בעקבות השבעה באוקטובר - 4 סרטוני דעה קצרים

הקליקו על הכותרות לכניסה לכל סרטון. מוזמנות ומוזמנים כמובן להגיב שם.

-- מהי הקונספציה שקרסה? 

-- ממשלת שיקום לאומי

-- על הפרוגרסיביזם הליברלי

-- המדיניות שהתרסקה והמשמעויות

יחסי אחים - לא מה שחשבתם

על-פי סיפור הבריאה כל האנושות אחים. אותה אמא, אותו אבא. זו בחירה מרתקת לספר כך את הסיפור. המשנה מסבירה שזה כך: "מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך". זה רעיון יפה אבל הוא לא מחזיק מים. יודעים למה? כי דווקא אחים שנאבקים על אהבה ותשומת לב של הוריהם המשותפים עלולים להתייחס זה לזה ברוגז, אלימות ואפילו רצח. וזה בדיוק ספר בראשית שאותו מתחילים לקרוא מחדש בשמחת תורה. בראשית - ספר המשפחות המקולקלות. ספר על אחים שמתעללים זה בזה. מקין והבל, דרך יעקב ועשיו ועד ליוסף ואחיו. גם קנאת אחיות יש בו. אם תעקבו אחרי המילה אחיך בספר הזה, תעקבו אחרי מרוץ של דמעות וכאב. אבל זה לא כל כך פסימי. הספר מלא גם בהשלמות של אחים ומסתיים ביוסף שפורץ בבכי ומוחל באופן אצילי לאחיו על הזוועות שעשו לו. משם נגיע לספר שמות שבו יש מודל אחר לגמרי של אחים (משה ואהרון ומרים ושיתופי הפעולה שלהם), ומשם לשלל ציוויים שקושרים יחסי אחים ליחסי אחווה וצדק חברתי. 

איך נוריד את הקנאה, התחרותיות והיהירות ובמקום אלימות נקבל יחסי אחווה? אחים רבים! כך היה וכך יהיה. כיצד ניתור מציאות של ריב אוהב, ריב סובלני?

על כל אלה שוחחו עימי ידידי הרב שי פירון וענבל גזית בגלי צה"ל. מוזמנות ומוזמנים להאזין כאן. 

שאלה תשובה

בתקופה האחרונה זכיתי להשתתף בשני דיאלוגים מתועדים, האחד בכאן 11 בתכנית "שאלה תשובה" והשני בגלי צה"ל בתכנית "ספרים רבותי ספרים". 

התכנית 'שאלה תשובה' הפגישה אותי עם במאי הטלויזיה החרדי אורי גרודר. אורי חי חיים חילוניים ושינה את אורחות חייו בשנות השלושים שלו. כיום הוא חסיד ברסלב. אני גדלתי במשפחה מסורתית ולמדתי בבתי ספר דתיים ועשיתי את המהלך ההפוך, מהלך החילון. בתכנית אנחנו מספרים קצת מהסיפור שלנו, מדברים על פרשת השבוע, עוסקים במהי מחלוקת ומהו דיאלוג ומנסים לקיים אחד כזה. מוזמנות ומוזמנים לצפות באתר כאן11 או ביוטיוב. 

בתכנית "ספרים רבותי ספרים" בגל"צ זכיתי לדיאלוג מעניין עם ציפי גון גרוס על ספרי "מה למעלה מה למטה". ניתן להאזין להקלטה ביוטיוב או בפודקאסט "קולות של רוח".

מקווה שתהנו

  

בין החנוכיה לפוליטיקה ולחברה בישראל

בתלמוד מופיעה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע לשיטת הדלקת נרות החנוכה. בית שמאי סברו שיש להדליק בערב הראשון את כל שמונת הנרות ובכל יום להוריד נר אחד, עד להדלקת נר בודד בסוף החג. בית הלל סברו שיש להתחיל מנר אחד ולהוסיף בכל יום נר נוסף, עד להדלקת שמונה נרות בסיום החנוכה. יתכן שמאחורי מחלוקת לכאורה טכנית זו, מסתתר הבדל עמוק שניתן להבין דרכו טוב יותר את החברה והפוליטיקה הישראלית בימינו.

מאחורי דעת בית שמאי מסתתרת שיטה אשר גורסת כי בעצם יש רק תפיסת עולם ראויה אחת. יש לעיתים יופי ושברי אמת גם בדעות אחרות, אך בעומק ישנה רק תפיסה אחת. מה שנראה כריבוי אורות הוא רק אילוץ זמני, נקודה בדרך. המטרה של כל האורות היא להצטמצם בסוף לאור אחד. 

מאחורי דעת בית הלל מסתתרת תפיסה הפוכה. אני מתחיל מהאור הקטן שלי, מתפיסות העולם ודרכי החיים שגיבשתי, אבל יודע שיש יותר מתפיסת עולם אחת ראויה. המחלוקת אינה רק אמצעי לבירור הדרך האחת והבלעדית, היא לא הפגשת אור וחושך, אלא היא ביטוי נפלא לשורה של תפיסות חשובות ולקשת של אורות. המטרה של הלל היא להגיע לריבוי אורות שמאירים יחדיו, על אותה חנוכייה ישראלית.

