ימים ספורים עברו וכבר מאות אלפי מילים נכתבו בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות. אני מעז להוסיף כמה למלל הבלתי פוסק הזה מתוך תקווה להוסיף נקודות למחשבה ולא מתוך יומרה לפתור את הפאזל. בדברים הבאים אטען שהתקשורת עשתה עלינו סיבוב ובשום שלב לא היה סיכוי ממשי להחליף את נתניהו בבחירות האלה, ואסביר שלא יהיו פה חילופי שלטון בעתיד הנראה לעין עד שלא תיווצרנה שותפויות חדשות בחברה הישראלית ובראשן שותפות יהודית-ערבית ושותפות אשכנזית-מזרחית.
עבדו עלינו – לא ניתן היה להחליף את נתניהו בבחירות 2015
המתמטיקה של הפוליטיקה אומרת שכדי ליצור גוש חוסם לנתניהו ולהחליף את השלטון צריך היה שמפלגות המרכז, בדגש על כולנו בראשות כחלון, יסכימו להיות חלק מגוש שבתוכו הרשימה המשותפת, ושהגורמים הרדיקליים ברשימה המשותפת יסכימו להיות בגוש אחד אתם. שני אלה לא קרו בשום שלב בבחירות האחרונות.
אם תטענו שהסקרים הראו אחרת אאתגר אתכם לחזור לתוצאות כל הסקרים שפורסמו ולחבר את המספרים. גם אם המחנה הציוני היה גדול יותר מהליכוד, הרי שעל פי הסקרים לא ניתן היה להקים גוש חוסם לנתניהו בלי הרשימה המשותפת (אלא אם כן החרדים עוברים לשמאל ולפיד מוכן פתאום לשבת איתם). מאחר ובשום שלב כחלון ולפיד לא התכוונו לעשות זאת, הרי שלא היה מלכתחילה סיכוי להחלפת שלטון.
למרות הדרמה התקשורתית המלאכותית וההפתעה לכאורה, הרי שהבחירות האחרונות שכפלו באופן צפוי את תוצאות הבחירות שלפניהן. בכנסת היוצאת היו לגוש הימין 61 מנדטים, למרכז 21 ולשמאל 38. בכנסת הנוכחית ירד הימין ל 57, בעיקר בגלל 125,106 קולות מבוזבזים שבחרו ברשימתו של אלי ישי, המרכז נותר על 21 מנדטים והשמאל עלה קלות ל 42. אומנם בתוך הגושים היה שינוי ומספר מנדטים לא מבוטל נדד מהבית היהודי וישראל ביתנו לחיקו של הליכוד, אבל בהקשר של חילופי שלטון זה לא משנה דבר.
טענתי זו מוכחת ותקפה גם ברגע זה. מפלגות המרכז והשמאל יחדיו (המחנה הציוני, כולנו, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת) מונות 63 מנדטים ויכולות להרכיב ממשלה בלי הליכוד והימין או לכפות ממשלת אחדות בראשות המחנה הציוני. הן לא עושות זאת.
זו גם הסיבה שטעה ידידי תומר פרסיקו כשטען בפוסט פופולרי מאוד ש "המפתח שדרכו אפשר להבין מה קרה כאן בימים האחרונים, ובעיקר אתמול, הוא זהות". למרות שהדברים מפתים הרי שכפי שהראיתי לעיל התנועה של הימים האחרונים לפני הבחירות הייתה רק תוך-גושית והייתה קשורה הרבה יותר לשיקולי הצבעה טקטיים מאשר לענייני זהות עמוקים. יתרה מזו, השמאל אומנם לא משחק (לצערי) מספיק על מגרש הזהות היהודית ומשדר עודף אוניברסאליות וחוסר כבוד לפרטיקולריות, אבל יש לזכור שאם הוא כן היה עושה זאת הוא היה מציג באופן אותנטי זהות יהודית פלורליסטית, ליברלית, שוויונית התומכת בשינוי או ביטול ההלכה במגוון תחומים. זהות חשובה זו לא הייתה מרחיבה את קהל מצביעיו מימין אלא להפך.
אז מה צריך כדי להחליף שלטון בישראל? שותפות יהודית-ערבית אמיצה שתרחיב את האפשרויות הקואליציוניות, ושותפות אשכנזית-מזרחית שתפתח שיח זהות מעמיק ואולי תוכל להעביר קולות ממחנה הימין למרכז חדש. בפוסט זה אתמקד בשותפות היהודית-ערבית (ובקרוב פוסט נוסף).
