לפני כמה ימים חזרו הבנים שלי בני הארבע מהגן וסיפרו לי על מכת בכורות. הם הסבירו לי שבמכה זו כל האחים הגדולים מתו. הם לא מבינים עדיין בדיוק מה זה אומר למות, אבל כבר קולטים שזה משהו רע מאוד. לפתע אמר אחד מהם: "אבא, בעצם אנחנו האחים הגדולים של שחר". פניו ופני אחיו התאום השתנו. גם פני שלי הלבינו.
מכת בכורות הייתה המכה הקשה ביותר שהנחית אלוהים על המצרים על מנת לשחרר את עמנו, עם של עבדים משועבדים שהשלטון מתעלל בו ואף רוצח את בניו. קשה מאוד להסביר לילד רך על המכה הזו, אבל אין זה רק משום שהוא בן ארבע. בקריטריונים של היום הייתה זו מכה לא ראויה מבחינה מוסרית. עם זאת, היא נעשתה מתוך תודעה ומציאות קשה של עבדות. הלגיטימיות של רוב מכות מצרים ועוד שורה ארוכה של מעשי אלימות ולוחמה המופיעים בתורה ובהיסטוריה היהודית, נובעת מהיותנו עם נרדף ומוכה הנאבק על חירותו. סיפורים אלה יצרו תקווה לעם מושפל ומדוכא. סיפורים אלה חינכו אותנו לא לוותר על חרותנו וכבודנו ולדעת, גם בשעות משבר, שהם בהישג יד. כיום יש לשאול מהי השפעתם של סיפורים אלה עלינו בעידן של ריבונות וכוח?
ריבונות היא אתגר מופלא. יחד עם זאת, אחת הסכנות העמוקות ביותר הטמונות בה, היא להיות במצב של חירות ולהתנהל מתוך תודעה של עבדות.
בשעת עבדות עלינו לפעול מתוך תודעת שרידות ולהפעיל כמעט כל אמצעי שברשותנו על מנת לשלוט מעט בחיינו. ההפך הוא הנכון בשעת חירות. חלק מהיותנו בני חורין הוא לדעת שלא כל דבר מאיים על קיומנו; שניתן ללכת בקומה זקופה ולא להיכנס לחרדה מכל איום, רוחני או גשמי; שעלינו להחליף את החשיבה המצרית הרואה בזר גיס חמישי ובוחרת למרר את חייו בעבודה קשה, בחשיבה של יוצאי מצרים המצווים באהבת הגר והחלש; עלינו לדעת שהנחתת עשר מכות אלימות ואיומות היא אמצעי שמשתמש בו העבד המושפל ולא בן החורין.
התורה עצמה דורשת מאתנו שבשעת ריבונות נתנהל מתוך חמלה ואהבה. בשורה של מצוות מופיע מצב העבדות והגרות בו היינו, כהנמקה לדאגה לחלש שיחיה בקרבנו בשעה שנהיה בני חורין. בטקסט יוצא דופן שחיבר הרש"ר הירש במאה ה-19 הוא כותב שכאשר תקום מדינה יהודית יהיה עלינו לבסס אותה על שני עקרונות – החסד והשוויון בפני החוק. לדבריו: "במבחן עיקרון החסד והשוויון יעמוד בייחוד יחסה של המדינה היהודית אל הזרים: הללו ייהנו מכל הזכויות שהחוק מעניק לאזרח, ומיחס של אהבה וחסד, וזה לעולם קנה - מידה מהימן לרמת האנושיות וכיבוד החוק שבמדינה" (עיינו בפרשנותו לשמות כ"ג, ט).
קל יותר להוציא את בני ישראל ממצרים מאשר להוציא את מצרים מבני ישראל. נשות ואנשי חינוך בישראל של 2019 חייבים למצוא דרך ללמד את עשרת המכות, את סגירת הים על המצרים, את המלחמה בעמלק ובשבעת העממים, וסיפורים רבים נוספים כמו סיפור נקמת היהודים בשונאיהם בפורים, או סיפורי המכבים בחנוכה, מתוך תודעת חירות ואחריות. זו משימה מורכבת וקשה אך היא קריטית בתהליכי היציאה שלנו מעבדות לחירות. אסור להתנהל בחירות מתוך תודעת עבדות. עלינו להדביק את הפער שנוצר בין מציאות חיינו לפסיכולוגיה הלאומית שלנו ולצאת באמת מעבדות לחרות.
חג שמח.
(TOI, 17/4/19ׂ)
