תשעה באב: על מנגנונים ש(לא) רואים אנשים

טור אישי שלי בתוכנית "יומן השבוע" עם ענת דוידוב ברשת ב. לשמיעה -

ולמי שמעדיף/ה לקרוא -

תשעה באב, שחל היום, הוא סמל לחורבן הבית ולכן אבקש לדבר היום על איך לא ייחרב שוב הבית, כשהפעם מדובר בבית הישראלי שלנו, הבית שהולך ונבנה כאן ב 67 השנים האחרונות.

כולם יודעים להגיד שבית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם. המקור לכך מופיע במסכת יומא בתלמוד הבבלי. הפעם ברשותכם אתמקד במדרש אחר מהגמרא, מדרש פחות ידוע אבל רלבנטי מאוד למציאות שלנו. רבי יוחנן אומר שירושלים נחרבה בגלל שהלכו בה תמיד לפי התורה. אני יודע שזה נשמע מוזר שאמירה כזו תופיע בגמרא, אבל כך הוא אומר- ירושלים נחרבה משום שדנו בה על פי דין תורה. הגמרא מזדעקת לשמע דברים אלה של אחד מגדולי הרבנים של אותה תקופה. למה אתה מתכוון? מה רצית שיעשו?

הכוונה של רבי יוחנן הייתה שאי אפשר ללכת כל הזמן לפי כללים שכתובים בספר, גם אם לפי השקפתו שלו הספר הזה הוא קדוש. אם רוצים לשמור על הבית צריך במקרים רבים לראות מעבר לספר, מעבר לכללים הנוקשים, צריך לראות את האדם. רבי יוחנן חושב שהלקח הגדול של תשעה באב זה לבנות מנגנונים שרואים בני אדם. כדברי חכמים: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות"... האם זה מה שאנחנו עושים?

נראה שדווקא השולטים בממסד הדתי בישראל לא למדו את הדברים האלה. ממשלת ישראל החליטה לאחרונה לבטל את רפורמת הגיור, אותה רפורמה שאומנם השאירה את הגיור רק בידיים אורתודוכסיות אבל לפחות הפכה אותו למתון וידידותי יותר. הממשלה גם מבקשת לקדם חוק כשרות חדש האוסר על עסק לכתוב את המילה כשר ללא השגחה של הרבנות, גם אם יש בו רק אוכל כשר. בעיתונות החרדית פורסמה תמונת ממשלת ישראל החדשה רק לאחר מחיקת פניהם של השרות בממשלה. במקום בו מוחקים פנים במקום לראות אותם, נחרבים בתים.

דברים אלה קשורים במקרה קשה במיוחד שארע לאחרונה בעיר רחובות- ראש העיר ביטל טקס בר מצווה לקבוצה של ילדים המתמודדים עם מגבלה על הרצף האוטיסטי והתכוננו במשך חודשים לבר המצווה שלהם, וזאת מאחר שמי שלימד אותם ועמד להנחות את הטקס הוא רב קונסרבטיבי. קשה לדמיין עיוורון לאנשים גדול מזה. על זה נחרב הבית.

האתגר לראות אנשים ולא רק בירוקרטיה קיים כמובן בתחומים רבים. הוא בולט במיוחד בתחומי רווחה שבהם הדרך היחידה של המנגנון לראות את האדם היא באמצעות עובדים סוציאלים אך מספר התקנים לעובדים סוציאלים נמוך כל כך עד כדי שכל עו"ס מטפל במאות תיקים ויכול לראות רק מספרים וכללים. 

אם אנחנו רוצים לשמור על הבית שלנו שלא ייחרב, אם אנחנו רוצים ללמוד מהגמרא את לקחי תשעה באב, עלינו להשקיע מאמצים רבים בבניית חברה בה רואים את האדם ולא רק את הספר. 

אני תקווה שנצליח.

[לטור נוסף שפורסם בשלושת השבועות בשנת 2010 ב NRG מעריב בנושא דומה הקליקו כאן]

פרשת בלק: על הבנאליות של הרוע

בלק המואבי חרד מפני בני ישראל שעומדים להילחם בו. הוא חושב להינצל בעזרת כוחותיו המאגיים של הנביא בלעם ומבקש אותו שיקלל את בני ישראל. בלעם מודיע לו שאת המילים שיגיד ישים בפיו אלוהים, ובכל פעם שהוא מגיע לקלל את ישראל יוצאות מפיו דברי ברכה. רוב פרשתנו, שלושה פרקים, מוקדשים לסיפור זה ואז מגיע לפתע סיפור אחר לגמרי -  

(א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל־בְּנוֹת מוֹאָב. (ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. (ג) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר־אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל (במדבר כה).

