יום שבת, 6 במרץ 2021

אמת שקרית

האם יתכן שאדם יספר על עצמו, ידבר אמת, ובכל זאת ישקר? [פירוט אחרי פיסקת הפתיחה]

בחלק הנוכחי של סדרת 'למען האמת' נפגשתי עם חברי עו"ד ירון גולומב לשיחה על הפער בין דין לאמת ובין אמת עובדתית לאמת משפטית. דיברנו על רְאָיוֹת אמיתיות שאינן קבילות, על מושג הספק, וצללנו לתופעה בה אדם מספר בכנות על עצמו סיפור שלא היה ולא נברא... אזהיר כי בסוף הפרק יש גם עיסוק בזיכרון מודחק של פגיעות מיניות.

קולות של רוח, פרק 72, הקליקו להאזנה.


במהלך הפרק ניסינו להבין מהם זכרון שגוי, זכרון נבנה, זכרון מושתל וזכרון מודחק, הצגתי מחקרים בתחום ושוחחנו על ההשלכות המטלטלות של תופעות מרתקות אלו. הנה ניסיון לתמצת על רגל אחת את החלק הזה - 

בשבועות האחרונים אני קורא ולומד רבות על תופעות של זיכרון שגוי ושל זיכרון מודחק (מיד אסביר) ועל השפעתם על פסקי דין וגורלם של אנשים, והדברים שאני נחשף אליהם מטרידים ומטלטלים אותי. 

זיכרון שגוי – פעמים רבות אנחנו זוכרים דברים שחווינו או שראינו באופן שונה מהותית מהאופן בו הם התרחשו. למעלה מזה, חלק ממה שאנחנו זוכרים לא התרחש מעולם. זה לא רק שאנחנו זוכרים את מה שהיה מעט אחרת, אלא אנחנו גם 'זוכרים' לעיתים את מה שלא היה. כולנו.

פעמים רבות הזיכרון השגוי נגרם מנטייה של המוח להשלים פרטים בסיפור לא בהיר, ומתופעה של הקשחת הזיכרון. האדם מספר לעצמו סיפור. בפעם הראשונה, שאותה הוא לא יזכור, יתכן שהוא יודע בסתר ליבו שחלק גדול מהסיפור לא התרחש כך, בפעם השנייה הוא פחות מודע לזה ולאט לאט הסיפור המחודש הופך לחלק מהזיכרון שלו. הוא עצמו כבר לא יהיה מסוגל להפריד את השגוי והאמיתי בסיפורו. מעתה – זה חלק ממנו. מחקרים רבים מראים שזה קורה לרבים מאוד מאתנו.

חלק מהזיכרונות השגויים שלנו הושתלו בנו על-ידי צד שלישי. שורה של חוקרים, שהחלוצה שבהם היא פרופ' אליזבת לופטוס, ניסו לשתול זיכרונות באנשים והצליחו ברבע עד חצי מהמקרים. ידוע במיוחד ניסוי הקניון בו שתלו לא.נשים זיכרונות על כך שהם הלכו לאיבוד בקניון ענק בילדותם, כולל פרטים מסיפור המעשה. רבע מהאנשים עברו תהליך של הפנמת האירוע עד שהפך לחלק מהזיכרון שלהם. זה מה שהם זכרו. וזה הפעיל אותם. זה גרם להם לחרדות ולשינוי התנהגות. כמו זיכרון אמיתי. ליתר דיוק –זה זכרון אמיתי שתכניו לא אמיתיים. רוב הזיכרונות השתולים שלנו אינם תוצאה של שתילה במזיד. מישהו דיבר אתנו, שאל אותנו שאלות, זיהה עבורנו אפשרויות מעברנו, והמוח כבר עשה לבד את עבודתו בהפיכת הפיקציה למציאות. נוצרו לנו זיכרונות שווא. המקום שבו יש את הסכנה הכי גדולה להתרחשות מעין זו הוא בזמן טיפול. המטפלים המקצועיים נוקטים משנה-זהירות על מנת שזה לא יקרה. הקוראים בקפה, במזוזות, בעיניים ושאר שרלטנים ממש מסוכנים בהקשר זה.

