקידה יהיה להיות הַשַּׁמָּשׁ בחנוכיה הישראלית – להדליק בכל יום עוד נר, עוד אור, שהינו נפרד מהנרות שלידו ועדיין מהווה חלק משלם אחד גדול יותר.