המעבר חד וכמעט בלתי נתפס. לפני רגע ראינו כמה מיוחדים וטובים הם בני ישראל וכמה אלוהים שומר עליהם. פסוקים אחדים מוקדם יותר בלעם עוד מברך את בני ישראל ואומר: "מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה). בלעם מוסיף ומתאר את חוזקם של בני ישראל וכיצד הם ינצחו בכל מלחמותיהם, אנחנו עוד לא מספיקים למצמץ ופתאום – בני ישראל עובדים עבודה זרה. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. 

עבודה זרה היא אחת העבירות החמורות ביותר (ראו מעט על כך בלוח השנה של קולות בחודש הנוכחי). האם אכן רק פסע קטן מפריד בין עבודת אלוהים לעבודה זרה? בין ברכה לקללה? בין יחסי אהבה לזנות?  

הבנאליות של הרוע

רוע מגיע על פי רוב בהיסח הדעת, מתוך קהות חושים ולא מתוך כוונת מכוון. רוע הינו פעמים רבות תוצר לוואי של כניעה ליצרים שאין מטרתם להרע. אהבה לכסף ומותרות, יצר שליטה, מיניות בלתי מרוסנת, רצון להצליח, כל אלה ויצרים רבים אחרים אין יסודם ברע וברצון להרע, אך התמסרות בלתי אחראית אליהם וחוסר מודעות ואכפתיות להשלכותיהם, יכולים להביא לתוצאות קשות. אכן, גם רוע איום ונורא שהשלכותיו איומות הוא פעמים רבות רק תוצאת לוואי, נספח, משהו שקורה כדרך אגב. לכך התכוונה חנה ארנדט בדברה על הבנאליות של הרוע. 

ספורנו, פרשן איטלקי חשוב מהמאה ה-15, כותב בפרשנותו על הפסוקים שקראנו: "תחלת ענינם לא היה לעבוד עבודה זרה כלל אבל היה לזנות בלבד... שכך דרכו של יצר הרע לצאת מרעה אל רעה". בני ישראל לא התכוונו להגיע לאחד החטאים החמורים ביותר במקרא, הם בסך הכל רצו להנות קצת, להשתובב עם בנות מואב. הדברים מזכירים את דברי רב יהודה בשם רב: "יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא". (סנהדרין דף סג עמוד ב). זו כנראה הסיבה שעל המילים "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים" אמר בתלמוד רבי יהושע: "שנתעסקו בדברי שטות" (סנהדרין דף קו עמוד א). מתוך עיסוק בשטות התפתו לנשות מואב, מתוך תאווה לבנות מואב התפתו לעבודה זרה. 

אדם רוצה לנהל עסק רווחי ומוצא את עצמו משלם שכר מינימום למפרנס יחיד של משפחה מרובת ילדים. רוע בנאלי. אדם רוצה להתקדם בעבודה ומוצא את עצמו רומס בדרך את עמיתיו. רוע בנאלי. אדם רוצה לקבל תשומת לב מהסביבה ומוצא עצמו מדבר לשון הרע. רוע בנאלי. אעז ואומר- מדינה רוצה לחיות בביטחון בארץ אבותיה ומוצאת עצמה מחזיקה עם אחר תחת ממשל צבאי במשך 48 שנה. רוע בנאלי. מדינה רוצה להתחבר לשורשי תרבותה ומוצאת עצמה לא מאפשרת לאנשים להתחתן לפי השקפת עולמם. רוע בנאלי. אתם מוזמנים להמשיך לבד את הרשימה. 

וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ

כל יום אנחנו עושים רע שלא מתוך ניסיון וכוונה לעשות רע. ומתי סכנת קהות החושים ורוע הבנאלי נמצאת בשיאה? כשממש טוב לנו.

עם בטוח בעצמו, יהיר, שזה עתה ניצח במלחמה, שאפילו בלעם מנבא שהוא ינצח במלחמות הבאות, עם שהכל מתחיל ללכת לו בקלות, עלול לאבד תוך רגע את גבולותיו ואת יכולתו לשלוט בעצמו. המעבר החד בפרשתנו בין הברכה לקללה, בין עבודת אלוהים לעבודה זרה, אינו מקרי. התורה חוזרת שוב ושוב על הסכנה הטמונה בכח ובהצלחה של בני ישראל – "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (דברים ח, יד). קשר עמוק מצוי בין רוממות הלב ל "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל־בְּנוֹת מוֹאָב". 

גשר של יהירות ובנאליות מוביל מרוממות הלב לעבודה זרה ולרוע בנאלי. אני מאחל לנו שבשעה שאנו אך מבקשים לחיות את חיינו, ליהנות ולהצליח, נדע לזהות את הרוע הבנאלי המאיים ולהדוף אותו בהרבה עשיית טוב, לחוש בקהות החושים ולהדוף אותה ברגישות ואכפתיות, שנדע לשיר "מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" ובאותה עת לדאוג לטוב של עשיו ושאר העמים. שבת שלום.

[פורסם בעלון קולות, 2.7.15]