פעמים רבות האוחזים בתפיסה השמאית משוכנעים שהאור הגדול והיחיד נמצא אצלם. תופעה זו מולידה קנאות וחרדיות שמאיימות על בסיס הדמוקרטיה. הקנאות מבקשת להשליט את תפיסותיה על כולם, היא מנסה להשתמש במערכת הדמוקרטית על מנת לכפות תפיסה של ציבור אחד על רעהו. הקנאות סבורה שבעשותה כך, היא בסך הכל מחדירה מעט אור לחייהם החשוכים של מתנגדיה; החרדיות חרדה לפגיעה באמת הקדושה שלה ולפיכך היא מקימה סביבה חומות ומסתגרת מאחוריהן. היא מונעת מהקהילה שלה עצמה את הכרת מגוון האורות. בל נטעה, בישראל יש גם דתיים חרדים וגם חילונים חרדים. אלה שומרים על עצמם מהשפעות מערביות, ואלה שומרים על עצמם מהשפעות יהודיות. במקביל, יש גם קנאות דתית וגם קנאות ליברלית-חילונית.

יתכן שהכרת קו השבר בין בית שמאי לבית הלל, בין הפעילות למען אור אחד לעשייה למען ריבוי אורות, יכולה להחליף את החלוקה הישנה של ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית. אולי קו השבר עובר בין מחנה האור האחד למחנה הריבוי, בין מחנה הקנאות והחרדיות לבין מחנה החנוכיה המשותפת.

בית הלל ניצח לשמחתנו בויכוח על הדלקת החנוכיה. הבה נפעל לאורו, נפעל למען הנהגה רוחנית ופוליטית שתפקידה יהיה להיות הַשַּׁמָּשׁ בחנוכיה הישראלית – להדליק בכל יום עוד נר, עוד אור, שהינו נפרד מהנרות שלידו ועדיין מהווה חלק משלם אחד גדול יותר. 

(מעריב, 6.12.21)

רבנות מסורתית-ספרדית (והזמנה ללמוד יחד)

קולות של רוח - פרק 77 - רבנות מסורתית-ספרדית

[בסוף הטקסט - הזמנה ללימוד משותף]

אז מהי רבנות מסורתית-ספרדית? 

בחלק השלישי והאחרון בסדרה על מסורתיות ספרדית שוחחתי עם ד"ר דוד ביטון על המאפיינים המרכזיים של רבנות מסורתית לעומת רבנות אורתודוכסית, על דמותו והגותו של הרב יוסף משאש, על תפקידי הדין, השכל והזמן בפסיקותיו, על כוח ההיתר ועל מה קורה לערכי השלום והמתינות במפגש של רבנים אלה עם הזרמים הליברלים ועם החילוניות הישראלית.

ואפשר להאזין לכל הפרקים גם ב - ספוטיפיי, אפל, יוטיוב, אתר קולות, גלי צה"ל

ובהזדמנות זו - שמח להזמינכם להירשם לקורס קצר עימי בחודש יולי, ארבעה מפגשים פרונטלים בהם אציע מבט חדש על ארבעה מושגי עומק: ערפל, קדושה, התגלות וגאולה. לפרטים ורישום הקליקו כאן.

מבוא למסורתיות ספרדית

קולות של רוח - פרק 75 - מבוא למסורתיות ספרדית

בפרק הראשון בסדרה חדשה מתארח אופיר טובול, עורך הספר "קול התור", לשיחה על מאפייני המסורתיות הספרדית בימינו, על הקשר בין מסורתיות לציונות ועל שורה של אתגרים שהזהות המסורתית-ספרדית מציפה מהיחס לפמיניזם ועד לכור ההיתוך. 

ואפשר להאזין לכל הפרקים גם ב - ספוטיפיי, אפל, יוטיוב, אתר קולות, גלי צה"ל

"ונהפוך הוא" - האתגר האמיתי

פאולו פריירה, פילוסוף החינוך הברזילאי הנודע, עסק רבות בסוגיית הדיכוי והשחרור ממנו. פריירה לא הכיר כנראה את מגילת אסתר וחג הפורים, אך ממשנתו אני למד שיש שני סוגים של 'ונהפוך הוא'. הסוג האחד הוא הנפוץ והמוכר מכולם – המדוכא הופך למדכא. "כמעט תמיד, בשלב המאבק הראשון, נוטים המדוכאים עצמם להפוך למדכאים או 'מדכאים לחצאין', תחת שישאפו לשחרור. עצם מבנה מחשבתם הותנה בסתירות הטמונות במצב הקיומי הנתון, שעיצב אותם. האידיאל שלהם הוא להיות 'גבריים'; אולם 'גבר' מצטייר בעיניהם, בדמותו של המדכא. זהו דגם האנושיות שלהם". 

כאשר מתעורר האדם המדוכא להאבק את מלחמת שחרורו, הוא בו זמנית גם נאבק במדכא וגם רוצה לחקות אותו. המדכא אומנם נתפס בעיניו פעמים רבות כרשע ואכזר, אבל באותה עת הוא גם מהווה מודל לאחיזה ושימוש בכוח. אם מצליח המדוכא במאבקו הצודק, הוא עלול להשתמש בכוחו החדש באותו אופן שבו השתמשו בעבר בכוח כלפיו. כך הוא למד כל חייו. דומני שזה מה שקרה לעמנו במגילה. 

"בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים... וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם... וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם" (מגילת אסתר, פרק ט, פס' א-יג).

המגילה מספרת שמרחץ הדמים הצודק והבעייתי הזה נגמר בקרוב ל-76,000 הרוגים. הצד המשמח של 'ונהפוך הוא' הוא שהנרדפים על לא עוול בכפם ניצלו, והשונאים הכוחניים הפכו למפוחדים וחלשים. הצד העצוב הוא שנתקענו בשלב הראשון של המהפכה, השלב הבעייתי. פריירה מסביר: "כדי שלמאבק זה תהיה משמעות, אסור שבמאמציהם להשיב את אנושיותם יהפכו המדוכאים עצמם למדכאיהם של המדכאים, אלא עליהם לשקם את אנושיותם של אלה ושל אלה גם יחד. זוהי אפוא משימתם ההומניסטית וההיסטורית של המדוכאים לשחרר את עצמם ואת מדכאיהם גם יחד". 

השלב השני של 'ונהפוך הוא', שלב השחרור האמיתי והעמוק מדיכוי ומאימת הרדיפה, אינו הפיכת המדוכא למדכא, כי אם שחרור ממושגי הדיכוי. המהפכה העמוקה אינה בהפיכת הנרדף לרודף, אלא בהפסקת הרדיפות. 'ונהפוך הוא' מתקדם יותר הוא הפיכת צורת המחשבה ומבנה המציאות. לא עוד הבניית מציאות בה יש שולט ונשלט, מדכא ומדוכא, רוצח ונרצח, אלא ניסיון לייצר מציאות נטולת שליטה ודיכוי כוחני.

אנו זוכים לחיות בתקופה מופלאה בה הצלחנו, בני ובנות עם ישראל, לבצע את השלב הראשון של 'ונהפוך הוא'. יש לנו מדינה ריבונית. האתגר האמיתי המונח כעת לפתחנו הוא שנזכה להגשים ולחגוג בכל פורים את השלב השני והעמוק של 'ונהפוך הוא'. אמן.

(הציטוטים של פאולו פריירה לקוחים מספרו "פדגוגיה של מדוכאים" ומופיעים בספר: 'כל שצריך להיות אדם' – אנתולוגיה בעריכת נמרוד אלוני, בעמודים 472-3. להרחבה על משנתו של פריירה האזינו לפרק "חינוך משחרר" בהסכת "קולות של רוח")

[זמן ישראל, 25.2.21]

ללמוד יחד ב 2021 - מוזמנות ומוזמנים להירשם

תקציר

שמח להציג בפניכן ובפניכם אפשרויות שונות ללמוד יחד (בזום) בתקופה הקרובה. האפשרות הראשונה שמתחילה כבר ב 19.1 היא סדרה של ששה מפגשים בקולות בשעות הערב בעקבות רעיונות קיומיים וחברתיים בפרשנות לתלמוד של עמנואל לוינס; האפשרות השניה היא סדרה של חמישה עשר מפגשים בבינה בשעות הבוקר בעקבות רוזה לוקסמבורג; האפשרות השלישית היא סדרה של שמונה מפגשים באסכולות בשעות הבוקר בעקבות הוגי היהדות החילונית-הומניסטית.

מהתלמוד אל עמנואל לוינס - בעקבות רעיונות קיומיים וחברתיים בחז"ל ובפרשנות של לוינס - קולות

מה? בסדרה נלמד שתי סוגיות תלמודיות, האחת שעוסקת בשינוי פנימי והשניה בזכויות עובדים וצדק חברתי, ובכל סוגיה נלמד את הקריאה הפרשנית המפתיעה ומעוררת המחשבה של הפילוסוף עמנואל לוינס עליה. 

מתי? 6 מפגשים, ימי שלישי, החל מ19.1.21, אחת לשבועיים, בשמונה וחצי בערב.

איך נרשמים? ניתן להירשם אונליין בקישור הזה. הנחה לבוגרי קולות בקישור הזה. הרשמה טלפונית (לבקש את ליזי או יעל) 08-6839399 או 0548639375.

בית מדרש בעקבות הגותה ומכתביה של רוזה לוקסמבורג - בינה

מה? כתביה של רוזה לוקסמבורג מהווים תעודה נדירה של גדלות נפש ורגישות מפעימה וניתן למצוא בהם נתיבים לחיים של משמעות, שלוות נפש ואושר. במהלך המפגשים נקרא במאמריה ומכתביה של רוזה ונעסוק בנושאים מרכזיים העולים מהם, תוך השוואה למקורות מן היהדות ולשורה של הוגים.

מתי? 15 מפגשים, ימי שלישי, החל מ9.2.21, אחת לשבוע, בתשע וחצי בבוקר.

איך נרשמים? ניתן להירשם אונליין בקישור הזה. 

יהדות חילונית הומניסטית - אסכולות

מה? במאה וחמישים השנים האחרונות עסקה שורה של אנשי רוח יהודים בשאלת החיבור בין יהודיות לחילוניות, והצמיחה את תפיסות היהדות כתרבות והיהדות החילונית. במהלך הקורס נתוודע לעיקרי תפיסותיהם של כמה ממעצביה של זהות זו (אחד העם, ברדיצ'בסקי, ביאליק, ברנר, אריך פרום) ונבחן את השלכות התפיסה על חיינו בישראל כיום.​

מתי? 8 מפגשים, ימי רביעי, החל מ3.3.21, אחת לשבוע, בעשר בבוקר.