זיכרון מודחק הוא דבר אחר – אדם עבר דברים קשים ומחוסר רצון ויכולת להתמודד עם הזוועה הוא מדחיק את האירועים. לעיתים הם ישפיעו על נפשו באופן לא מודע. הוא יחווה התמודדות עם תופעות נפשיות קשות ולא יבין למה. הוא לא זוכר. הזיכרון המודחק יכול להתעורר בבת אחת או בהדרגה בגלל טריגרים שונים. לפתע אני מתחיל להיזכר במשהו. התופעה נפוצה במיוחד בפגיעות מיניות שהתרחשו בילדות. נאספים להם אלפים רבים של סיפורים מעוררי חלחלה על פגיעות מיניות במשפחה ומחוצה לה שהודחקו 5, 10 ולעיתים 20 שנה, וצצו לאחר מכן.

הבעיה הגדולה היא ההתנגשות בין השניים - אחת השאלות הקשות והאיומות שעולות מזה, היא איך נדע מתי זיכרון שצץ אחרי שנים רבות הוא הופעתו של זיכרון מודחק ומתי מדובר בזיכרון שגוי או שגוי חלקית. בשני המקרים האדם מדבר מבחינתו אמת. בשני המקרים יכולה להיות לזיכרון השפעה קשה על הנפש של הזוכר/ת. הדברים מגיעים למתח איום כאשר נותנים פומבי לזיכרון. האדם שנזכר מספר את סיפורו. הוא מצביע על מי שפגע בו ומאשים. אנחנו יודעים שהוא אומר אמת. את האמת שלו. את מה שהוא זוכר. אבל איך נדע אם מה שהוא מתאר אירע במציאות. ואם זה אירע – איך נדע אם זה אירע כך?

התכתבתי עם שופט מחוזי שעמד בראש הרכבים שהיו צריכים להכריע במקרים שמבוססים על זיכרון מודחק של נפגעת. הוא סיפר לי שאלו היו מהמקרים הקשים ביותר לשפיטה בכל הקריירה שלו. הם הביאו אותו לחוסר שינה. טרדה עמוקה. מטבען של פגיעות מיניות שלרוב אין ראיות חיצוניות משמעותיות, אין עדויות שניתן להצליב. לשופט אין בדל מחשבה שהמתלוננת משקרת, אבל איך אפשר לדעת אם מה שהיא זוכרת קרה?

ואולי כל זה צריך ללמד אותנו מעט ענווה ורגישות בתגובות לאירועים שונים ברשת ובכלל בחיים.


הפניות למבקשים ולמבקשות להרחיב מעבר למה שמדובר בפרק - 

לדיון על דברים אלה בפייסבוק הקליקו כאן.

צפייה בטד של לופטוס

מאמרה של לימור עציוני - הרהורים על שאלת הזכרון המודחק 

מאמרו של נדב גבאי - תסמונת הזכרון השגוי (זמין למי שיש גישה לנבו).

כאן תמצאו פרק מצוין בפודקאסט באנגלית על התופעה 

כאן תמצאו את המחקר המטלטל על זכרונות מנפילת התאומים שאני מזכיר בפרק (אנגלית)

מומלץ לעיין בפס"ד דין של העליון 5582/09, ומומלץ לקרוא גם את מאמרו של השופט העליון עמית בנדון בספר מנחם פינקלשטיין.


יום חמישי, 25 בפברואר 2021

"ונהפוך הוא" - האתגר האמיתי

פאולו פריירה, פילוסוף החינוך הברזילאי הנודע, עסק רבות בסוגיית הדיכוי והשחרור ממנו. פריירה לא הכיר כנראה את מגילת אסתר וחג הפורים, אך ממשנתו אני למד שיש שני סוגים של 'ונהפוך הוא'. הסוג האחד הוא הנפוץ והמוכר מכולם – המדוכא הופך למדכא. "כמעט תמיד, בשלב המאבק הראשון, נוטים המדוכאים עצמם להפוך למדכאים או 'מדכאים לחצאין', תחת שישאפו לשחרור. עצם מבנה מחשבתם הותנה בסתירות הטמונות במצב הקיומי הנתון, שעיצב אותם. האידיאל שלהם הוא להיות 'גבריים'; אולם 'גבר' מצטייר בעיניהם, בדמותו של המדכא. זהו דגם האנושיות שלהם". 

