הנחלים זורמים לים, הרוח שב על סביבותיו, ואני שב כבר עשרות שנים לקהלת, ספר הפילוסופיה הקיומית העתיק. קהלת פותח בקביעה הנוגעת עד לתהום: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" ומוציא לנו שארית האוויר בכותבו: "כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים". החכם החילוני האנונימי הזה, שהמסורת טעתה/הטעתה לחשוב שהוא שלמה המלך, מכניס אותנו למסע אישי מטלטל בו הוא מבקש לבחון את המשמעות והתכלית מאחורי כל מה שיש לנו בחיינו- חוכמה, עושר, שמחה, רכוש (ועוד). הוא מעמיד את הכל מול עובדות החיים, מול העשוקים והבודדים והמושחתים והורסי הצדק, ובעיקר מול עובדת המוות - ומבטל הכל כהבל.
"ִּמִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל. הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל-מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר" .ושלא תנסו למכור לו אשליות מיסטיות כמענה למצוקותיו: "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ?!". הוא לא פתי.
מפליא שספר זה מצא דרכו אל בין ספרי התנ"ך. לא היה לו קל. מספר פעמים "ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת", הן בשל מה שנראה להם כסתירות בתוכו והן בגלל שחששו שיטה אנשים לכיוונים של מרד וכפירה. הם ידעו שמעבר להטלת הספק במשמעות של הכל, קהלת גם מציע לנו כיצד לחיות בתוך ההבל. אני מדגיש- בתוכו, בלי להיחלץ ממנו. וההצעה שלו כלל לא בנויה על עבודת אלוהים, אלא על אכילה ושתיה, שמחה, בגדים לבנים, אהבה, הגשמה עצמית, עשייה, הליכה בדרכי הלב תוך ידיעה שגם יש מי שצופה, והכל- ללא כעס. הנה טעימה:
לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ: כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ. ח בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר. ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ: כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ—עֲשֵׂה.
ובשיא המרד עומד קהלת מול הפסוק הידוע "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ואומר את ההפך: שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.
ואולי הבל הבלים זה דבר מנחם? אחד העם כתב על האדם שהזקין ועומד בפני סופו הקרב ובא: "אם חכם הוא כשלמה, ‘אומר דברי הבלים’ ומתנחם". שאלות נצחיות: האם באמת הכל הבל, האם זה מנחם או מדכא (אולי גם וגם כי בכל זאת זמן לכל ועת לכל חפץ), וכיצד לחיות בתוך ההבליות הזו?
לכבוד שבת סוכות, מוזמנות ומוזמנים להאזין לפרק ה-32 בקולות של רוח המוקדש כולו לפילוסופיית החיים של קהלת.