איך נרשמים? הרשמה טלפונית במספר 1-700-700-169. פרטים נוספים בקישור הזה.

מוזמנות ומוזמנים ללמוד יחד

אפשרויות ללמידה מקוונת משותפת עם ליאור טל שדה בתשפ"א

למידה בשעות הערב

דרך עץ החיים - אתיקה חדשה של צמיחת האדם לאור מקורות היהדות וההגות הכללית 

מיד אחרי החגים, קורס דיאלוגי בקבוצה קטנה במסגרת קולות, 10 מפגשים שבועיים, פרטים ורישום בקישור.

למידה בשעות הבוקר

על משנתו של ישעיהו ליבוביץ - 8 מפגשי זום במסגרת אסכולות - ימי ד' באחת עשרה וחצי -  פרטים ורישום בקישור.

הקליקו כאן לצפייה בסרטון על הקורס. 

מסע בעקבות החופש - 15 מפגשים במסגרת בינה - ימי ג' בתשע וחצי בבוקר - סמסטר א - הרוב בזום ואם נצליח במסגרת התקנות אז שלושה מפגשים (התחלה, אמצע וסוף) יתקיימו בישיבה החילונית בתל אביב; 

רוזה האדומה - 15 מפגשים במסגרת בינה - ימי ג' בתשע וחצי בבוקר - סמסטר ב - הרוב בזום ואם נצליח במסגרת התקנות אז שלושה מפגשים (התחלה, אמצע וסוף) יתקיימו בישיבה החילונית בתל אביב.

פרטים ורישום לשני הקורסים של בינה בקישור.

יהודית ודמוקרטית - וו החיבור [פודקאסט]

בפרק המסכם את סדרת "יהודית ודמוקרטית" טוען ד"ר משה הלינגר שמי שרוצה מדינה יהודית ודמוקרטית חייב להפסיק לנסות לדבר לרוב הציבור בישראל בדמוקרטית ולעבור "לדבר איתו ביהודית", וזאת באמצעות הערכים המחזקים את כבוד האדם ביהדות. הלינגר מציג תיזה בה חובה לחזק את היהודית ואת הדמוקרטית בעת ובעונה אחת. אפשר וראוי גם וגם. הם לא חייבים לבוא זה על חשבון זה. 

כמו תמיד, מוזמנות ומוזמנים להאזין בלינק הזה או במגוון אפליקציות של פודקאסטים, בגלי צהל וביו טיוב בחיפוש המילים "קולות של רוח". 

מברית ייעוד לברית חיים

ספר במדבר, אותו אנו מתחילים לקרוא השבת, מתחיל בציווי לערוך מפקד – "שְׂאוּ אֶת־רֹאשׁ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל־זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל־יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן" (במדבר א, ב-ג). דרך פענוח המילה "עדה" אנסה לשרטט הצעה להסתכלות מחודשת על הברית המחברת אותנו לכדי עם אחד.

במאמרו "קול דודי דופק" ערך הרב י.ד.סולובייצ'יק הבחנה בין מחנה לעדה, בין גורל לייעוד. על פי סולובייצ'יק, במצרים נכרתה בין חברי העם היהודי ברית גורל, ברית אשר נכפתה עלינו כתוצאה משיתוף מאורעות לא פשוטים ושממשיכה עד ימינו. לתפיסתו, שיתוף המאורעות הכפוי עלינו, מוביל לשיתוף הסבל אשר יוצר שיתוף חובה ואחריות ומייצר לבסוף שיתופי פעולה בתוך העם. "גורל אחד שם אותנו כאן".

בסיני נכרתה בינינו ברית ייעוד. "הייעוד מציין בחיי-האומה – כמו בחיי היחיד – קיום מדעת שהאומה בחרה בו ברצונה החפשי ושבו היא מוצאת את הריאליזציה המלאה של הוויתה ההיסטורית, במקום קיום כחווית-עובדה בלתי-נתונה לשינוי שהאומה נדחקה לתוכו, מופיע הקיום כחווית-פעולה בעלת ממדים תכליתיים, רפודי-תנועה, עליה, שאיפה ומימוש", כותב סולובייצ'יק. ומהו תוכן הברית? "אורח-חיים מיוחד המכוון את חיי-אדם לגישום תכלית אחת המונחת חוצה ליכולת האדם, איש-הגורל, והיא: הידמות אדם לבוראו על-ידי התעלות על-עצמית… ברית-יעוד של קיבוץ בעל חפץ ורצון המקדש והמכוון את עצמו לקראת האלהים".

בתפיסתו של סולובייצ'יק ההבדל בין ברית גורל לייעוד הוא-הוא העומד בבסיס ההבדל בין מחנה לעדה – "מחנה נוצר מתוך השאיפה להגנה ומתפרנס מרגש הפחד, ועדה נוצרת מתוך געגועים להתגשמות אידיאה מוסרית נהדרה ומתפרנסת מרגש האהבה. במחנה שולט הגורל שלטון בלי-מצרים, ובעדה שולט היעוד".