כאשר מתעורר האדם המדוכא להאבק את מלחמת שחרורו, הוא בו זמנית גם נאבק במדכא וגם רוצה לחקות אותו. המדכא אומנם נתפס בעיניו פעמים רבות כרשע ואכזר, אבל באותה עת הוא גם מהווה מודל לאחיזה ושימוש בכוח. אם מצליח המדוכא במאבקו הצודק, הוא עלול להשתמש בכוחו החדש באותו אופן שבו השתמשו בעבר בכוח כלפיו. כך הוא למד כל חייו. דומני שזה מה שקרה לעמנו במגילה. 

"בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים... וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם... וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם" (מגילת אסתר, פרק ט, פס' א-יג).

המגילה מספרת שמרחץ הדמים הצודק והבעייתי הזה נגמר בקרוב ל-76,000 הרוגים. הצד המשמח של 'ונהפוך הוא' הוא שהנרדפים על לא עוול בכפם ניצלו, והשונאים הכוחניים הפכו למפוחדים וחלשים. הצד העצוב הוא שנתקענו בשלב הראשון של המהפכה, השלב הבעייתי. פריירה מסביר: "כדי שלמאבק זה תהיה משמעות, אסור שבמאמציהם להשיב את אנושיותם יהפכו המדוכאים עצמם למדכאיהם של המדכאים, אלא עליהם לשקם את אנושיותם של אלה ושל אלה גם יחד. זוהי אפוא משימתם ההומניסטית וההיסטורית של המדוכאים לשחרר את עצמם ואת מדכאיהם גם יחד". 

השלב השני של 'ונהפוך הוא', שלב השחרור האמיתי והעמוק מדיכוי ומאימת הרדיפה, אינו הפיכת המדוכא למדכא, כי אם שחרור ממושגי הדיכוי. המהפכה העמוקה אינה בהפיכת הנרדף לרודף, אלא בהפסקת הרדיפות. 'ונהפוך הוא' מתקדם יותר הוא הפיכת צורת המחשבה ומבנה המציאות. לא עוד הבניית מציאות בה יש שולט ונשלט, מדכא ומדוכא, רוצח ונרצח, אלא ניסיון לייצר מציאות נטולת שליטה ודיכוי כוחני.

אנו זוכים לחיות בתקופה מופלאה בה הצלחנו, בני ובנות עם ישראל, לבצע את השלב הראשון של 'ונהפוך הוא'. יש לנו מדינה ריבונית. האתגר האמיתי המונח כעת לפתחנו הוא שנזכה להגשים ולחגוג בכל פורים את השלב השני והעמוק של 'ונהפוך הוא'. אמן.

(הציטוטים של פאולו פריירה לקוחים מספרו "פדגוגיה של מדוכאים" ומופיעים בספר: 'כל שצריך להיות אדם' – אנתולוגיה בעריכת נמרוד אלוני, בעמודים 472-3. להרחבה על משנתו של פריירה האזינו לפרק "חינוך משחרר" בהסכת "קולות של רוח")

יום שבת, 20 בפברואר 2021

פייק ניוז

קולות של רוח - פייק ניוז - פרק 71

זוכה פרס הפוליצר תומאס פרדימן טוען שהמאבק על האמת הוא הקרב של דורנו. ומי הוא האויב הגדול? אולי זה הפייק ניוז. 

בפרק החדש אני משוחח עם ד"ר תהילה שורץ אלטשולר על מה זה בעצם פייק ניוז, איך הוא עובד בצורה כל כך יעילה, מהי מערת הדהוד, איך זה קשור למחילת ארנב, ומדוע הזכות לפרטיות הופכת למלכה החדשה של זכויות האדם. 


אז כיצד נתמודד עם הפייק ניוז? החלק השני בסדרה על הישחקות האמת, פרק מדאיג במיוחד.



יום רביעי, 10 בפברואר 2021

בולשיט

קולות של רוח - בולשיט - פרק 70

בולשיט. בלבולי שכל. חרטוטים. מילים ריקות. 

לפני שלושים וחמש שנים פרסם הפילוסוף האמריקאי הארי פרנקפורט מאמר על בולשיט, הבחין בין לבלבל את השכל ללשקר וטען שבולשיט הוא נושא בעל חשיבות גדולה לחיינו. דומני שיש בזה הרבה אמת, הוא לא בלבל את השכל. 


בפרק הראשון בסדרה חדשה שתעסוק בהישחקות האמת, אני מנסה לחקור מהו בולשיט ומה משמעותו בחיינו, מנתח נאום של נתניהו לאור יסודות הבולשיט, משוחח על תחום הפרסום והבולשיט בעזרת נאום מבריק של ג'רי סיינפלד שתרגמתי לעברית ופרסמתי בעבר בבלוג, ונודד לעבר מקורות וחוקרים נוספים.