דרושה שותפות יהודית-ערבית חדשה (כולל סקופ חדשותי מלפני עשור)
נדמה לי שאת הסיפור הבא ששמרתי בדיסקרטיות זמן רב מותר כבר לספר- לפני עשר שנים זימן אותי יו"ר מרצ דאז יוסי ביילין לשיחת התייעצות בארבע עיניים. במהלך השיחה הוא הפתיע אותי מאוד ושאל: "איך לדעתך יגיבו החברים במפלגה אם אוביל איחוד של מרצ וחדש?". השבתי לו שאני וחברים רבים נוספים נעזוב באותו היום את המפלגה. ביילין נראה מופתע מאוד מתגובתי הנחרצת. מאז הנושא לא עלה בינינו שוב.
תגובתי החד משמעית לביילין לא נבעה מכך שאני נגד שותפות יהודית ערבית. ההפך הוא הנכון- שנים רבות אני תומך בשותפות עומק כזו ורוצה בכניסתה של חד"ש לקואליציה של מרכז-שמאל, לדעתי מבלי שנממש בקרוב את חזון מגילת העצמאות המבטיח "אזרחות מלאה ושווה" לבני העם הערבי, וכן "נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים", עצם קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית נתון בסכנה. אך למרות דברים אלה האמנתי בשותפות קואליציונית ולא מפלגתית בגלל שוני דרמטי בין המפלגות- מרצ היא מפלגה ציונית המאמינה בכך שמדינת ישראל צריכה להיות הבית הלאומי של העם היהודי, וחד"ש היא מפלגת "מדינת כל אזרחיה". חשבתי שנכון לשתף פעולה למרות השוני אבל לא להתערבב זה בזה.
היום אני כבר לא נחרץ. הדמוגרפיה הישראלית מראה באופן ברור שבעתיד הנראה לעין לא יהיו חילופי שלטון בלי שותפות יהודית-ערבית רחבה ואמיתית שתבוא לידי ביטוי גם באופן פוליטי-מפלגתי. המציאות השתנתה ממגוון סיבות- בגלל העלאת אחוז החסימה, בגלל הגדילה הדרמטית של גוש המרכז, בגלל שהוכח שמפלגות ערביות מודרות לחלוטין ממוקדי קבלת ההחלטות ובגלל פערי העומק האידיאולוגיים שהולכים ומעמיקים בתוך הציבור הערבי.
לאחר העלאת אחוז החסימה התכנסו יחד המפלגות הערביות השסועות והגיעו לשיתוף פעולה פוליטי שמבוסס על מגזריות ואינטרסים, אבל לא על השקפות עולם ועמדות. כך למשל חד"ש השמאלנית, שוחרת השלום והסוציאליסטית, מפלגה המאמינה בשותפות ורוצה לראות פה מדינת כל אזרחיה החיה בדו קיום, חברה למפלגת בל"ד הימנית, שוחרת האינתיפאדות והאלימות, מפלגה המתנגדת לשותפות ורוצה לראות פה מדינה דו לאומית וגם זה רק בגלל שלא ניתן לגרש את היהודים מהארץ. זה לא חייב להיות כך.
במקום סוג כזה של חבירות אפשר לעמול על שותפות מסוג אחר- מפלגה יהודית-ערבית מתונה שאומנם תהיה חלוקה בתוכה בשורה של סוגיות כמו מידת יהדותה הרשמית של המדינה, אך תהיה שותפה ברוב סוגיות העומק שמעסיקות את החברה הישראלית. מרצ במתכונתה הנוכחית ובחרדתה מפני היעלמות מהמפה הפוליטית כנראה מיצתה את עצמה. חד"ש כבר הכירה בחוסר היכולת שלה לתפקד לבד והצטרפה לרשימה המשותפת. זה הזמן לפרק את שתי המפלגות האלו ולהקים על בסיסן מפלגה יהודית-ערבית חדשה. מפלגה מעין זו תוכל להיות שותפה קואליציונית לגיטימית בממשלת מרכז-שמאל ובכך לשנות את המפה ולאפשר מהפך שלטוני. האם יהיה מי שירים את הכפפה?
[בקרוב- פוסט על שותפות אשכנזית-מזרחית]