האם בימינו עם ישראל הוא מחנה או עדה? דומני שהתשובה דורשת להוסיף מושג אמצע.

במאה ה-21 נדיר מאוד שברית ייעוד תעמוד בבסיסו של עם. גם בעם היהודי פסקה ברית זו. קיום התורה וההידמות לאלוהים לא מהווים עוד ערכים משותפים, ואף בקרב אלה הרוצים בקיום חיי תורה ישנן מחלוקות חריפות ביותר לגבי משמעותן של מילים אלו. יחד עם זאת, אין להסתפק בהיותנו מחנה אחד. עלינו לתור אחר ברית שאינה מבוססת רק על גורל כפוי, אך גם לא מתיימרת ליעדים וערכים המשותפים לכולם. אני מציע לחשוב על 'ברית חיים' המבוססת על תרבות משותפת.

תרבות לאומית כוללת טקסטים מכוננים, סמלים, מועדים, סיפורים, ביטויים, שירים ומנהגים משותפים אשר בצידם תחושת קשר משותפת לטריטוריה, שפה והיסטוריה. תרבות שכזו חייבת להיות רב-דורית ולינוק ממעמקי חיי האומה לאורך דורות. זו תרבות שלמרות הבדלים ערכיים תהומיים בין החברים בה, מייצרת תחושת אחדות ושייכות לדבר גדול יותר. היא אף מהווה קרקע ליצירה חדשה. בין השותפים לתרבות הזו יש ברית לא-מדוברת, ברית של חיים.

ברית החיים של העם היהודי חייבת לינוק משורשי ההיסטוריה, הדת והתרבות הגלומים ביהדות על פרשנויותיה השונות. נריב על הפרשנות, נתקוטט על הערכים, אך נהיה חלק מאותה תרבות חיים וניצור דרכה את היהדות של ימינו אשר תהווה תשתית לדורות הבאים. בברית זו יבואו כל החפצים בהמשך קיום העם, בארץ ובתפוצות.

הרב סולובייצ'יק סבר ששליחותה ותפקידה של מדינת ישראל היא "העלאת עם-מחנה לדרגה עדה-גוי-קדוש והפיכת שיתוף גורל לשיתוף יעוד". אני מציע לשנות מעט חשיבה זו. על מדינת ישראל יחד עם ריכוזי היהודים הגדולים בתפוצות, ליצור ברית חיים משמעותית ומשגשגת, שתהווה קומה תרבותית מפוארת הניצבת מעל ברית הגורל הכרותה בינינו. זו לטעמי אחת ממשימות הדור.

[זמן ישראל, 30.5.19]

האתגר האסטרטגי של החברה הישראלית

To read the English version click here

מבט מלמעלה על החברה הישראלית ביום הולדתה ה-71, מלמד על שני קווי שבר מרכזיים - קו השבר הסוציולוגי שהינו שבטי-מגזרי, וקו השבר האידיאולוגי שהינו ליברלי-שמרני. לגבי שניהם רווחות אי הבנות עמוקות ויש להסביר מה ההבדל המשמעותי בין קבוצה לשבט מגזרי וכיצד השתנתה החלוקה האידיאולוגית בישראל מימי הימין-שמאל הישנים.

אני מציע חמישה קריטריונים לבדיקה האם קבוצה מהווה שבט מגזרי. הראשון והחשוב שבהם הוא קיומה של מערכת חינוך נפרדת שרוב מוחלט של הקבוצה לומד בה; השני הוא שרוב המשתייכים לקבוצה מתחתנים בתוכה; השלישי הוא שלקבוצה יש לפחות כלי תקשורת אחד המיועד בעיקר לחבריה; הרביעי הוא שיש לקבוצה ישובים או שכונות משלה; ולבסוף, הקריטריון התודעתי- אנשים מחוץ לקבוצה ובתוכה מזהים את בני הקבוצה כשייכים לה. 

כאשר כל חמשת הקריטריונים מתקיימים יחדיו נוצר מגזר שבטי, אשר לו מאפיינים משותפים רבים, ואשר לרוב מתקיים ניתוק עמוק וחריף בינו לבין מגזרים אחרים. כאשר מתקיימת מערכת חינוך נפרדת ורוב מוחץ של הנישואים הם בין בוגרי אותה מערכת לעצמם, יש לדבר השפעה עמוקה. כאשר הם גם ניזונים מכלי תקשורת פנים-קבוצתיים ולעיתים אף מתגוררים בנפרד, הרי שתהליך הנפרדות מעמיק מאוד. התיוג כבן/בת לקבוצה משלים את התהליך. 

צודק הנשיא ריבלין בטענה שבחברה הישראלית מרובת הקבוצות יש רק ארבעה שבטים מגזריים: שבט חילוני ובו גם ציבור מסורתי לא-דתי, שבט ערבי, שבט דתי ושבט חרדי. יש ציבור שהינו על-מגזרי או כזה המשתייך לקבוצות שלא מוצאות את עצמן בחלוקה זו, יש תת-קבוצות רבות, אך שבטים של ממש יש רק ארבעה ולצערנו הם פחות או יותר מנותקים זה מזה, בעלי היכרות מועטה מאוד באשר לאורחות החיים והתפיסות של השבטים השכנים להם ופעמים רבות גם בעלי תחושות של איבה זה כלפי זה.