בתקווה שלא תיראו בזה זיבולי שכל - הפרק השבעים*. 

האזנה פורייה.

*הפרק נמצא בכל אפליקציית פודקאסטים באנדרואיד בחיפוש המילים 'קולות של רוח' וגם בקישורים הבאים: לאייפוןספוטיפייסאונדקלאודאתר קולות, יוטיוב.

 



יום חמישי, 28 בינואר 2021

צדק חינוכי במחשבת חז"ל

קולות של רוח - פרק 69 - צדק חינוכי במחשבת חז"ל

חז"ל לא כתבו מסכת שעוסקת בחינוך או תלמוד תורה. הם לא הציגו משנה מסודרת בנוגע לצדק חינוכי או לחינוך בכלל. יחד עם זאת, נדמה שהסיבה היא לא כי הם תפסו את זה כנושא משני, אלא להפך - הנושא כה חשוב שהוא נכנס למאות דיונים ברחבי הש"ס. בתוך העושר הגדול הזה ביקשתי לבודד כמה מהמקומות שבהם עוסקים חז"ל בשאלות של צדק חינוכי כגון: מהי תכלית החינוך? האם כולם יכולים ללמוד תורה או שצודק לעשות מיונים וסינונים? ומי יכול לחנך וללמד? 



הפרק השלישי והחותם של סדרת 'צדק חינוכי' בהסכת, מתחקה באופן ביקורתי אחר מחשבת חכמי המשנה והתלמוד בשאלות הללו. מוזמנות ומוזמנים להאזין.




יום שבת, 9 בינואר 2021

ללמוד יחד ב 2021 - מוזמנות ומוזמנים להירשם

תקציר

שמח להציג בפניכן ובפניכם אפשרויות שונות ללמוד יחד (בזום) בתקופה הקרובה. האפשרות הראשונה שמתחילה כבר ב 19.1 היא סדרה של ששה מפגשים בקולות בשעות הערב בעקבות רעיונות קיומיים וחברתיים בפרשנות לתלמוד של עמנואל לוינס; האפשרות השניה היא סדרה של חמישה עשר מפגשים בבינה בשעות הבוקר בעקבות רוזה לוקסמבורג; האפשרות השלישית היא סדרה של שמונה מפגשים באסכולות בשעות הבוקר בעקבות הוגי היהדות החילונית-הומניסטית.

מהתלמוד אל עמנואל לוינס - בעקבות רעיונות קיומיים וחברתיים בחז"ל ובפרשנות של לוינס - קולות

מה? בסדרה נלמד שתי סוגיות תלמודיות, האחת שעוסקת בשינוי פנימי והשניה בזכויות עובדים וצדק חברתי, ובכל סוגיה נלמד את הקריאה הפרשנית המפתיעה ומעוררת המחשבה של הפילוסוף עמנואל לוינס עליה. 

מתי? 6 מפגשים, ימי שלישי, החל מ19.1.21, אחת לשבועיים, בשמונה וחצי בערב.

איך נרשמים? ניתן להירשם אונליין בקישור הזה. הנחה לבוגרי קולות בקישור הזה. הרשמה טלפונית (לבקש את ליזי או יעל) 08-6839399 או 0548639375.


בית מדרש בעקבות הגותה ומכתביה של רוזה לוקסמבורג - בינה

מה? כתביה של רוזה לוקסמבורג מהווים תעודה נדירה של גדלות נפש ורגישות מפעימה וניתן למצוא בהם נתיבים לחיים של משמעות, שלוות נפש ואושר. במהלך המפגשים נקרא במאמריה ומכתביה של רוזה ונעסוק בנושאים מרכזיים העולים מהם, תוך השוואה למקורות מן היהדות ולשורה של הוגים.

מתי? 15 מפגשים, ימי שלישי, החל מ9.2.21, אחת לשבוע, בתשע וחצי בבוקר.

איך נרשמים? ניתן להירשם אונליין בקישור הזה


יהדות חילונית הומניסטית - אסכולות

מה? במאה וחמישים השנים האחרונות עסקה שורה של אנשי רוח יהודים בשאלת החיבור בין יהודיות לחילוניות, והצמיחה את תפיסות היהדות כתרבות והיהדות החילונית. במהלך הקורס נתוודע לעיקרי תפיסותיהם של כמה ממעצביה של זהות זו (אחד העם, ברדיצ'בסקי, ביאליק, ברנר, אריך פרום) ונבחן את השלכות התפיסה על חיינו בישראל כיום.​

מתי? 8 מפגשים, ימי רביעי, החל מ3.3.21, אחת לשבוע, בעשר בבוקר.

