קולות של רוח
מהו דיאלוג? מה הכוונה יחסי אני-אתה לעומת יחסי אני-לז? איך זה קשור לאהבה? ומה לגבי חינוך?
מוזמנות ומוזמנים להאזין לפרק הראשון במיני-סדרה על הפילוסופיה הדיאלוגית, מתחילים עם מרטין בובר.
טקסט שמאוד השפיע עלי וחלקו נמצא בפרק -
"ההוראה אינה מחנכת, המורה מחנך. המורה הטוב מחנך בדיבורו ובשתיקתו, בשעות הלימודים ובהפסקות, בשיחות ארעיות, בעצם הווייתו, ובלבד שיהא הווה באמת ויהא נוכח באמת. הוא מחנך במגע. בית-המדרש-לעם מושתת על המרצת המגע בין המורה לתלמידים - על העיקרון הדיאלוגי; דיאלוג של שאלות ותשובות, שאלות משני הצדדים ותשובות משני הצדדים, דיאלוג של התבוננות משותפת באיזו מציאות שבטבע או באמנות או בחברה, דיאלוג של התעמקות משותפת באחת מבעיות החיים, דיאלוג של חברוּתה אמיתית, שבה גם ההפסקות שבשיחה דיאלוגיות הן לא פחות מן הדיבור.
מגע משמעו, שזיקת המורה אל תלמידיו אינה זיקת-מוחין, השפעת מוח מפותח על מוחות שלא הבשילו עדיין, אלא זיקת-נפש לנפש, שהוא עומד כנגדה בכל הווייתו, הווייה מול הווייה, זאת אומרת שפועל הוא לא מלמעלה למטה, מן הקתדרה אל הספסלים, אלא מתוך פעולת-גומלין אמיתית, מתוך חילופי נסיונות, נסיונותיה של נפש מוּבגרת ונסיונותיהן של נפשות מתהווֹת, והרי גם נסיונותיהן של אלו חשובים הם. לא זו שהתלמידים שואלים מלמטה והמורה פותר מלמעלה, ואף לא ששואלים ומשיבים משני הצדדים, אלא שיחת-גומלין היא, שיחה אמיתית, ששני הצדדים שותפים בה שותפות-אמת, אלא שהמורה מנהלה ומסדרה, כשהוא נכנס בה בכל אישיותו שלו, במישרים ובלי כל עיצוּרים. והוא מה שקראתי בשם העיקרון הדיאלוגי בחינוך.
[...] על המורים לשאול גם שאלות ממש, כפשוטו של השם, כלומר שאלות שאין בפיהם תשובה עליהן, ותשובות התלמידים יקנו להם, למורים עצמם, את הידיעה שהם חסרים, היא ידיעת נסיונותיהם ודעותיהם של התלמידים. וכן עליהם לענות על שאלותיהם של התלמידים לא באינפורמציה עניינית בלבד, שהיא אמנם חשובה מאד, אלא גם מעומקו של נסיונם האישי. עליהם לפתוח לתלמידים שיספרו, ועליהם לספר בעצמם; לעורר את התלמידים שיתארו מה שראו בעיניהם ולספר בעצמם מה שראו הם".
התפיסה הדיאלוגית של בובר בפרק חדש, בסדרה חדשה, בפודקאסט.