קו השבר האידיאולוגי-פוליטי הוא זה המבחין בין תפיסות ליברליות המעמידות את האדם וחירותו במרכז, לתפיסות שמרניות רפובליקניות המעמידות ערכים מסורתיים ותפיסות לאומיות במרכז. במרכז השבר הזה לא ניצבת דווקא השאלה הפלשתינית או הסכסוך הישראלי-ערבי ולא מדובר בשבר שבמרכזו דווקא סוגיות כלכליות. זהו שבר עמוק יותר, הנוגע ביסודות התפיסה הדמוקרטית.

לשבר האידיאולוגי יש השלכות על שורה של מחלוקות הנוגעות בשורשי החיים שלנו כאן. משמעות הלאומיות, היחס בין היותה של ישראל יהודית לדמוקרטית, היחסים בין יהודים לערבים בישראל, השליטה הישראלית בחלק משטחי יו"ש, מגדר ושאלת השוויון, יחס לאחר בדגש על עובדים זרים ומבקשי מקלט, מדיניות קליטת עליה של ספק יהודים, סוגיות דת ומדינה, תפקידו של בג"צ, היחס ליהדות התפוצות ועוד.

החלוקה הסוציולוגית וזו האידיאולוגית אינן מנותקות זו מזו. בתוך החברה היהודית רובו הגדול של השבט החילוני הוא ליברלי ורובם הגדול של השבטים החרדי והדתי הינם שמרניים. החפיפה בין הנפרדות השבטית לנפרדות האידיאולוגית מחזקת את השסע והסכנה שבחלוקה זו. למותר לציין שהשסע בין יהודים לערבים הוא קשה ועמוק. לפיכך, ההתמודדות עם תמונת המצב שתיארתי כאן היא אחת הסוגיות האסטרטגיות החשובות ביותר על סדר יומנו. 

לצערי, במקום להבין זאת ולבנות תוכנית לאומית משמעותית להיכרות בין השבטים ובין התפיסות האידיאולוגיות, ולבניית תרבות של מחלוקת מפרה ומצמיחה, משתמשים כמה ממנהיגינו במציאות זו כדי למקסם את כוחם, משסים אותנו זה בזה ומעמיקים את הבעיה. בעתיד אעמיק כאן בתיאור חלוקות אלו ובדרכים להתמודדות עימן. לעת עתה, אברך אותנו בתחילת שנתנו השבעים ושתיים שנדע להישיר מבט לאתגר אסטרטגי זה ולהתמודד עימו באומץ ובאהבה. 

(זמן ישראל, יום העצמאות תשע"ט, 9.5.19)

ובחרת בחיים - פרק מיוחד ליום הזכרון

קולות של רוח - פרק מיוחד ליום הזכרון והזמנה לאירוע.

שיחה עם נטע ביתן כפרי, ראשת מיזם 'ובחרת בחיים' ואחותו של אסף שנפל בקרב בחברון בשנת 2003, על בחירה בחיים בתוך השכול, הכעס על האופן בו מעוצב כיום 'יום הזיכרון', והניסיון לעצב תרבות זיכרון חדשה בישראל.

להאזנה הקליקו כאן

ובאותו הקשר - מוזמנות ומוזמנים לאירוע הזיכרון של 'ובחרת בחיים' וקולות בערב יום הזכרון (שלישי בערב בת"א). האירוע נפתח במעגלי לימוד בהנחיית מנחי קולות (אני ביניהם). לפרטים ורישום הקליקו כאן.

הקלות הבלתי נסבלת של ההשמדה - פודקאסט

קולות של רוח - פרק מיוחד ליום השואה.

במרכז הפרק עומד דיון בדבר הבירוקרטיה המודרנית ויכולתם של מספר קטן יחסית של אנשי רוע לגרום למספר עצום של אנשים רגילים להוציא לפועל פשעים איומים. הפרק נסוב סביב דמותו של אדולף אייכמן ומשולבים בו קטעים קצרים ממשפטו.

להאזנה הקליקו כאן 

או חפשו "קולות של רוח" במגוון אפליקציות של פודקאסטים או ביוטיוב.

להורדת דף מקורות ובו טקסטים המוזכרים בפרק הקליקו כאן

ספיישל בחירות 2019 בפודקאסט - מה היו ביאליק וברנר מצביעים?

קולות של רוח - מהי מדינה יהודית ומה צריכות להיות הדרישות הפוליטיות של אלו שמאמינים במגוון זהויות יהודיות בישראל? שיחה עם מיכל ברמן, מנכ"לית פנים ובוגרת קולות, על השאלות הללו וחלק נוסף בסוף הפרק העוסק בשאלה מדוע נתניהו יצא מגדרו להכניס את אנשי עוצמה יהודית הקיצוניים לכנסת ומה הסיפור של אחוז החסימה. הקליקו כאן להאזנה.