איך נרשמים? הרשמה טלפונית במספר 1-700-700-169. פרטים נוספים בקישור הזה.



יום חמישי, 7 בינואר 2021

נְטוּלֵי הַשֵּׁם (לפרשת שמות)

התורה מתחילה בקריאת שמות. אלוהים בורא ומסדר את העולם ומכנה כל דבר בשם. לאחר מכן, הוא לוקח את בעלי החיים ומבקש מהאדם להעניק להם שמות. מתן שם הוא דבר חשוב בפרשת בראשית. במקביל, ספר שמות נפתח בפירוט "שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה". על רקע אלו בלטה לי במיוחד העובדה התמוהה שניבטת אלינו מסיפור תחילת חיי משה – לכל המשתתפים בסיפור אין שם.

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן [...] וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. [...] וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד. [...] וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".

איש מבית לוי, בת לוי, אחותו, בת פרעה, נערות, אמה, אשה מינקת, עלמה, אם הילד. נראה כאילו התורה מעלימה את שמות האנשים החשובים האלה כדי להעצים ולייחד את הגיבור האמיתי שנולד. לעיתים, כשלא מכנים אנשים בשם, מנסים בכך לטשטש את זהותם ואת חשיבותם, להפוך אותם לאמצעים למטרה. כשאין לך שם אתה שקוף. לא אותך יזכרו.

הרש"ר הירש מסביר יפה את מהות שמו של משה שניתן לו ע"י נטולת שם: "במתן שם זה ביקשה לומר: אל ישכח כל ימי חלדו, שהושלך אל המים, ונמשה מתוכם על ידי. על כן יהיה כל ימיו בעל לב רך, וקשוב לייסורי הזולת, ויהיה נכון תמיד להיות מושיע בעת צרה, להיות 'מוֹשֶה'... בכל אלה ניכרת אצילות הנפש של מי שהצילה את משה". 

בעל לב רך שקשוב לייסורי הזולת, הוא מי שתמיד שואל אותך "מה שמך?". בפרק השלישי פוגש משה לראשונה את אלוהים (אשר יפנה אליו בהכפלת שמו: "מֹשֶׁה מֹשֶׁה") ומעז לשאול אותו לשמו. התשובה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג, יד).

אריך פרום מסביר: "אלוהים ישנו. ברם אין יישותו יישות נגמרת, בדומה לדבר מן הדברים, אלא היא תהליך חי, התהוות. רק דבר, רוצה לומר- מה שהגיע לצורתו האחרונה, יש לו שם. אם נתרגם תרגום חופשי את תשובת אלוהים למשה, נאמר: 'שמי הוא: נטול שם, אמור להם שנטול שם שלח אותך'. רק לאלילים יש שמות, מפני שהם דברים. לאלוהים "חיים" אי-אפשר שיהיה שם" (והייתם כאלוהים, עמ' 27). על רקע פרשנות זו נראה מוזר שהכינוי המרכזי כיום לאלוהים הוא: ה' (שהוגים: השם!). 

נמצאנו למדים שמחד, העדר שם הוא דוגמא לאי-ראיית האדם, לביטול הסובייקטיביות האנושית שלו, ליחס מנוכר ומחפיץ; ומאידך, דווקא העדר השם הוא הכרה בחַיּוּת, בכך שמדובר ביצור חי ומתהווה, לא בחפץ. נתינת שם היא לפיכך גם הכרה במישהו, העצמת נוכחותו, ובה בעת היא עלולה להיות סגירתו במסגרת, כבילתו תחת כינוי. כיצד נדע לתת שם אך לא לסגור תחתיו את האדם?

ואולי אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה מלמד אותנו דבר נוסף. פעמים רבות דווקא השקופים, נטולי השם, הם הגיבורים האמיתיים. אצילות הנפש של בת פרעה נמצאת בשורש הסיפור שלנו כעם. תמיד נשתדל לזכור את תודתנו העמוקה לגיבורים השקופים של חיינו, יהיו אשר יהיו. 

(קולות, 7.1.21)