שמיטה ויובל - על גבורה ודברים המסורים ללב

קולות של רוח - פרק 82 - שמיטה ויובל חלק ב

מדוע חשבו חכמים ששמיטה מצריכה גבורה, מה היא הקטגוריה של דברים המסורים ללב, מה ההבדל בין תנועת הנפש של השומט לזו של החסיד ומה חשב זאב ז'בוטינסקי על רעיון היובל? שמח להציג בפניכם את החלק השני והאחרון של מיני-סדרת השמיטה עם טאצ' אישי בסופו. ולמעוניינים מצורפים גם כמה מקורות שמוזכרים בפרק. האזנה נעימה.

--- "גבורי כח עושי דברו" (תהלים ק"ג) במה הכתוב מדבר? בשומרי שביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד, שמא לשאר ימות השנה? ודין חמי חקליה ביירה כרמיה ביירה ויהבי ארנונא ושתיק (=וזה רואה שדהו בור, כרמו בור, ונתבע לשלם ארנונא ושותק), יש לך גיבור גדול מזה?  (ויקרא רבה, פרשת ויקרא א, א)

--- רבי עקיבא [עבד כשיטתיה] חמא חד איזמר כרמא [ראה אחד זומר את כרמו],  א"ל ולית אסור? א"ל לעקלין [לעשיית סלים] אנא בעי הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות (ירושלמי, שביעית, ד)

--- ז'בוטינסקי על רעיון היובל – 

המקרא מבקש לשמור על החופש הכלכלי, אך הוא גם בא לתקנו על-ידי מיני סייגים וסמים-שכנגד. הסייגים שבמקרא, קצתם (אלה דווקא שאינם מרחיקים לכת) ידועים לכל. העיקרי שבהם – ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך". ועוד, מצוות פאה: "ובקצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך לקצר, ולקט קצירך לא תלקט... לעני ולגר תעזב אותם". ועוד, מצוות המעשר – "קודש לה'". אלה הם הזרעים, שבמרוצת הדורות צמחה מהם כל אותה השיטה המורכבת שבימינו, שיטה של הגנה סוציאלית, של עזרת-גומלין חברתית, של הטלת מס על העשירים לטובת העניים.

[...] הרי כאן לפנינו תנופה נועזת להפליא של מחשבה ריפורמאטורית. בעצם, הרי זה ניסיון לקבוע עיקרון המחייב מהפכות סוציאליות לעיתים מזומנות.

עיקר ההבדל בין המהפכה המקראית לבין המהפכות הסוציאליסטיות הוא בכך, שהללו באות "אחת ולתמיד", ואילו מהפכת היובל – זה דינה, שתהא חוזרת ונשנית לעיתים מזומנות. על-פי התכניות שמקורן באידיאל הסוציאליסטי, ייקבעו באחד הימים סדרי-צדק בבעלות הקרקע (או בכלל, סדרי-צדק סוציאליים), ולאחר מכן יהא אסור להכניס בהם שינויים כלשהם. על-פי התכנית שבמקרא, ישמרו חיי הכלכלה גם לאחר היובל על חופש מלא של שינויים נוספים. הבריות יוסיפו לבקש עצות, לחבל תחבולות, להיאבק, להתחרות; מהם יתעשרו, ומהם יתרוששו; החיים ישמרו על דמותם כזירת התגוששות, ששם אפשר לנחול מפלה וניצחון, להראות יוזמה ולהכשל בה או להצליח. חופש זה יוגבל על-ידי שני סייגים בלבד. הסייג האחד (או ביתר דיוק: מערכת-סייגים שלמה) פועל בכל עת ובלא הפסק: יום אחד בשבוע אסור לעבוד, את פאת שדהו ואת עוללות כרמו יעזוב אדם לעניים, יגבה מעשר כ"קודש לה'"; אם נתרגם את כל אלה ללשון ימינו, הנה פירוש קביעת גבול וסדר לשעות-העבודה, ובדרך כלל, החוקים כולם בדבר הגנת העובד, כל צורות הביטוח הממלכתי של הפועלים, כל המסים הסוציאליים למיניהם. הסייג השני, או ביתר-דיוק: הסם שכנגד, למשטר החופש הכלכלי, הוא היובל. דומה, גרזן ענקי חולף כסופה מפרק לפרק מעל ליער אנוש, וכורת כל אותן הצמרות שגבהו מן הרמה הממוצעת; בטלים החובות, אדם שנתרושש מחזירים לו את רכושו, המשועבד נעשה בן-חורין; שוב מתכונן שיווי-משקל; התחילו במשחק מראשיתו, עד להפיכה חדשה.

[...] לו הייתי מלך, מחדש הייתי את פני ממלכתי על-פי תורת היובל!