היהדות החילונית קיומית של י.ח.ברנר - פודקאסט

קולות של רוח - שי זרחי ואני נפגשנו לשיחה שניה והפעם על יוסף חיים ברנר - האיש שעשה "ונהפוך הוא" לתפיסות המסורתיות של היהדות. טעימה קטנה משפתו החדה של ברנר:

"שאלת חיינו היהודית היא לא שאלת הדת היהודית, שאלת "קיום-היהדות". את רעיון-התערובת הזה צריך לעקור משורש. אחד-העם עשה זה פעם והתחרט. אבל אנחנו, חבריו היהודים החפשים, אין לנו וליהדות כלום, ואף על-פי כן הננו בתוך הכלל בשום אופן לא פחות ממניחי תפילין וממגדלי-ציצית.  ...אנחנו, היהודים החיים, בין אם אנחנו מתענים ביום-כיפור ובין אם אנו אוכלים בו בשר בחלב, בין אם אנו מחזיקים במוּסרה של הברית הישנה, בין אם אנו בהשקפת עולמנו תלמידים נאמנים לאפיקוֹר – אנחנו איננו חדלים להרגיש את עצמנו בתור יהודים, לחיות חיינו היהודים, לעבוד ולברוא אָפני עבודה של יהודים, לדבר בשפתנו היהודית, לקבל מזוננו הרוחני מספרותנו, לעמול בשביל תרבותנו הלאומית החפשית, להגן על כבודנו הלאומי וללחום את מלחמת קיומנו בכל גילוי, שמלחמה זו מקבלת" 

(יוסף חיים ברנר, מתוך: בעיתונות ובספרות- על חזיון השמד).

אם תחפשו "קולות של רוח" ברוב אפליקציות הפודקאסטים (מעתה כולל גם בגוגל-פודקאסטס) וגם באייטיונס וביוטיוב, - תוכלו למצוא אותנו. כמובן אפשר גם בלינק הרגיל בסאונד-קלאוד (מוזמנים להקליק כאן ולהאזין). 

בהקלקה כאן ניתן להוריד דף מקורות עם הטקסטים המוזכרים בפרק.

מקווה שתהנו ו... פורים שמח :-)

היהדות של ביאליק - שיחה עם שי זרחי בפודקאסט

קולות של רוח - החלק השני (משלושה) בסדרת "חילוניות והמפגש שלה עם היהדות", עוסק בתפיסה היהודית של חיים נחמן ביאליק. המשורר הלאומי היה הרבה מעבר למשורר ובין היתר פירט בשורה של מאסות, הרצאות ומכתבים את תפיסת היהדות שלו, שהינה בעלת רלבנטיות גדולה לימינו. 

מגיש לצידי את הפרק שי זרחי, שמעבר להיותו איש רוח ואיש חינוך נפלא, הוא גם אחד המומחים הגדולים היום למשנתו של ביאליק. 

 

הקליקו כאן להאזנה לפרק והקליקו כאן להורדת דף מקורות ללימוד ובו הטקסטים המוזכרים במהלך הפרק.

על 'נישואי תערובת' ו'התבוללות' - סרטון ומאמר באנגלית ועברית

The article was published also in English in The Times Of Israel. 

click here to read.

בשבוע שעבר התפתח בישראל דיון סוער, ובתוכו תגובות אלימות וגזעניות קשות, סביב נישואיהם של לוסי אהריש, עיתונאית ערבייה ידועה, וצחי לוי היהודי, זמר ושחקן מפורסם. אינני רוצה לכתוב אודות לוסי וצחי, אבל הסערה שהתחוללה היא הזדמנות חשובה לדון בסוגיית נישואי תערובת והתבוללות.

בשנה האחרונה רוב היהודים שהתחתנו מחוץ לישראל נישאו לבן או בת זוג לא-יהודיים. בטנם של יהודים רבים, בייחוד בישראל ובקרב מי שגדלו בבית מסורתי בתפוצות, מתהפכת למשמע הנתון הזה. ההיסטוריה היהודית מלאה בניסיונות של עמים ודתות אחרים לגרום לנו להתבולל והנה עתה, לכאורה, יהודים רבים עושים זאת ללא כל כפיה. 

את נישואי התערובת לא ניתן לצמצם משמעותית וודאי שלא לעצור. כשיש אהבה גדולה ורצון לחלוק את כל החיים עם מישהי, בייחוד במציאות של גלובליזציה וחילון במדינה ליברלית, שאלת שייכותה הלאומית של האהובה הופכת לשולית. הזוג האוהב יתחתן. הדרך להתמודד עם התופעה הרחבה הזו עוברת דרך ההבנה שמנקודת מבט לאומית נישואי תערובת והתבוללות הם לא אותו דבר. 

[לצפיה בדף הפייסבוק של רשת13 הקליקו כאן]

התבוללות היא מצב שבו אדם מאבד את זהותו ושייכותו הלאומית. הוא אינו רואה עצמו כחלק מהעם היהודי, לתרבות היהודית אין יותר תפקיד בחייו והוא מגדל את ילדיו באופן מנותק ממוצאם הלאומי. המשמעות היא שיש מתבוללים שכלל לא התחתנו עם גויים. הם אומנם נחשבים יהודים על פי ההלכה, אבל אין לכך כל משמעות בחייהם ולעיתים ילדיהם אפילו לא יודעים שהם יהודים.

לעומת זאת, נישואי תערובת יכולים להתקיים תוך שמירה על זהות יהודית וקשר לעם היהודי. אתה יכול להינשא לבחירת ליבך שאינה יהודייה מבלי לאבד את אהבתך וזיקתך המעשית לארון הספרים היהודי, לתרבות היהודית ולמורשת. בתקופת התנ"ך, ממשה רבנו ועד דוד המלך, נישואי תערובת שכאלה היו עניין שבשגרה. אומנם פרשנים מאוחרים המציאו שנשותיהם של גיבורי המקרא התגיירו, אבל אין לזה כל זכר או רמז בכתובים, וככל הנראה בתקופה ההיא כלל לא היה גיור. 

פעמים רבות דווקא הנישואים ללא-יהודי מעצימים את הרצון לבטא בדרכים שונות את הזהות הלאומית עמה נכנס אותו אדם לקשר ומעמידים את הילדים, בתהליך מרתק של חיפוש זהות. ילדים אלה יאבדו כל קשר לעם היהודי ולתרבות היהודית אם לא תינתן להם האפשרות להיות חלק מקהילה יהודית ולקבל חינוך יהודי.

לאור זאת, אם עם חפץ חיים אנו, עלינו להבין שמשימת דורנו היא לא להיאבק בנישואי תערובת, אלא לסייע לאלה שבוחרים בדרך הזו לשמר את זהותם, ולשלב את התרבות היהודית והקשר לעם היהודי בחיי המשפחה החדשה שלהם. אני יודע שזה לא קל לרבים מאתנו, אני יודע שאלה המבקשים לשמור את ההלכה מוצאים עצמם בבעיה קשה מול תופעה זו, אך דווקא מי שהעם היהודי באמת חשוב לו, דווקא מי שרוצה בשגשוגה של התרבות היהודית, צריך לחבק את המשפחות המעורבות, או לכל הפחות לא לזלזל בהן, להדיר אותן מהחיים היהודיים ולהעליב אותן. 

(18.10.19, מדור דיבור רשת 13, The Times Of Israel, אתר קולות)

מיהדות חילונית, הדתה וגבולות הפלורליזם ועד לפוליטיקה ואריך פרום

בחול המועד סוכות התארחתי לשיחה של כשעה וחצי עם ראם שרמן בפודקאסט 'גיקונומי'. שוחחנו על יהדות חילונית, הדתה, גבולות הפלורליזם, המהפכה הפמיניסטית והדרת נשים, קצת פוליטיקה ואפילו רמב"ם ואריך פרום. מוזמנים להקליק כאן ולהאזין.

[https://geekonomy.net/2018/09/25/episode220/]

נד נד - משיר הנדנדה של ביאליק למהי מדינה יהודית

בדיבור שלי ברשת13 הסברתי מדוע בחרתי את השם "מה למעלה מה למטה" לבלוג הזה, מה עומד מאחורי שיר הנדנדה של ביאליק ואיך כל זה קשור לסוגיות עכשוויות של דת ומדינה, הדתה וחילון. מוזמנים לצפות או לקרוא.

"נד נד נד נד רד עלה עלה ורד"

מי יודע מה השורה הבאה?

שאלתי את השאלה הזו אלפי אנשים במאות הרצאות. בכל חדר נתון תמצאו לפחות שלושה ארבעה ניסוחים שונים לשורה הבאה. למה זה חשוב? כי השורה הבאה היא ציטוט מהמשנה. ביאליק במסווה של שיר ילדים, כותב לנו המבוגרים מניפסט יהודי חילוני הומניסטי קצרצר ומבריק.

המשנה במסכת חגיגה אומרת שיש ארבע שאלות שאסור לשאול אותן: "מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור". ביאליק משיב לשאלות הללו בתשובה חילונית ותשובה הומניסטית.  

"מה למעלה מה למטה? רק אני, אני ואתה!" חילונית. "שנינו שקולים במאזניים בין הארץ לשמיים".  שוויון ערך האדם. התשובה ההומניסטית.

ביאליק מבין שיש מגוון של יהדויות, שהיהדות היא לא רק דת, היהדות היא התרבות שלנו. יש יהדות אורתודוכסית, קונסרבטיבית, רפורמית, מסורתית וכן – יהדות חילונית והומניסטית. 

היהדות היא אוצר של חוכמה ואורחות חיים. במקום לזרוק את היהדות לפח ולפחד מהדתה, ובמקום "לכבד אותה" מרחוק ולהשאיר אותה לרבנים, צריך ללמוד ממנה, ליצור בתוכה וכן - גם לחלוק עליה. היא כתובה בשפה דתית? הגיעה העת לחלן אותה. יש בה שובניזם וגזענות? הגיעה העת להפוך אותה להומניסטית. הגיעה העת להתייחס ליהדות כמו שעם מתייחס לתרבות שלו.

המחלוקת שעולה כל העת לכותרות בין מייצגי חילוניות ליברלית נטולת יהדות, למייצגי יהדות הלכתית נטולת ליברליות כבר ישנה ומשעממת. המחלוקת הפורה והחשובה של דורנו היא בין תפיסות שונות של יהדות. מנוקדת המבט הזו עלינו לגשת לכל המחלוקות בנושא דת ומדינה ולהיאבק לא רק על מהי מדינה דמוקרטית אלא גם על מהי מדינה יהודית.

(דיבור - רשת, 26.7.18 https://www.facebook.com/reshet.tv/videos/10155547803340373/)